כתוב חזק וטוב.
שאלה קטנה- למה הפסקת לכתוב דווקא בנקודה הזאת?
יש קטעים חזקים לא פחות אחרי הנקודה הזאת והרושם שנוצר בהפסקה כאן הוא אולי לא הרושם שאתה רוצה.
הכתיבה עוצרת עם סיום התפילה.
זה נותן רושם מסויים של מוצא אחרון לגיטימי.
כאילו כאן נעשו כל המאמצים להתמודד עם המציאות וזה זמן טוב להפסיק לפתח את הסיפור.
אם היית ממשיך את הסיפור מכאן הלאה ונס אלוהי לא היה מתרחש הגיבור שלך היה צריך להתמודד עם המציאות שלא באמת משתנה רק כי הצמדת כפות ידיים וקיוות נורא חזק, עם הזמן שממשיך לעבור, עם הציפצוף המטריד-מרגיע-בלתי פוסק של המכונה, עם העייפות הפיסית והרגשית, עם ההתמודדות עם ההורים של החבר ועם ההכרה באנושיות העצמית.
או לפחות ככה נדמה לי… אולי בגיל 12 אין כל כך הרבה יכולת “להכיר באנושיות העצמית” ויש רק “לאכול את עצמך עם רגשות אשם”.
בכל מקרה לי זה נראה מקום טיפוסי לעצור בו עלילה אבל אולי פתרונות טיפוסיים הם לא מה שאתה מחפש. רק רציתי להאיר את תשומת ליבך לעיניין.
לילה טוב :)
כתוב חזק וטוב.
שאלה קטנה- למה הפסקת לכתוב דווקא בנקודה הזאת?
יש קטעים חזקים לא פחות אחרי הנקודה הזאת והרושם שנוצר בהפסקה כאן הוא אולי לא הרושם שאתה רוצה.
למה את מתכוונת? יש לפחות עוד חלק אחד לפרק הזה.
הכתיבה עוצרת עם סיום התפילה.
זה נותן רושם מסויים של מוצא אחרון לגיטימי.
כאילו כאן נעשו כל המאמצים להתמודד עם המציאות וזה זמן טוב להפסיק לפתח את הסיפור.
אם היית ממשיך את הסיפור מכאן הלאה ונס אלוהי לא היה מתרחש הגיבור שלך היה צריך להתמודד עם המציאות שלא באמת משתנה רק כי הצמדת כפות ידיים וקיוות נורא חזק, עם הזמן שממשיך לעבור, עם הציפצוף המטריד-מרגיע-בלתי פוסק של המכונה, עם העייפות הפיסית והרגשית, עם ההתמודדות עם ההורים של החבר ועם ההכרה באנושיות העצמית.
או לפחות ככה נדמה לי… אולי בגיל 12 אין כל כך הרבה יכולת “להכיר באנושיות העצמית” ויש רק “לאכול את עצמך עם רגשות אשם”.
בכל מקרה לי זה נראה מקום טיפוסי לעצור בו עלילה אבל אולי פתרונות טיפוסיים הם לא מה שאתה מחפש. רק רציתי להאיר את תשומת ליבך לעיניין.
לילה טוב :)
This thing is far from over. Like I said, only the stuff I currently have in mind will take a novella.