“Someone is Hurt”
בכל פעם שמדברים על דתיים ודת, צריך להתייחס בכל הכבוד הראוי. “שלא לפגוע ברגשותיהם.”
ואני שואל, למה? למה אסור לפגוע ברגשותיהם? זה אחד הדברים שקורים בחיים. זה קורה לכולם וזה מחסן. כל אדם מבוגר צריך להיות מספיק בוגר נפשית כדי להתמודד עם פגיעה ברגשותיו. היצורים היחידים איתם באמת צריך להיזהר שלא לפגוע ברגשותיהם הם ילדים קטנים שאינם בוגרים מספיק בשביל להתמודד עם ההשלכות והפגיעה עלולה לגרום להם נזק נפשי נרחב לתקופה ארוכה. אבל כל אדם בוגר צריך להיות מסוגל להתמודד עם זה, להתנער ולהמשיך הלאה.
בכל שיח שהוא, תמיד קיימת האפשרות לפגיעה ברגשות של אחד הצדדים או של כולם. אני לא אומר שצריך לנסות לפגוע ברגשות של אנשים או שאפילו לא צריך להתייחס לזה אבל אני כן אומר שלא צריך להתייחס לזה כמו אל כד חרס שאם ייפול יישבר לאלפי רסיסים שלעולם לא יאספו מחדש. אם אמרת משהו, בטעות או בזדון, ומישהו נפגע רגשית, בקש סליחה, אם אתה רוצה לשמור על יחסים טובים אם אותו אדם, או שתתעלם מכך לחלוטין אם לא אכפת לך. אם מישהו פוגע בך רגשית ואתה מתכווץ כמו חלזון בתוך קונכייה אז מקומך אינו בעולם הגדול. העולם הגדול הוא קר ואכזר, לא אכפתי ולא מתחשב. אם אתה בוכה או צועק כל פעם שפוגעים, או מאיימים לפגוע, ברגשותיך אינך שווה יותר מילד בן 5 או פחות.
אני מסוגל לשמוע וגם לספר בדיחות על יהודים ועל שואה. אני מסוגל להפריד בין בדיחה לבין מציאות אני מסוגל להכיר את הרצינות של השואה, את כל מה שקרה שם ועדיין לצחוק ולצחוק גם על עצמי ואחר כך להתנער ולהמשיך הלאה.
כמו כמעט כל אירוע שאפשר לחשוב עליו, בקו זמן מספיק ארוך הרגשות של כולם יפגעו במידה כזאת או אחרת. כמובן שצריך למזער את הנזק אבל לא צריך להימנע מזה לחלוטין. כי אם בכלל מצליחים להימנע מזה לחלוטין אצל מישהו אחד, זה בטח בא על חשבון מישהו אחר. בקיצור, פגיעה ברגשות האחר היא משהו שצריך להימנע ממנו אבל היא לא טאבו ובטח שלא ‘ייהרג ובל יעבור’. כל פעם שזה קורה צריך להסתכל על כל המערך ולא לשמוע “פגיעה ברגשות!”, להתקפל ולכבות.
ונסיים בציטוט שאני מאוד אוהב.
What do I care for your suffering?
Pain, even agony, is no more than information before the senses, data fed to the computer of the mind.
The lesson is simple: you have received the information, now act on it.
Take control of the input and you shall become master of the output.
— Chairman Sheng-ji Yang, “Essays on Mind and Matter”
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 10 comments.
a person is more then a computer
emotion is more then input
it is also a drive, a motive.
an emotion is shotcutting a long process of logical deduction into a short intuitive reaction.
as social being you try to minimize the stress on social interaction to allow it to work more efficiently.
therefore you do not really want to hurt anyone’s feelings.
your real problem here is that in order to preserve the well being on one group your group is being hurt, and is being told this hurt is fore the greater good of the shared community.
emotional exploitation is always annoying.
and here is the outcome- you retaliate.
זרקי את השורה האחרונה מההודעה שלך ואני מסכים איתך לחלוטין. זה לא מעצבן אותך כשאומרים לך “הרגשות שלך חשובים פחות מהרגשות של מישהו אחר, של קבוצה אחרת”?
אני חושב שדמוקרטיה צריכה להיות פלורליסטית ולהגן על כולם במידה שווה.
true
the problem with it is that its density dependent
if your population has a big enough density of any given type the temptation to use “power of the people” is too great not to be used for bad.
see the power rabis have on their population and how they use it in demonstrations to influence democracy.
p.s.
I am not a nice person to those who try to trespass on my territory and I do not cooperate with being victimized.
I have burned all the bridges connecting me and the religious part of the family without a single glance back when I got fed up with their selfish over-righteous demands.
when confronted with the Israeli law of marriage forcing religious rules we went to Cyprus to get it done in a way our conscience can live with and the hell with all the public norms in family and country.
when I changed my last name I erased the nationality “Jewish” from the papers because it does not define me at all.
when we registered our marital state in the government office we each kept our own last name.
etc.
my point in this demonstration:
i am not just saying idealistic words.
I live by this viewpoint.
וואו. כמה כעס. אתה רוצה קמע מצופה זהב עם כל שמות האל לשרוף? כי לגמרי במקרה יש לי אחד, איפושהו, והוא מאוד (מאוד!) זמין למטרה הזו. אם אתה רוצה, אני אפילו אספר לך את הסיפור המלא על איך הוא הגיע אלי… אותי הוא משעשע.
ויותר לעניין: לא לפגוע ברגשות האחר נראה לי הדבר הנכון לעשות, כל עוד זה לא בא על חשבונך. אם אני עולה על אוטובוס בבני ברק, ויש מקום פנוי ליד אישה, אני אשב לידה ולא ליד גבר דתי. אם יש רק ליד גבר, והוא איש מבוגר ומכובד, אני אשתף פעולה עם מעברי מקום של אנשים אחרים שיפנו לי מקום ליד אישה. אני יושבת בסוף? זה העיקר. אני לא כאן כדי לעשות דווקא, כל עוד אני מקבלת מה שאני רוצה (מקום) וזה לא גורם לי טירחה מיותרת, אז למה לא בעצם? אם אני הולכת לטייל במאה שערים, אני אלבש חצאית – לא כי אני מפחדת, אלא כי אני נכנסת לאנשים “הביתה”, אז אני אכבד את האווירה ואת הנהוג. אני לא מסתירה את דעותי, ואין לי בעיה לדבר עם דתיים ולהגיד שאני אתאיסטית. עד כה, אף אחד מהם לא ניזוק מזה באופן בלתי הפיך. אבל אני לא אגיד לאף אחד שהוא טיפש אם הוא מאמין בשמהו שונה ממני – גם כי זה פוגע, ובעיקר כי זה מוציא אותי הרבה יותר טיפשה.
אני כן, לעומת זאת, מתנגדת לסגירת צירי תנועה ראשיים בשבת. זה כבר לא עניין של פגיעה ברגשות, זו כבר כפייה והגבלת חופש התנועה של אנשים. אבל אני גם לא מכירה הרבה אנשים שטוענים שאם זה פוגע ברגשותיהם, אנחנו לא ניסע בשבת – אז לא ברור לי איפה מתעורר המתח הזה בין פגיעה ברגשות לבין פגיעה בעצמך שאתה טוען שכל כך רווח בחברה.
נסי להקים משפחה בארץ לפי דרכך האתאיסטית ותראי איך מתעורר המתח הנ”ל.
כן. כבר אמרת לי את כל זה (חוץ מהקטע של קפריסין). למרות שאני חושב שהמילה יהודי מאוד תלויה במי מגדיר אותה. כשאני מגדיר אותה אז אין לי בעיה איתה אבל כנראה שלך יש עם איך שאחרים מגדירים אותה.
הלוואי והיינו חיים בארץ שבה לסוע למדינה אחרת כדי להתחתן איך שרוצים הייתה בדיחה טובה. עכשיו יש לי ידיד שמתחתן ואני לא רוצה להיות בנעליים שלו עם כל הבלגן עם הרשויות.
אני מסכים גם עם מה שלילי אמרה. כן, אני אעשה בדיוק מה שאת עושה. חוץ מזה שלמרות שיש לי מספיק טאקט לא לקרוא לבן-אדם טיפש בפרצוף, סביר להניח שאני אחשוב את זה, ברמה מסוימת.
ההודעה הזאת הייתה אצלי במחשבות כבר הרבה זמן אבל לא אמרתי מה באמת גרם לי לשבת ולכתוב אותה. היא נכתבה בזריזות בהפסקה של ההרצאה בפיזיקה (ולכן בלגן המחשבות) בעקבות כך שאמיל ניסה להסביר משהו על התארכות הזמן במערכות יחסותיות והוא השווה את זה לאיך שדתיים אומרים שעברו רק 5676 שנים מאז היווצרות היקום והמדענים אומרים שזה יותר קרוב ל-13.73 מיליארד שנים. הדתיים נחים, הם נמצאים במערכת המנוחה, ומחוץ אליה, הזמן עובר מהר יותר.
במהלך ההפסקה, באו אליו כמה דתיים וניסו להסביר לו שהדת לא סותרת את המדע וכל זה. רון, שישב לידי, קפץ לבמה במטרה לשמוע את כל הדיון, שקיווה שישעשע אותו. אמיל בסוף התנצל על הבדיחה ואמר שזה לא המקום לדיונים האלו.
אני, במקומו, הייתי מסכים עם עניין הבדיחה, מתנצל אם העלבתי אבל לא על הבדיחה, אומר להם שיש שאלות יותר חשובות כרגע ושאם הם רוצים לבוא בזמן שעות הקבלה לדבר על זה, אני אשמח. אבל לא הייתי מצטמק לחלוטין רק בגלל ש”פגעתי ברגשות” של כמה אנשים.
אז שיבוא לשמוע את המרצה הדתי שלי מדבר על אלוהים בשיעורי אונטולוגיה – אפילו אני מזדעזעת ממנו לפעמים. או: אנשים חסרי חוש הומור יש גם דתיים וגם חילונים. דרך אגב, אני חושבת שלבוא לשמוע את אלי מדבר בשיעורי אונטולוגיה זו חוויה מומלצת לכל אחד, מכל סיבה שהיא. אני ממש מקווה שאני אצליח להחזיק מעמד עד מאי, כשהן יחזרו, בלי למות ממחסור חמור בסיבה היחידה (וחיפשתי אחרות, אוי כמה שחיפשתי) לחיי. אבל אתה במיוחד – אם אתה רוצה לנהל ויכוח על קיום אלוהים (או על כל נושא אחר, היום התווכחנו על זמן סטטי, סתירה או לא?) שאותו תסיים מסוחרר לחלוטין ומרגיש לא רק טיפש אלא גם בור, תבוא פעם. באופן מפתיע, זה מאוד מהנה.
וערן, יקיר לי, הסייבר ראנר האהוב עלי, משוש חיי: “אעשה”. דווקא בדרך כלל אני לא פדנטית, אבל גוף ראשון עתיד עם י’ זה מחוליי העולם המודרני, ואחד מאלה שמאיימים על מה שנותר משפיותי. אתה לא רוצה לגרום לי להתקף רצחני כשאתה שם רחוק ולא יכול ליהנות מפירותיו, נכון?…
וניהאו: הפתרון שלי לזה פשוט – אני לא רוצה משפחה. אם את חושבת שדעות אתאיסטיות זה בעייתי, נסי את *זה* בישראל חרדת האיום הדמוגרפי ועמוסת הסבתות…
אשמח לבוא לבקר מתישהו. בדיון זה בירושליים, לא? נראה כבר לגבי הזמנים.
מה כבר המרצה שלך אומר? טוב או רע?
מצטער. גם אני שם על זה דגש אבל הפעם התפלק לי. תוקן.
קטונתי מלצטט את אלי. אבל איפושהו במהלך שטף הדברים הוא בדרך כלל מוכיח את קיומו של אלוהים, מפריך אותו, מתבדח על חשבונו, מוכיח אותו שוב, מאשים את שפינוזה, ואז מודיע לנו שהכל שטויות ומה שבאמת חשוב זה מספרים. או הפיל פרידריך. או משהו. אם עוד יהיה אלי בבדיון, שזה בספק, אני אקח אותך. תזכיר לי כשזה יתקרב…