אימה בסיפורים
כשאתה מפחד באמת רק מהמוות, מעט מאוד מאמנות האימה כבר עובדת. אני אוהב סרטי אימה כי אני עדיין מחפש את האימה היעילה, זאת שבאמת עובדת כמו שצריך גם כשאני לא כזה בן אדם פחדן. ויש סרטים כאלו אבל לא הרבה.
אימה בספרים, לעומת זאת, זה דבר אחר לגמרי.
עכשיו אני שומע קצת PseudoPod. אני רוצה לכתוב ביקורת, בעיקר כדי להודיע ליותר אנשים, על Escape Pod ו-PodCastle, שני מגזינים מקוונים של סיפורי-שמע שאני מאוד אוהב. אבל זאת כנראה תהיה רשלנות לא לכתוב גם על PseudoPod, האח האמצעי מבין השלושה של Escape Artists. אז אני שומע קצת סיפורי אימה.
ומה שאני מוצא הוא שיש שם כמה קטעים מגניבים וקטעים שגורמים לי לחייך מבחינת ה”He he he, I guess you’re really fucked now” אבל לא אימה ממש. הם לא גורמים לי לפחד ואפילו לא מעוררים את התחושה הצפויה של הלב שנופל לקיבה. הבעיה היא שנראה לי שהחומר טוב. כשאני שומע את זה אני חושב שאם זה היה בקולנוע זה היה הרבה יותר אפקטיבי אבל בסיפור זה לא עובד.
מצד שני, חלק מהסיפורים של לאבקראפט ששמעתי ממש טובים, ממש יעילים. Randolph Carter, Mountains of Madness ובעיקר From Beyond לדוגמה.
אז האם אימה בספרים לא עובדת או שהבעיה היא רק בחומר שלי? זה למה אני צריך המלצה. אני רוצה לדעת מה הוא ספר (או סיפור) האימה הכי טוב שאתם מכירים?
Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 17 comments.
איזה ספרי אימה קראת אי פעם שהפחידו אותך לרמה שאתה מחפש?
האם יש בכלל כאילה?
אולי מה שגורם לך לתחושת האימה נובע מחושים שהקולנוע מצליח בקושי רב לספק אבל ספרים נכשלים?
לא הרבה. שמעתי את The Shining והוא היה כתוב טוב אבל לא כזה מפחיד.
זה למה אני מחפש המלצה. מה ספר האימה הכי טוב שאי פעם קראת?
קראתי קצת לאבקראפט ודברים, אבל התחושה שהתעוררה בי היא בעיקר של גועל, לא של אימה. עכשיו שאתה אומר את זה, ספרות מעוררת בי מגוון של רגשות, אבל דווקא אימה לא – זה יותר שילוב של מתח וגועל. מצד שני, זה ממש לא הז’אנר שלי, אז לא בדקתי את העניין לעומק…
ומהמוות, דווקא? באמת? יש דברים כל כך הרבה יותר גרועים. שמע למי שהסתכלה למוות בעיניים במבט של תחנונים, שרק יבוא (הוא לא בא, הסנוב המניאק. כשאני אתפוס אותו…) – אם שום דבר אחר לא מפחיד אותך, גם ממנו אין מה לפחד. לפעמים הוא דבר מבורך, אפילו.
כמו שאמר פעם אלי: “אני לא מפחד מהמוות. בטח שלא אחרי ההוכחה של… (אויש, מי זה היה? אריסטו? אפלטון? אחד מאלה, נו) שאי אפשר לפחד ממנו. זה שיש אינסוף מספרים ראשוניים – *זה* מפחיד. מוות. פפפף.”
אני מפחד מהמוות כי הוא הסוף וזה משנה לי מתי הוא יבוא (לא בזמן הקרוב, בבקשה). אז יש לי פחד בריא כדי לשמור את עצמי בחיים.
וראיתי את ההוכחה שיש אין סוף מספרים ראשוניים באלגברה מודרנית. וכשראיתי אותה חשבתי, “זה נחמד, עכשיו איפה ההוכחה שיש אין סוף ראשוניים מהסוג 4n+1?”
”
Epicurus 341 – 270 BC
The founder of the Epicurean philosophy in Athens in 306 BC, which taught that virtue should be followed because it leads to happiness and that good was pleasure and evil was pain. He began his studies with a follower of Plato, then continued them with a follower of Democritus, and began to teach his own theory when he was about 30.
According to Epicurus the gods took no interest in the affairs of men. The soul died with the body so that there was no need to fear punishment after death. Men should simply seek peace of mind in their private lives. He also argued that, although virtue was not in itself of value, men could live pleasurably only if they lived virtuously; to do so. They needed wisdom, as mental anguish was worse than physical pain.
”
very liberating point of view.
basically saying don’t worry be happy
but in greek
pity his view did not dominate more in our history
אני מאוד בעד אפיקורוס אבל זה לא אומר שלא צריך להיות פחד בריא מהמוות.
נה. פחות או יותר כל מה שהוא משיג אפשר להשיג גם שפחד בריא מכאב.
יש הבדל בין פחד מהמוות לבין חוסר הרצון למות.
לדעתי זו הנקודה שלו.
ובנוסף, יש הרבה דברים טובים שבזכותם שווה לחיות בעולם הזה.
אני גיליתי שהחופש מאמונה דתית, מכל סוג שהוא, נתן לי את הכלים להתמודד עם החיים באומץ.
אפיקורס לא יכל בתקופתו להציג דיעה אתאיסטית אמיתית אז הוא מצא את הכביש העוקף הקצר ביותר להגת המטרה. “לאלים לא אכפת, אז פשוט תהיו בני אדם כמיטב יכולתיכם”.
אבל אני לא ממש מפחד מכאב.
ומה ההבדל בין פחד למוות לבין חוסר רצון למות?
פחד ממוות = פחד. תגובה רגשית לא נשלטת שמפריעה ליכולתך להגיב בצורה מחושבת או לחשוב בהגיון.
חוסר רצון למות = החלטה של שימור עצמי בצורה מחושבת ויציבה נפשית שמקדמת אותך לכיוונים חיוביים.
כאב זה משהו שיש להמנע ממנו עד כמה שאפשר. ולי יש הרגשה שאתה עלול לשנות את דעתך אחרי תצבור עוד חוויות כואבות בחייך.