פרסומות
לא סתם, אני לא שם פרסומות. לא יותר מדי. אבל הבלוג כן בהפסקה בגלל עומס קל של חיים אמיתיים. אחזור כנראה בסוף השבוע. אולי.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
סיפורים מוזרים וחלומות שימושיים
אני כל הזמן כותב. המהירות, הקצב, כמות הסיפורים בו זמנית ובכלל הכל מאוד תלויים אבל אני תמיד חושב על סיפורים. כשאני כותב אני מושפע ממה שעברתי לאחרונה או שאני עובר עליו עכשיו (וכשאני אומר ‘עובר’ אני מתכוון ל’קורא’ (ספרים, קומיקס,…), ל’צופה’ (קולנוע, טלוויזיה,…) וכן הלאה). כרגע אני עובד על ארבעה רעיונות עם עוד אחד בקנה ודיי צריך להודות על כך למחזה שראיתי בעולמות. ‘מותו וחייו של ליאם או’לירי’ באמת היה מחזה נהדר וגרם לי לרצות לכתוב עוד. אם עוד לא ראיתם אותו, הבנתי שמתוכננות עוד הופעות. ברגע שאדע מתי ואיפה כנראה שאגרור לשם גם את ההורים שלי. אז ארבע רעיונות…
Posted in From the Writing Desk, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
לא באתי מוכן
יום הזיכרון שוב. הפעם לא כתבתי שום דבר. לא היה לי שום דבר מוכן. אבל זה לא אומר ששכחתי. גם אם זאת הפעם השנייה ברציפות שאני לא ממש נמצא בבית ביום הזיכרון (לפני שנה הייתי בצבא), זה לא אומר שמשהו נעלם. הם עדיין שם, עמוק בתודעה, יוצאים רק בזמן שלהם. כנס עולמות השנה היה בסימן סוף העולם. הפעם הרצתי ולא התנדבתי לדוכן אבל בכל מקרה לא קניתי חולצת צוות וגם לא ממש רציתי. אני בטוח שזאת לא הייתה הכוונה שלהם כשהם עיצבו אותה אבל החולצה ההיא עשתה לי יום זיכרון מוקדם מהצפוי. על גב החולצה היה ציור של משהו בין תמונת הפתיחה של Heroes לבין צילום של פליטת מסת שמש בפוליגונים שחור ולבן. למעלה היה כתוב: “האחרון שיוצא, שיכבה את השמש”, משפט תמים וחביב בפני עצמו אבל הרסני בשביל כל מי שקרא את הספר המדובר, במיוחד אם הוא קרוב לתוכן. בשבילי, זה יותר ממשפט מגניב על חולצה. כי אני קראתי את ‘לכבות את השמש’. אני מכיר את נפשות הפועלות. במיוחד, אני ‘לא-מכיר’ נפש אחת לחודית. אני ‘לא-מכיר’ את סבא שלי כי הוא נפטר עוד לפני שאמא שלי נולדה במה שאני מחשיב אחד מהעוולות הצבאיות היותר גדולות שאי פעם נעשו כלפי חיילים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. בשבילי ‘לכבות את השמש’ לא מזכיר את הפרק השני של דוקטור הו בו השמש נגמרת, לא מזכיר את ‘מסע בין כוכבים: דורות’ בו משמידים שמש כדי להיכנס לגן-עדן, לא מזכיר את ס”ג-1 זורקים שער אל תוך השמש כדי להשמיד צי של גוא’אולד. בשבילי ‘לכבות את השמש’ מזכיר, בראש ובראשונה, שדה מלא חיילים פצועים, מועטים Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
למה מקלדת ולמה לא מרשתת?
האקדמיה ללשון, הרי, עושה מה שבא לה. ממציאה מונחים בלי יותר מדי קשר למה שהולך ברחוב וכשמשהו ‘הולך’ ברחוב אז היא לא תמיד מקבלת אותו גם אם הוא נשמע טוב. בכל מקרה, בין אם נרצה או לא, היא הסמכות בנושא הזה והמילים שהיא קובעת הן המילים שיחשבו ‘בעברית’. אבל האנשים ברחוב יגידו את מה שישמע להם יותר טוב, מה שיהיה יותר נוח ואם פחות סיכויים לשגיאה. אנשים יגידו ‘אמבולנס’ כי ‘שגר-פגר’ נשמע ממש רע ופחות נוח ואותו הדבר עם ה’טלפון’ וה’שח-רחוק’. אז למה מקלדת תפס ומרשתת לא? למה שלט רחוק כן ושח-רחוק לא? למישהו יש תשובה לשאלה?
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
ביקורות בשורות
בסימן סדרות מתחילות, נגמרות וממשיכות: Deadliest Warrior, Krod Mandoon, Caprica, Doctor Who, The Sarah Connor Chronicles, The Unusuals Deadliest Warrior: (מדע, היסטוריה) לערוץ Spike יש סדרה חדשה. הרעיון שלהם הוא לקחת לוחמים שונים ממקומות ותקופות שונות בהיסטוריה ולשים אותם אחד מול השני, לראות מי ינצח. הפרק הראשון היה “אפאצ’י נגד גלדיאטור”. הם בעיקר בודקים נשקים, לפי מה שאני ראיתי, שזה גם יפה ומשעשע לראות ולא ממש מתייחסים לטכניקת הלוחמה. ויש להם “תוכנת מחשב” שאליה הם “מכניסים את כל הנתונים” והיא “מריצה 1000 קרבות” ומכריזה מי ניצח יותר מהן. הסיבה לכל הגרשיים היא כי חוץ ממשהו שנראה כמו גליון אלקטרוני והלוגו של החברה שבנתה אותה, הם לא מראים או מספרים הרבה על התוכנה. אבל אני כן שמח שהם הסכימו עם דעתי. כן, זה קצת מתנשא. אבל אני חשבתי שהאפאצ’י צריכים לנצח כי המהירות בצד שלהם, הם נלחמים במקום סתם תוקפים ומרביצים, הטווח הארוך דיי שייך להם, סגנון הלחימה שלהם מקדים את זה של הגלדיאטור (הגלדיאטור נלחם פנים אל פנים והאפאצ’י הם, ללא תיאור יותר טוב, הנינג’ות של אמריקה) והם פשוט חכמים יותר. הסיבוב הבא הוא ויקינגים נגד סאמוראים. לא יודע מה אתכם אבל נשאר לראות. והסאמוראים צריכים לנצח, כמובן. וזאת לא רק העדפה אישית. Krod Mandoon: (פנטזיה, פארודיה) זאת עוד סדרת פנטזיה מטופשת אבל לפחות מודעת לעצמה. חלק מהבדיחות ממש מטומטמות אבל לעתים יקפוץ משהו שישפוך אותי על הרצפה. אין הרבה יותר מה להגיד. יש שם את הלוחם שלא מאמין בעצמו וכל הבדיחות על ‘הנבחר’, חברתו הפאגאנית שמשיגה הכל עם סקס, הטרול החביב ולא יוצלח ואת המכשף שלא יודע אפילו לחש Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
המקום הכי טוב לקודד
זאת פחות או יותר הכותרת של טור שקראתי היום. זה התחיל מעובד שלא הגיע לעבודה וחיפשו אותו כי הקוד שלו היה חשוב. מסתבר שהוא אמר שהוא הלך לעבוד מהבית כי הוא התכוון לעבוד כל הלילה. הוא אמר את זה לשותף לעבודה שבסוף היה חולה ואף אחד לא הודיע לבוסית. בסוף הגיע הקוד והוא היה בסדר וזה באמת לא משנה איפה הוא נכתב כל עוד הקוד בסדר, נכון? (על בעיות תקשורת אפשר לדבר אחר כך) אז מבין המקומות הפופלאריים לכתוב קוד: בקוביה, במשרד, בחוץ, במיטה, על כורסה, בית קפה, מסעדה, בתחבורה הציבורית, במטוס… מנסיוני הדל, אני לא צריך מקום מסוים. אני צריך מקום שבו אני לא מרגיש את הסביבה בכלל (שקט – או מוזיקה שלי, טמפרטורה לא מורגשת, בלי תנועות רקע וכן הלאה), שיש לי גישה טובה לשירותים ואספקת אוכל. אז, בינתיים, נראה לי שהמקום הכי טוב בשבילי הוא חוות המחשבים של טאוב… אחרי שלוש-ארבע בבוקר. דבר ראשון, זה מקום סגור. כשאני יושב מול המחשב שלי, אני לא רואה כמעט שום דבר אחר. יש שירותים ו(אמורה להיות)צנצנת עוגיות במרחק של מטרים ספורים. ובין סוף הלילה לתחילת הבוקר יש כמה שעות בהן החווה שוממת (חוץ מעוד שניים וגם הם דיי ישנים) ואז פשוט לא מרגישים שהזמן עובר ומסתכלים על השעון רק כשהמחשב מהדר. בפעם האחרונה, סיימתי בערך את השליש האחרון של עבודה בכ-10-11 שעות רצופות של קידוד, הרצה ובדיקה. כן, זה הדברים הפשוטים שגורמים לאושר.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
What to do… what to do…
אז היה לי יום הולדת ביום. היה נחמד. יצאנו למסעדה. הגעתי למסקנה שאני אולי אוהב קוריאני או סיני אבל יפני לא כל כך. לא ממש אוהב את הגבלת המוצרים שהייתה להם כשהם גיבשו את המתכונים. בכל מקרה, היחידי שהביא לי מתנה הוא עמיחי. הוא הביא לי חולצות של ה-OutCampaign שאני מאוד שמח ללבוש. ועכשיו אני חושב לעצמי, אני זכרתי את יום ההולדת שלו רק בדיעבד ומתחשק לי לעשות משהו בשבילו. הוא עושה הרבה בשבילי. ולכן השאלה: מה אפשר לעשות?
Posted in No Category by Eran with 6 comments.