The Less Interesting TimesThis is My World and You Can Pry it from My Cold Dead Fingers

2009/04/29 סיפורים מוזרים וחלומות שימושיים

אני כל הזמן כותב. המהירות, הקצב, כמות הסיפורים בו זמנית ובכלל הכל מאוד תלויים אבל אני תמיד חושב על סיפורים. כשאני כותב אני מושפע ממה שעברתי לאחרונה או שאני עובר עליו עכשיו (וכשאני אומר ‘עובר’ אני מתכוון ל’קורא’ (ספרים, קומיקס,…), ל’צופה’ (קולנוע, טלוויזיה,…) וכן הלאה). כרגע אני עובד על ארבעה רעיונות עם עוד אחד בקנה ודיי צריך להודות על כך למחזה שראיתי בעולמות. ‘מותו וחייו של ליאם או’לירי’ באמת היה מחזה נהדר וגרם לי לרצות לכתוב עוד. אם עוד לא ראיתם אותו, הבנתי שמתוכננות עוד הופעות. ברגע שאדע מתי ואיפה כנראה שאגרור לשם גם את ההורים שלי.
אז ארבע רעיונות…
מספר אחד הוא כנראה הסיפור של נתנאל. דבר ראשון, נתנאל הוא דמות שכתבתי עם שיטת הגיבור למשחק סופר גיבורים ששיחקתי לפני כמה שנים. פיתחתי אותו עוד ועוד ועכשיו אני כותב את הסיפור שלו, סופר גיבור בסגנון מודרני בישראל אלטרנטיבית סודית. בתקווה: להמציא מחדש את הסופר-גיבור הישראלי. בדרך: צריך לשמוע את Brave Men Run ואת Playing for Keeps, שני ספרי סופר גיבורים חדשים.
מספר שתיים הוא ‘בחושך, כולם נראים אותו הדבר’. זה רעיון שבא לי מזמן, בעיקר מהשם הזה. ניסיתי לכתוב אותו פעם וזה יצא פשטני מרע. עכשיו אני כותב אותו מחדש וגיליתי שאני שופך אליו פחות או יותר את כל הצרות שאני מכיר מבית הספר ומאהבה.
מספר שלוש הוא Mementos, סיפור ההמשך של להב. הסיפור הזה ממשיך כמעט ישירות מהקודם ומתחיל לפתוח את הפצע הפתוח שהוא סיפור המקור של להב. בתקווה הוא יהיה טיפה יותר מוזר, טיפה יותר מזוויע, ויפתח גם את העולם הזה יותר. התחלתי לכתוב אותו, הפסקתי ועכשיו התחלתי מההתחלה. עוד טרי.
מספר ארבע הוא רעיון שיש לי למשחק, עדיין ללא שם, שמשלב בני-אלמוות עם איזו שהיא זוועה לאבקראפטית. עדיין עובד על זה, אולי צריך לשחק עוד קצת Arkham Horror ואם יש רעיונות, אני אשמח.
הרעיון שבקנה הוא סיפור על חזרה לקיבוץ, התמודדות עם המשפחה ובתקווה עם טוויסט מעניין בסוף. הוא יכנס למקום של ‘בחושך’ כשאני אסיים אותו.

אני יודע שיש כותבי סיפורים שהסיפורים שלהם מפריעים להם לישון. אני לא אחד מהם. לפחות, אני לא חושב. אני משתמש בחלומות שלי. עם לימודים ועבודה ועוד כמה דברים שאני רוצה לעשות עם החיים שלי, אין לי הרבה זמן באמת לשבת ולכתוב או לפחות לשבת ולחשוב על איך צריך להמשיך. אז אני עושה את זה כשאני ישן. כשאני הולך לישון, אני שולף את הסצנה האחרונה מאחד הסיפורים, מריץ אותה מההתחלה ובודק לאן זה הולך. אם יש לי איזה שהוא רעיון, משהו שאני מרגיש שילך טוב, אני שולף את העזר הדיגיטלי שלי וכותב אותו. אז כן, לפעמים אני הולך לישון בשתיים בלילה אבל אז מגיע לי הרעיון ואני יושב עליו עוד חצי שעה או שעה אבל לרוב זה לא ככה.
בכל מקרה, ככה אני מקדם את הרעיונות שלי, מקבל את ההמשכים מהאתר, מערפילית הדרקון, או מאיפה שתרצו.
אז כרגע, את ‘בחושך’ אני צופה לסיים ולשלוח בקרוב. את הסיפור של להב צריך סדר גודל של ספר כדי לסיים ונתנאל ייקח לפחות נובלה. ברגע שאני אסיים לעבוד על המשחק אז הרעיון הזה ירד עד הפעם הבאה שיהיה לי רעיון.

חוץ מזה, יש לי את הבלוג. ומדי פעם יש לי כל מיני רעיונות על דברים שאני רוצה להעלות ולדבר עליהם אבל אני כל הזמן שוכח. אולי אני צריך לפתוח קובץ נייד של ‘דברים לכתוב לבלוג’. בכל מקרה, אני מחשיב את הבלוג כסוג של פרויקט כתיבה. ואני מנסה לעשות את מה שאיזה מומחית לבלוגים אמרה וזה לכתוב כל יום. כרגע, עד יום שבת אני מסודר.

Posted in From the Writing Desk, No Category, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.