סיינפלד
מישהו הזכיר שוב כמה הוא אוהב את סיינפלד אז אני אגיד את זה שוב. אם ג’רי היה לוקח את כל הסדרה, כל כמה עונות שלא יהיה לה, ודוחס אותה למופע של שעה וחצי או שעתיים אז זה היה יכול להיות אחד ממופעי הסטנד-אפ הגדולים של המאה. כעדות לכך אני מגיש את מופע הסיום שלו – Telling You For The Last Time. הבדיחות בסיינפלד מצחיקות אבל הן נמתחות למשך 30 דקות. וזאת הבעיה.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
ביקורת משחק: Trine
אם יותר מדי אנשים יגידו לי שהם לא מזהים את המשחק הנ”ל אז כנראה שאני זקן יותר ממה שאני חושב. בתור אחד המשחקים הראשונים של Blizzard Entertainment, “הויקינגים האבודים” היה משחק פלטפורמות ופזלים מהנה ביותר. בדומה לגובלינים, גם פה לרשותכם שלוש דמויות לשימוש אישי, כל אחת עם יכולת מיוחדת אחרת. המטרה במשחק הייתה להשתמש ביכולות השונות בצורה מגוונת ומסוימת כדי לצלוח כל שלב. בעוד הגובלינים התעסקו יותר בפאזלים איטיים, הויקינגים התעסקו גם עם אקשן מהיר. אבל עדיין, מנקודת המבט של היום, שניהם נראים מוגבלים. הכנס Trine…
Posted in Reviews by Eran with 9 comments.
ביקורות בשורות
Where in the World is Osama Bin Laden, FearDotCom, The Vampire Diaries (פרק ראשון) סימנטוב.
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.
ביקורות בשורות
אשתו של הנוסע בזמן, כוח המחץ וחטיפת פלהאם 123.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
איסוף קומיקס
אני לא אתחיל לסקור את כל העלילות של כל הקומיקסים שאני קורא. חלקם נמשכים אחורה עד שנות התשעים (מתוכם גם את חלקם קראתי מההתחלה ועד הסוף). אני גם לא אכתוב ביקורת נרחבת על מה טוב בהם ומה לא. אני אעשה את זה בקצרה ולעניין. אני עושה את זה בעיקר בגלל שנשאלתי לא מזמן לדברים מצחיקים ומשעשעים לקרוא. אז ניסיתי להמליץ על הדברים שהם כמה שיותר ובכמה שיותר עקביות מצחיקים. אז הקומיקסים שאני קורא לא בהכרח מצחיקים תמיד אבל לא את כולם אני קורא מאותה סיבה. אז דבר ראשון, הסולם שאשתמש הוא מ-1 עד 10 ומשמעותו “מתוך 10 פריטים אקראיים בקומיקס, כמה מהם…” והוא ישמש כדי לבדוק עקביות. הקטגוריות יהיו: מצחיק – “כמה באמת גורמים לי לצחוק או לפחות לחייך”, מעורר מחשבה – “כמה באמת גורמים לי לחשוב על משהו”, מעניין – “כמה באמת מכילים סיפור מעניין”, שנון – “כמה באמת כתובים טוב”, עמוק – “כמה באמת מכילים מסר חזק או ביקורת”, ומגניב – “כמה פשוט מגניבים”.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
Samurai Champloo
ב-1998, אמן יפני בשם שינצ’ירו וואטאנאבי עשה סדרת טלוויזיה שנקראת Cowboy Bebop. במהלך הצפייה בה ובמיוחד לאחר שנגמרה, חשבתי שזה אחד הדברים היותר טובים שראיתי אי פעם. וכמו Ghost in the Shell ו-Green Legend Ran, כמו Appleseed, היא נכנסה לרשימת הדברים שהם, מבחינתי, צפייה חובה. ושינצ’ירו וואטאנאבי, כמו ג’יימס קמרון, הייאו מייזאקי וכריסטופר נולן, נכנס לרשימת היוצרים שאני רק מצפה לראות מה עוד הם יעשו. אז אני יודע מה שינצ’ירו וואטאנאבי עשה. קוראים לזה Samurai Champloo.
Posted in Reviews by Eran with 5 comments.
The Secret of Monkey Island – Special Edition
גם אני מאז ומתמיד אהבתי את המשחקים של Lucas Arts. מ-Loom ו-Day of the Tentacle דרך משחקי אינדיאנה ג’ונס ועד Full Throttle ו-Sam and Max. גם משחקי Adventure Soft שיחקתי וגם הרבה משחקים של Sierra אבל מעולם לא שיחקתי את סדרת Monkey Island. וכששמעתי שיוצאת גרסה מחודשת, אמרתי לעצמי שהנה ההזדמנות, הנה ההזדמנות לראות על מה כל המהומה. אז יש סיבה אבל היא לא כזאת גדולה.
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
גרסה מחודשת של Transformers
אני חייב להודות שקופסה שנראית כמו The Matrix of Leadership ונפתחת לשני חלקים בהתאם זה דבר מגניב אבל אל תראו את הסדרה המקורית, אתם תצטערו על זה. באמת. אני מצטער על זה. זה היה חביב בזמנו אבל עכשיו זה בלתי-צפי לחלוטין.
Posted in Less Interesting News, Reviews by Eran with comments disabled.
ה-Walkman חוגג 30 שנה
אז כדי לחגוג את זה, ה-BBC שכנעו ילד בית ספר עכשווי להחליף את ה-iPod שלו ב-Walkman חדיש היישר משנות השמונים. הילד הסתובב עם ה-Walkman המסיבי למשך שבוע וחזר לחלוק חוויות. כן, זה משעשע לראות מישהו שרגיל לנגנים דיגיטליים מסתדר עם מכשיר אנלוגי פי שמונה בגודל. ויש לו גם דברים טובים להגיד על הנגן הישן. אותי זה מעציב שהילדים הטכנולוגיים של היום לא מכירים את הטכנולוגיה של רק לפני 30 שנה, אפילו לא מספיק כדי לדעת שצריך להחליף את הצד של הקלטת אם רוצים להמשיך לשמוע. ואולי ה-Walkman הישן היה מספיק רק ל-12 רצועות מוזיקה, בנגן שלי החזקתי קלטות של שעתיים וכמובן שעוד סוללות ואם הייתי יוצא לנסיעות ארוכות, או יום עבודה ארוך, הייתי מחזיק עוד קלטת או ארבע כדי שלא יגמר לי באמצע.
Posted in High-Tech, Practice, Reviews by Eran with 1 comment.
Diablo II עוד פעם
זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה אבל החלטתי לשחק Diablo II עוד פעם אחת לפני שהשלישי יוצא ואולי הפעם גם להגיע לסוף של הסוף הסופי. דבר ראשון, ה-Necromancer המזמן – זאת אומרת, בונה בעיקר על שלדים עם קצת גולם וקצת מפלצות עם קללות החלשה לגיבוי, כלא עצם בשביל להגביל את המפלצות ולהחזיק אותם במקום ו-Bone Spirit בשביל לעזור בתקיפה – הוא חיה רעה ולא מרוסנת. אני עכשיו משחק ב-Nightmare, עם שלושה עמודות של שיקויי החזרה מלאה ועוד עמודה של שיקויי מנה. כיסחתי את Duriel, הצלחתי להעסיק אותו מספיק בשביל למלא את עמודת המנה שלי מהתיק תוך כדי ואיבדתי רק שלושה שלדים בתהליך. שרימות וחרקים יאכלו את הגופה שלו. הדרואיד המוכוון קרב – בעיקר Shapeshifting לאיש-זאב עם זימונים מוכווני נזק – לא שווה ממש. ראיתי ב-Battle.net דרואיד מוכוון יסודות ומפלצות מתו רק מלהתקרב אליו. נו טוב, הוא גם היה בדרגה מאוד גבוהה. אז יש לי דרואיד דרגה שלושים ומשהו ואני שוקל לזרוק אותו כדי להחליף למשהו יותר כיף אבל אני לא רוצה לזרוק את ההשקעה. מה עושים? דבר שני, קצת ביקורת. זה עדיין משחק כיף אבל הוא חוזר על עצמו. ב-Gamasutra יש סדרת מאמרים על מה הופך CRPG לכיף ואחד מהם הוא הסכנה שבהשגת הכוח. אם רק השקעת זמן במשחק מניבה כוח אז נוצר grind והמשחק משעמם. זה מאפיין עיקרי של WOW, עד כמה שהבנתי. גם Diablo II אינו חף מזה. הרוב זה grind אבל אפשר לחתוך דרכו דיי מהר. הכיף העיקרי הוא הבוסים. לא רק הבוסים של המערכות. גם Blood Raven מפחידה אם רצים אליה מהר אחרי שמתחילים. אבל Continue Reading →
Posted in Gaming, No Category, Reviews by Eran with 14 comments.