שפה רעה זה טוב לכם
מחקר חדש שהתפרסם לא מזמן טוען שאם אנשים מקללים כשכואב להם, הם כנראה עושים את זה מסיבה מסוימת. אז הם עינו בדקו קבוצה של סטודנטים והכריחו אותם לשים את הידיים שלהם במים קפואים. תוך כדי הרשו להם לחזור על קללה לבחירתם או להגיד מילה ניטרלית כלשהי. הסטודנטים שקיללו דיווחו על פחות כאב והחזיקו מעמד זמן רב יותר. ההנחה היא שהקללות קשורות לאמיגדלה ולמקום במוח שממנו מגיעה תגובת ה-Fight or Flight. אני חושב על מה זה יעשה לאנשים שצריכים לדרג תוכן של דברים כמו סרטים. לא רק שסיגריות זה פתאום מסוכן, מה אם קללות יהפכו למשהו תקין לחלוטין? איזה כיף זה לא להיות אחראי על זה.
Posted in Less Interesting News, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
כאב ראש כן מפריע לחשוב
זה ויכוח פתוח ביני לבין אח שלי שמסתכם לשאלה הזאת: אם יש לכם כאב ראש, האם זה רק מוציא את הכוח והחשק או באמת מפריע לחשוב? זה כן מוציא את הכוח והחשק כי כשזה מרגיש כאילו המוח שלי התנפח פי שתיים והראש שוקל עשרים טונות אז הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא ללכת לישון ולא לחשב הסתברויות. אבל מעבר לזה, כאב ראש הוא רעש במוח, הוא כמו לנסות להקליט שיר כשברקע בונים בניין. אני מנסה להעלות זכרונות מהרצאות ותרגולים, אני מנסה להבין מושגים ולנסח נוסחאות והלחץ הזה, “הרעש” הזה, מפריע לי להתרכז. אני מוצא שדברים שאני צריך להיות מסוגל להבין פתאום חומקים ממני. וזה מעצבן. והמבחן ביום חמישי. והשירים שתקועים לי בראש עכשיו הם This Night של Black Lab ו-Shallow של Poets of the Fall. מעניין למה.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
אימה בסיפורים
כשאתה מפחד באמת רק מהמוות, מעט מאוד מאמנות האימה כבר עובדת. אני אוהב סרטי אימה כי אני עדיין מחפש את האימה היעילה, זאת שבאמת עובדת כמו שצריך גם כשאני לא כזה בן אדם פחדן. ויש סרטים כאלו אבל לא הרבה. אימה בספרים, לעומת זאת, זה דבר אחר לגמרי. עכשיו אני שומע קצת PseudoPod. אני רוצה לכתוב ביקורת, בעיקר כדי להודיע ליותר אנשים, על Escape Pod ו-PodCastle, שני מגזינים מקוונים של סיפורי-שמע שאני מאוד אוהב. אבל זאת כנראה תהיה רשלנות לא לכתוב גם על PseudoPod, האח האמצעי מבין השלושה של Escape Artists. אז אני שומע קצת סיפורי אימה. ומה שאני מוצא הוא שיש שם כמה קטעים מגניבים וקטעים שגורמים לי לחייך מבחינת ה”He he he, I guess you’re really fucked now” אבל לא אימה ממש. הם לא גורמים לי לפחד ואפילו לא מעוררים את התחושה הצפויה של הלב שנופל לקיבה. הבעיה היא שנראה לי שהחומר טוב. כשאני שומע את זה אני חושב שאם זה היה בקולנוע זה היה הרבה יותר אפקטיבי אבל בסיפור זה לא עובד. מצד שני, חלק מהסיפורים של לאבקראפט ששמעתי ממש טובים, ממש יעילים. Randolph Carter, Mountains of Madness ובעיקר From Beyond לדוגמה. אז האם אימה בספרים לא עובדת או שהבעיה היא רק בחומר שלי? זה למה אני צריך המלצה. אני רוצה לדעת מה הוא ספר (או סיפור) האימה הכי טוב שאתם מכירים?
Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 17 comments.
“אל תהיה ארכימדס”
משמעות: “אל תתחיל לכתוב לי סתירות עצמיות”. מארכימדס שהמציא את המשפט האלמותי “המשפט הזה הוא שקר”. דוגמאות: “אני הולך למקום בו אני עומד.” “אוי נו, אל תהיה ארכימדס.”
Posted in Philosophy by Eran with comments disabled.