ביקורות בשורות
Where in the World is Osama Bin Laden, FearDotCom, The Vampire Diaries (פרק ראשון) סימנטוב.
Where in the World is Osama Bin Laden: (דוקומנטרי) קצת קשה להגדיר את הסרטים של מורגן ספרלוק בתור דוקומנטרים כי הוא לא באמת חוקר. הוא לוקח מצלמה ומתחיל לשוטט. וזה חשוב שאנשים יבינו את זה כשהם צופים בסרט הזה וגם כשצופים ב-Super Size Me. מה שרואים זאת הזווית של ספרלוק, לא משהו אובייקטיבי. ב-Super Size Me זאת אולי יכולה להיות בעיה אבל פה זה בדיוק מה שנחוץ.
אני חושב שהוא ידע את זה מההתחלה וכל מי שצופה בסרט יבין את זה מהר מאוד. זה לא באמת חיפוש אחר אוסאמה בין לאדן. מה שמורגן עושה זה לטייל בכל מיני מדינות ערביות על סדר היום העולמי (ממצרים למרוקו, דרך ישראל לירדן, לערב הסעודית ואז אפגניסטן ופקיסטן) ולבוא עם המצלמה שלו אל האנשים ברחוב ולדבר איתם. וזה סרט חשוב מאוד מהבחינה הזאת. כי הוא מדבר על הטרור והמלחמה בטרור של ארצות הברית (הסרט הופק בתקופת בוש) אבל הוא מדבר עם האנשים ברחוב, הפשוטים והפחות פשוטים, ושואל לדעתם בנושא. וזה ברור שזה מה שהוא מנסה לעשות, להראות לכולם שכולם שונאים טרוריסטים ורק רוצים לחיות את החיים שלהם בשלווה.
בתור ישראלי, אני חושב שהקטע בישראל הוא חשוב מאוד לישראלים לצפות. זאת יופי של מראה על הקיצוניים שבינינו. בארץ הוא כנראה נכנס למאה שערים בניסיון למצוא אנשים לדבר איתם וכמעט התחילה שם מהומה. חוץ מזה, אפשר להתעלם מהפעמים בהם הוא מנסה להצחיק בכוונה ולהתייחס לעובדה שהסרט מעניין, בנוי טוב ונוגע במקומות החשובים. כדאי מאוד לראות. והשיר שלו חביב ביותר.
FearDotCom: (אימה) צפיתי בסרט הזה כי אמרו לי שהוא נורא נורא גרוע. וכל פעם שאומרים על משהו שהוא ‘נורא נורא’ משהו אז אני צריך לבדוק בעצמי. אז כן, הסרט הזה גרוע. מחשבים מוצגים בו בצורה מטופשת וכל הרעיון, לא דבילי, אבל עשוי רע ובשום טעם טוב. אני מחבב את סטיבן דורף אז חבל שנתנו לו כזה חומר מחורבן. זה לא שהסרט הזה נורא נורא גרוע. הוא לא עומד בסטנדרטים של ‘מאנוס’ או ‘Bloodspit’ או אפילו של הסרטים האחרונים של האחים ווינשטיין. הוא פשוט סתמי וחסר טעם. אפשר ורצוי לוותר.
The Vampire Diaries: (דרמה, צעירים) מדובר בסדרה חדשה על ערפדים בבית הספר ונערה שצריכה להתמודד עם כל הדרמה שבעניין. ממבט ראשון זה נשמע כמו Twilight פוגש את High School Musical למרות ש’השמועות’ אומרות שהספר הזה נכתב לפני Twilight (אולי נכתב אבל אני בטוח שהסדרה הופקה בעקבות ההצלחה של Twilight ואולי גם True Blood). בינתיים זה נראה כמו סדרת צעירים (כמו Charmed ו-The Listener) עם כתיבה יבשה, משחק אטום והמון שירים כדי למלא את הזמן. וכרגע, הדמות הכי מעניינת היא של הערפד הרע. לא יותר מדי מרשים, לא משהו שאני מזדרז להמליץ עליו אבל אמשיך לצפות עוד כמה פרקים לראות אם יוצא מזה משהו.
סימנטוב: (פנטזיה, מיסטיקה) מעודף הייפ אפשר רק לסבול. ואני חושב שהספר הזה סובל מאוד. ממה ששמעתי מאנשים שקראו אותו לפניי הנחתי שהספר הזה יהיה מה שיציל את הספרות הספקולטיבית הישראלית, יניח אותה על המפה הגלובלית וימנף את השתלטותה על התרבות העולמית. באמת, מדובר בספר חביב לכל היותר. הטוב הוא שההשקעה שנכנסה לספר נודפת ממנו בכמויות מסחריות ואני יכול להעריך את זה, אחת הסיבות למה אני אוהב ספרים של טים פאוורס. המחקר שנעשה נותן לספר את העוד אינטילגנציה ואני אוהב את זה. מצד שני, גם כחלק מסיפור פנטזיה, בתור ספקן וריאליסט, כל המיסטיקה של הקבלה וקריאה בקפה והילות וגבישים פשוט מציקה לי נורא. ניסיתי להתעלם מזה אבל זה היה קשה. חוץ מזה, אני חושב שהקצב לוקה בחסר והספר לא ממש מושך. המשכתי כי עניין אותי איך זה נגמר אבל הוא לא היה מספיק מרגש ולא מספיק מגניב ולצערי, עוצמת הפנטזיה היהודית לבדה לא מספיקה לי. אז הייתי אומר שזה מכתב ממנו או שיחת טלפון אבל זה לא המשיח.
Posted in Reviews by Eran with 1 comment.
הספרים של סדרת הערפדים אכן יצאו לפני Twilight: שניים מהם תורגמו לעברית בערך בתקופת התיכון שלי:)