Howard Phillip Lovecraft – From Beyond
It’s Friday Storytime again! Well, I’ve been a bit behind on schoolwork as of late and I’d rather not add the new segments to Nethanel’s story if I can’t guarantee I can keep writing them in pace. But now I think I can do it… maybe… next week. In the mean time, I wanted to read a sort of full length story to see if I can do it. I like Lovecraft’s tales. Most are ‘meh’ quality but the good ones are really good. And I think From Beyond is one of the good ones. Since Lovecraft left his world open and free, all of his works are basically Public Domain so I can do with them what I want. Like adding more material, or remodelling the old. So join me in the tale of the person who wanted to see beyond reality and what he saw in that beyond. Howard Phillip Lovecraft – From Beyond (Background music is Deep Choir Auhs by Ishmael in the Fog from Looperman.com)
Posted in Memes and Stuff, Stories by Eran with comments disabled.
מקור לכוחות על
אני חושב שיש לי רעיון. המקור לכל כוחות העל. גם ל-Protectors וגם לנתנאל. זה יעבוד אם כי בדרכים מעט שונות. יש לי הסבר ואני מקווה שהוא מגניב. כמה אתקדם במשחק או בסיפור כדי לספר על זה, זה כבר עניין אחר.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 6 comments.
ContraDescriptions
I’m a simple man but tend to complicate things I can take the long haul but prefer short segments I’m a man of action but a man of my word I’ll go to great lengths but rather stay at home
Posted in From the Writing Desk, No Category by Eran with comments disabled.
השטן ואני
בהפסקה קטנה בין הפרק האחרון של אור-שחר ועד הפרק הבא, הנה סיפור קטן שכתבתי דיי מזמן. הוא הוגש לתחרות הסיפורים ‘השטן ואני’ של יאהו (אאז”נ) וזכה מקום שלישי. כרגיל, כמו בכל פעם שנותנים לי סט של חוקים, אני חייב לעקם ולשבור אותם. אז זה לא בדיוק סיפור על אני והשטן אלא טיפה משחק על ‘שטן’ ו’אני’ ועוד רעיון שכבר היה לי הרבה זמן. אשמח לשמוע דעות. בינתיים, הנה הסיפור שלכם.
Posted in Stories by Eran with 3 comments.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. הרחק משם, דלת של מקלט נפתחה בכבדות, גוש פלדה מסיבי על צירים משומנים היטב החליק באיטיות הצידה ללא קול. יתד האור ממנורת הלהט בכניסה התרחבה אל תוך החדר המשוריין אך לא האירה יותר ממטרים ספורים פנימה. האוויר בפנים היה ישן ודומם כל כך שהוא לא התערבב עם האוויר שבחוץ ורק כשהדמות שפתחה את הדלת נכנסה פנימה היא הרגישה את קיר האוויר המחניק ומלא האבק. הגבר הגבוה צלע פנימה, מוותר על מתג התאורה שעל הקיר, והדליק פנס, מאיר את החשכה המוחלטת באור צהבהב וחלוש. שתי מיטות דרגשים היו צמודות לצד אחד, שולחן פלסטיק עתיק יומין עמד כנגד הקיר השני, ליד כיור שלא ראה מים וסבון מאז ימי ההגנה. האסלה הייתה חצי מוסתרת מאחורי קיר בפינה. הבזק אור כמו פרוג’קטור אימתני האיר את מרכז החדר והדמות נאלצה לכסות את עיניה. כדור האור התרחב במהירות לקוטר של שני מטר והתכווץ שוב, משאיר במקומו בחורה צעירה בלבוש כהה וחופשי. היא הופיעה במרכז החדר בדיוק, כאילו בדיוק לפני רגע זינקה לגובה. היא נחתה על רצפת הבטון וכופפה את רגליה, מרככת את הנחיתה ככל שהייתה יכולה. אור הפנס מיד סר אליה והיא קמה בזהירות, מנקה את בגדיה. “מאדראס,” אמרה לו וקדה קלות בתנוחת תפילה. “טאלב,” ענה לה הגבר בנוקשות. “הם לקחו את הפתיון,” אמרה וניסתה לפענח את פניו, אם הוא מרוצה. אבל בחשכה הזאת, כשהאור היחידי הוא הפנס המכוון לרגליה, לא היה לה סיכוי. “טוב מאוד,” הוא פלט. “אני כבר אודיע לך מה השלב הבא.” הוא פנה ממנה וחזר אל הדלת. כשעבר את דלת הברזל כיבה את האור במסדרון הכניסה. Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with comments disabled.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. כשנתנאל ירד מהעמדה הוא לקח איתו את הציוד של שירן, האפוד מולבש בצורה תקנית על אמתו הימנית, המדים תלויים עליו ונשקה בידו השמאלית. הוא לא מיהר כשירד מהתצפית. באנטיתזה מוחלטת לאדרנלין שהציף אותו בתקרית שהתחיל עם שירן והיא המשיכה בלעדיו, עכשיו הוא היה רגוע לחלוטין, כמו שט ברפסודה איטית על נחל. שום דבר לא היה דחוף למרות שהוא ידע ששירן במוצב איפה שהוא בקור המדברי ללא בגדים. מה שהציק לו עכשיו היה משהו ששם לב אליו לקראת סוף השמירה. אורית באה לתפוס איתו את העמדה כמה דקות אחרי ששירן עפה. הוא היה דיי אדיש לשמירות לילה בעוד דעותיה של אורית היו ידועות לכל הפלוגה. היא הייתה מצוברחת כשעלתה וניסתה לא להראות את זה. על פניה ראה הבעה שאמרה לו לא להתקרב, זהירות נפיץ. אז הוא לא טרח לנסות לדבר איתה והיא, בסתר ליבה, הודתה לו על כך. בכל מקרה, לא נשאר עוד הרבה זמן. אז במקום לנהל דיון פילוסופי מרתק, כמו שהיה עושה עם יצא לו לשמור עם אחד מחבריו הקרובים, הוא בהה אל תוך הלילה, מנסה לספור מסגדים או מכוניות או לתהות מה משמעות כל תנועה. ואז, כמה דקות לפני שאורי ושי החליפו אותם, הוא שם לב למשהו מאוד משונה כמה קילומטרים מעבר לגדר. משהו הבהב בעוצמה אבל לשבריר שנייה ואז נעלם, כמו כוכב קטן שמתפוצץ ואז מתחרט והופך לחור שחור. הוא מישש אחר העכבר והצליח להביא אותו לעיניו. הוא כיוון את המיקוד למרחק שחשב לנכון אבל העכבר היה מא”כ לא מרשים ועם כמעט אפס הגדלה. לכן הוא לא היה בטוח לחלוטין אבל Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with 1 comment.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. לשירן תמיד היה קשה להסביר את עצמה, להסביר באמת, מאז שגילתה את היכולת שלה וכנראה שגם לפני. למוזחים לא היה משהו להסביר ולרוב את היכולות שלהם היה ניתן למפות מאוד בקלות בין אם היו כוח מוגבר, קוצים נשלפים או כמו רונן, פיזיולוגיה משונה שאפשרה לו לוותר על שינה, על אוכל או אפילו על מנוחה לנשום אם רצה. גם בשאר המחוננים היא קינאה לפעמים על הפשטות והאלגנטיות שלהם. היא ראתה בחושך מוחלט, הוא היה מסוגל להרגיש רעידות בעוצמות שסיסמוגרפים מפספסים, לא נורא מסובך. אצלה, הכל היה הרבה יותר… אמורפי. היא אהבה את המילה הזאת, אמורפי. והעובדה שרוב האנשים לא ידעו מה היא אומרת רק שפכה יותר אירוניה על הנושא. מחשבות כגון אלו תקפו אותה בכל רגע שהפעילה את יכולתה העיקרית, את המקור והבסיס של כל מה שהייתה מסוגלת לבצע. לפעמים היא חשבה שאולי היא חייבת לעשות את זה, חייבת להמשיך לחשוב באופן פעיל כשהיא נמצאת במצב הזה אחרת, חס וחלילה, היא תתפזר ולא תוכל לחזור לעצמה. וזה לא שהיא לא ניסתה לחקור את הנושא, ניסתה לשאול את עצמה איך היא עושה את מה שהיא עושה ואיך בגלל מגדירים את היכולת שלה. גם עכשיו, במרדף צמוד אחר איש זאב לאורך גדר המערכת, תוך כדי שהיא מתאמצת ככל יכולתה כדי להדביק את היצור, או לפחות לשמור על קצב התנועה המרשים שלו, היא חשבה על זה. אבל איך בכלל אוסף חלקיקים קטנים כאבק חושבים? איך הם רואים? איך הם זזים? היא יכולה להגיד שהיא מרגישה את הסביבה באופן אינטואיטיבי אבל זה בכלל לא היה דומה לאיך שיובל מפלוגת Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with 2 comments.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. הנושא עלה כחלק משיעורי ההיסטוריה שלימדו אותם ביחידה. ליחידות אחרות היו סיפורי מורשת קרב על איך המבוגרים לבני השיער של היום היו צעירים וחסונים אז, כשפרצו דרך או כבשו גבעה או עמדו מול גדוד שלם של ‘הכנס שם של מדינת אויב כאן’. ואז החיילים היו יושבים בכיתה, אולי משלימים קצת שעות שינה, אולי מנסים לדמיין את אותם גברים אמיצים ורואים רק זקנים מגובנים מנסים לעבור גדר קוצנית ונשקיהם נתפסים בחודים כמו בקומדיית מצבים מטופשת. וזה במקרה הטוב שלא היו לוקחים אותם לסיור בשטח. בצמרת לא היו מור”קים.
Posted in Stories by Eran with comments disabled.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. 27/04/1994. 0334. “תסבירי, במילים שלך, מה את עושה.” “אין לי אפילו שמץ קלוש. אני פשוט מבצעת.” “את צריכה להגיד משהו.” “הייתי אומרת אם הייתי יכולה. אני לא יודעת באילו חושים ובאילו שרירים אני משתמשת אבל אני דיי בטוחה שלבני אנוש אין אותם.”
Posted in Stories by Eran with comments disabled.
פרק שלישי – ימים בחיים אמיתיים
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. 08/02/1994. 0248 “תסביר, במילים שלך, מה אתה עושה.” “אני לא יכול פשוט להראות לכם?” “אנחנו צריכים את הסבר מוקלט. חלק מהפרוטוקול.” “טוב. בסדר. איך אני מסביר לכם את זה? זה כאילו בכל משטח שאני מסתכל עליו, אם אני באמת מסתכל עליו אני רואה חורים. חורים קטנים, מיקרוסקופיים. למען האמת, כשהייתי קטן, כששאלתי אנשים אם הם גם רואים אותם והם ענו לי שלא אז חשבתי שאני יוצא מדעתי וגם–” “הישאר מרוכז בנושא בבקשה.” “כבד משהו… טוב. אז אני יכול לפתוח את החורים האלו, להרחיב אותם, כמו לפתוח צנצנת חמוצים או משהו כזה. ואם אני פותח שניים אז אני יכול גם לחבר אותם, ליצור סוג של מנהרה בין אחד לשני, סוג של… נו, איך קוראים לזה?” “חור תולעת.” “בדיוק. וככה אני יכול לעבור ממקום אחד למקום אחר ממש בלי לעבור את הדרך ביניהם. הבעיה היחידה היא שאני צריך להיות מסוגל לראות את שני החורים האלו.”
Posted in Stories by Eran with comments disabled.