השטן ואני
בהפסקה קטנה בין הפרק האחרון של אור-שחר ועד הפרק הבא, הנה סיפור קטן שכתבתי דיי מזמן. הוא הוגש לתחרות הסיפורים ‘השטן ואני’ של יאהו (אאז”נ) וזכה מקום שלישי. כרגיל, כמו בכל פעם שנותנים לי סט של חוקים, אני חייב לעקם ולשבור אותם. אז זה לא בדיוק סיפור על אני והשטן אלא טיפה משחק על ‘שטן’ ו’אני’ ועוד רעיון שכבר היה לי הרבה זמן. אשמח לשמוע דעות. בינתיים, הנה הסיפור שלכם.
למה? לא סיפרתי לך את הסיפור על איך הגעתי לשבת על הכיסא הזה? כמובן. אף אחד לא מספר את הסיפור הזה. איש לא יודע עליו, חוץ ממני. וממנו. דאגתי לכך כמו שהוא דאג לכך. מבחינת כולם, אני לוציפר, ניהלתי את הגהינום מאז שחר הבריאה. אבל לא זאת האמת. היה מישהו לפני. היה עוד שטן. אני קורא לו ‘ה’שטן אבל גם הוא לא היה הראשון.
הסיפור התחיל לפני כמה מאות שנים. אולי אפילו אלף שנה, אינני זוכר במדויק. עדיין הייתי שד פשוט במחלקת רכש נשמות. בדיוק סיימתי את טפסי קבלת נשמה חדשה. הכל היה מוכן לפני, כולל חתימת בן-האנוש, ורק הייתי צריך את אישורו של השד הגדול. כשנכנסתי לחדר הכס, מצאתי את השטן במצב רוח עגמומי מתמיד. היה זה אחד מהמצבים בהם אתה מפחד לגשת אליו פן תצטרף אל החוטאים במעגל השלישי. בכל זאת, אזרתי אומץ. הרי כל מה שהייתי צריך זה את החתימה שלו על העסקה, לא יותר. עוד לפני שהספקתי לפצות את פי, הוא קרא לי.
פלחקזור, אמר, כי זה היה שמי אז, בוא הנה.
ניגשתי אליו והוא עשה דבר שבחיי עוד לא ראיתיו עושה. הוא קם מהכיסא. ואז החווה אליו בידו, כמבקש ממני לשבת בו. לא האמנתי למראה עיני. נכנסתי לבקש אישור על עסקה ואני מקבל את השלטון על הגהינום. צעיר נלהב כשהייתי, התיישבתי על הכיסא. הוא נפנף לי בקלילות בידו ופנה ללכת, אומר ששטר הבעלות על השטח נמצא מתחת לכרית המושב. הוצאתי ובחנתי אותו. הוא נראה כמו שטר בעלות שהיית מצפה לראות אך היו עליו שמות מחוקים. שאלתי את השטן לפשר זה, תופס אותו לפני שזנבו נעלם בדלת. הוא השתהה לרגע ואז חזר, סוגר את הדלת בהיכנסו. הוא לקח נשימה עמוקה וסיפר לי את כל הסיפור.
אני לא השטן, אמר. או לפחות לא היה הוא השטן הראשון. אלוהים יצר את העולם, את השמיים ואת הארץ, את המלאכים ואת בני-האדם. הבעיה היא שכמעט כולם מאמינים שאלוהים הוא ישות חכמה ומיטיבה ולכל מעשה שלו יש איזו מטרה ותכנית עילאית. האמת היא שאלוהים הוא ילד עם חוות נמלים. הוא יצר את העולם להנאתו האישית. מלומדים של היום טוענים שמסעות הצלב, כל מסעות הכיבוש והמלחמות לא נלחמו בשם אלוהים אלא בשם אי אילו מניעים פוליטיים וכלכליים. אולי הם כן נלחמו בשם האלוהים ואולי לא אבל הוא בהחלט נהנה מזה. דתיים רבים שואלים ועונים על השאלה, איך אל רחום וחנון נותן לעולם להידרדר לסבל, רעב ומחלות. אבל הם לא יודעים על מה הם מדברים. התשובה היא שאלוהים לא רחום וחנון. הוא פסיכופת אפאתי, סדיסט ואכזר. כך הוא יצר את העולם ולזה התכוון.
אחד הטיעונים החביבים עליי ביותר הוא השואה. איך האלוהים הרשה לדבר כזה לקרות? האם מישהו טרח לחשוב שאולי זה מה שהוא רצה? אולי זאת הייתה כל הכוונה? השואה גם לא הייתה האסון היחידי שאלוהים שילח על בני-האדם. היו מלחמות גדולות גם קודם, אסונות אחרים, שיטפונות, מחלות והכחדות. ואם היא לא החביבה עליו ביותר אז מגפת הדבר בטח בעשרת הגדולים.
אתה זוכר איך הגהינום התחיל? בטח שלא, אתה צעיר מדי. הגהינום היה בראשיתו יזמות קטנה של מספר מלאכים. הם רצו לשפר את מצבם של בני האנוש, לתת להם אפשרויות, מזל, הצלחה ומקום אחר ללכת אליו כשהכול נגמר. אלוהים תיעב אותם על התחרות וגירש אותם מגן-העדן. אז הם המשיכו פה למטה. היה להם קשה בהתחלה אבל הם הצליחו. חופש בחירה הוא דבר נפלא. הוא מה שגרם לעסקים להמריא. הבעיות התחילו כשאלוהים החל להציב דרישות. אסור לפנות לאנשים האלו, אסור לפעול במקומות האלה. וכפי שאתה יודע, חופש הבחירה שלנו נגמר בשלב מסוים. אז השטן עשה את מה שנאמר לו והעסקים החלו להתייבש. אם אתה מכיר את ההיסטוריה, תדע שאנשים עצמאיים החלו לאבד מכוחם. הבחירה האנושית הצטמצמה. עושי דבריו של האלוהים צברו כוח. באלף הקודם, השטן החליט שהוא פורש. זאת הייתה הנקודה בה החלפתי אותו. הצלחתי לשפר את המצב לזמן מסוים. ממציאים שביקשו הצלחות קיבלו אותן. פיתוח האומנויות והקפיצה היצירתית של המאה שנה האחרונות, הכל מודל מתוכנן במדויק ומוצא לפועל בחריצות. ואז הוא קרא לי לפני כמה שנים, עשה את הטריק הרגיל שלו ואנחנו נדחפנו אל מאחורי הקלעים.
כמו אחרי חופשה, הוא חזר לנהל את העולם במרץ מחודש. מלחמת העולם השנייה הייתה פינוק לעומת מה שהוא התחיל לגלגל. ועכשיו, עכשיו הם נלחמים מלחמות דת. אנשים הורגים את עצמם ומאות אחרים בשמו ובשם אמונתם בו. המנהיג של האומה החזקה ביותר על פני השטח מכריז שהוא עושה את רצונו. הכל בשמו. כל הסיוטים של העולם הזה, כל החרא והסבל, הכל בשמו. ולמען האמת, גם לי נמאס מזה. אני לא יודע מה עוד הוא מתכנן אבל אני כבר יכול לנחש. וזה בטוח לא יהיה יפה.
אז בהצלחה לך, שטן חדש, לוציפר של הדור הבא. אני מסתלק מפה. סביר להניח שלא תראה אותי יותר. הדבר היחידי שאני משאיר פה הוא החתימה שלי על שטר הבעלות, עכשיו שלך. אני מקווה שתעשה כמיטב יכולתך אבל אני כבר יודע מה יקרה. אחרי הכל, זה העולם המושלם והמזוין שלו ואנחנו רק חיים בו. ואין לי כוח לנסות יותר, אלא רק לחיות. אני נותן לך כמה מאות שנים, לא יותר.
שלום ולא להתראות.
“יש שישאלו, איך אלוהים מושלם יכול ליצור יקום המלא בכל כך הרבה רוע. הם החמיצו תעלומה גדולה יותר: למה שאלוהים מושלם ייצור יקום מלכתחילה?”
— האחות מרים גודווינסון, ‘מלבד חסד האל’
Posted in Stories by Eran with 3 comments.
אכן, טוב ורע זה עניין של יחצנות… אהבתי.
מעניין.
הגשת את הסיפור באנגלית, נכון?
לא. הסיפור מקורי בעברית.