תזכורות
תזכורות זה דבר טוב וחשוב. ועם זיכרון כמו שלי, אני צריך להשתמש בהם לעתים קרובות. ואני חושב שהדרך שבה אני כותב תזכורות מאוד משקפת את נקודת המבט שלי על החיים. כל פעם שאני כותב תזכורת אני חושב על העובדה שהגוף שלנו מתחלף לחלוטין כל 7 שנים, על העובדה שאי אפשר לתאר את התודעה או אפילו את מהות הקיום האנושי כמשהו שהוא לא מופשט, שהקיום האנושי מתואר יותר טוב כגל, כסוג של הפרעה במרקם הפיזי של הגוף שלנו.
אז כשאני כותב תזכורת, אני לא כותב לעצמי מה לא לשכוח להביא מהמרכולית. וזה מתבטא יותר טוב כשאני כותב לעצמי את סיפור הדרך שאני צריך כדי להגיע למפגש הבא שאני עושה בשביל אור ירוק (זה נכתב לפני שהתקנתי את תוכנת הניווט החדשה — ע.א.). כשאני כותב לעצמי תזכורת אני כותב הוראות לאני של עוד שעתיים, עוד יומיים או עוד שבועיים. ואז כשאני קורא את זה זה כמו מסר מהעבר, ממעבר לוילון הזמן, מהמקום שבו היה לי את המאגר המידע הנחוץ ואת הפרטים הדרושים שהלכו לאיבוד בזמן שעבר מאז.
ופה מגיעה הנקודה שבה אני באמת אשמח אם כולם יחשבו כמוני (אבל אני אסתפק בחשיבה באופן כולל), אם כולם יחשבו שהחיים זה דבר מגניב ביותר.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
*הבעת הסכמה*
אני נוטה להשאיר לעצמי הודעות בתיבת הסלולרי (יש איזה מספר עם כוכבית שבו אתה כאילו מתקשר לתיבת ההודעות שלך כדי להשאיר memo), ואז אני עושה אותו דבר כמוך.
הדרך הזו לחשוב על תזכורות חדשה לי לגמרי.
מעניין למצוא שיש עוד דרכים לעשות משהו “טריוויאלי”.
לא נראה לי שאי פעם אוכל לחשוב כמוך על הנקודה הזו מהסיבה הפשוטה שאני כן כותבת לעצמי תזכורות רק כדי לא לשכוח לקנות את הסוכר במכולת… (והן בד”כ באורך של מילה אחת: סוכר).
כנראה מאותה סיבה שלא פיתחתי את ההרגל לכתוב יומן.
לאני שאני עכשיו אין מה להגיד לאני שאהיה בעתיד שהאני שאהיה בעתיד לא אדע. ההוכחה הפנימית שלי לכך היא הניסיון שיש לאני שאני עכשיו עם השוואת הזכרון לניסוי עתיק היומין שלי לכתוב איזה שהוא משהו שנראה כמו יומן. הזכרון שלי יותר טוב ממה שהטקסט מעביר.
אני זוכרת לא רק את האירוע עליו כתבתי אלה גם את איך חשבתי אז על אותו אירוע ומתוך אילו חוויות חיים.
אולי בגלל זה יש לי פחות אשליות על תמימותם של זעטוטים זבי חוטם מרוב האנשים.
אני כותב על פתקים צהובים ומדביק אותם על החלון. הבעיה היא שאני לא מצליח לקרוא אותם אחר כך.
LOL
מעולה!
האם מישהו אחר מצליח לפענח אותם בשבילך?
זה יכול ליצור מצב משעשע בו אתה צריך שמישהו יזכיר לך את התזכורות שלך. ^^
אמם…אני משתמשת בתזכורות בתור יומן, וכל מה שעובר עלי מצוין ביומן האישי, עם נייר ועט. בגלל זה אפשר לפעמים לראות אותי כותבת לעצמי תזכורת למשהו שכבר היה.
וכן, החיים זה דבר מגניב.
אני נעזר באנשים מדי פעם. בד”כ אני או מצליח לפענח אותם בסוף או מתייאש ומכריז על המשימה כסגורה :-)
הבעיה שלי היא הזיכרון הזוועתי ולכן אני צריך לכתוב לעצמי תזכורות, אני מחזיק את הטלפון לידי כשאני הולך למיטה ומקליט רעיונות שמגיעים לי שם וגם, כשאני כותב תזכורות אני צריך לכתוב הוראות מפורטות אחרת אני לא אזכור.
עודד, אני מציע לך לעשות אותו הדבר.