לדבר על הכל

אני בדרך כלל משתדל לשמור את החיים הפרטיים שלי לעצמי בין אם זה כבוד למי שאיתי במערכת היחסים ואולי לא רוצה שהיא תתפרסם באינטרנט ובין אם זה ‘כבוד’ לקוראים שאולי לא ממש רוצים לדעת או שזה ממש לא עניינם אבל הפעם דיברנו על משהו שאני חושב שהוא לפחות מספיק חשוב כדי לחקוק במשהו טיפה יותר אמין מהזיכרון שלי. כשנסענו חזרה מההורים, אהובתי ואני, דיברנו על כל מיני דברים בדרך. ואחד הדברים שאני חושב שהיה לי הכי חשוב להבהיר הוא שאין נושא שלא מדברים עליו. גם אם זה לא נורמלי, מוזר, לא הזמן, או מכל סיבה אחרת, אין נושאים שלא מדברים עליהם. צריך לדבר על הכל. אם זה עולה לך בראש, זה כנראה מעניין. וכן, אמרתי, אפילו על פרידה צריך לדבר. אני צריך להגיד שאם תיפרדי ממני אני אתפורר. שכנראה אקים אוהל מחוץ לבית שלך ואתחנן שתקחי אותי בחזרה. שתצטרכי להוציא נגדי צו מניעה אם באמת תרצי שלא לראות אותי. ואפילו במצב הכי גרוע של בגידה באמון אני עדיין אתאמץ לחפש דרכים לקחת אותך בחזרה. כי אני שלך ואת שלי ובכל דבר שאני עושה, במיוחד כשזה הדבר היחידי החשוב לי ביותר, יש לי רק הילוך אחד חוץ מ’סרק’ ואני קורא לו “Full Afterburner Overdrive”.


Posted in No Category by with 1 comment.

עבודה בענן

אני לא יכול להגיד שלא ראיתי את זה מגיע אבל מתברר שהתופעה הרבה יותר רצינית ממה שחשבתי. ראיתי אתרים צצים פה בארץ, אתרים שמציעים עבודות קטנות ל-Freelancers שרוצים להעסיק את עצמם. תרגום, עריכה, כתיבה, לא משהו גדול מדי. אני ויתרתי על זה כי אין לי כרגע כוח וזמן למשהו שלא נראה לי שמניב תשואה יותר מדי גדולה. אבל כנראה שאפשר לקבל על זה הרבה כסף. אפשר ללכת לעבוד בשביל נאסא, לפתור להם את הבעיות שלהם ולקבל על זה כמה עשרות אלפי דולרים או להציע רעיונות לפרסומות לחברות ולקבל על זה פרסים אבל אפילו פה בטכניון ראיתי עכשיו בקשה לרעיונות לשפר את הקמפוס כאשר הפרס הראשון הוא 15,000 שקל. כרגע אני לא מתכוון לנסות קשה מדי אבל מה בעתיד? האם אפשרי להיות Freelance Programmer? זה פחות או יותר מה ש-Hero Protagonist עושה ב-Snow Crash.


Posted in Geekdom, High-Tech, IT, Less Interesting News, No Category by with 1 comment.

טכנולוגיה עוקבת בכל מקום

מסמך חדש טוען שבעידן הנוכחי של חיבוריות אלקטרונית בכל מקום לכל דורש, פורץ רשע הרוצה לעקוב אחר המטרה שלו יכול לא רק לסכן ולהשחית את המכשירים הפרטיים של המטרה אלא גם להשתמש במכשירים אחרים שסובבים את המטרה או מתקרבים אליה לעיתים קרובות, כמו מחשב של מישהו בבית קפה או בחדר ישיבות. איפה ראיתי את זה קודם? אני דיי בטוח שזה רעיון מוכר. יכול להיות שלפורץ הרשע היו אוזניים ארוכות וכנפיים שחורות והוא נהג להיתלות הפוך מכל מיני מקומות?


Posted in No Category by with 1 comment.

פרק רביעי – לראות את הבית

לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. הוא נפרד מאייל, שהלך בכיוון מוזר אל תחנת הרכבת ממנה ימשיך צפונה לביתו, ועקב אחר קבוצה קטנה שגם הלכה אל תחנת האוטובוס הקרובה משם יוכל לתפוס הסעה לנשר. הוא ישב ליד החלון והביט החוצה אל חיפה האביבית, מקלל בראשו את הנהג שלא היה מסוגל לתמרן את האוטובוס ברחובות המפותלים בלי להאיץ ולבלום בפתאומיות וגם את חברת האוטובוסים שקימצה בבולמי זעזועים. בחוץ, אנשים הלכו ברחובות, עשו קניות לשבת, חיכו ברמזורים וקראו עיתונים. נתנאל הרהר בסטטיסטיקה שידע. היחס לא היה ידוע יתר על המידה וגם השתנה בהתאם למאפיינים חברתיים וסביבתיים לא ברורים. אבל עד כמה שהיה ידוע, היה בערך מחונן אחד על כל עשרת אלפים רגילים. זאת אומרת, כשישים אלף מהם בכל העולם, בממוצע של כשלושת אלפים למדינה. כמה חיילים היו בצמרת? נתנאל בטח שלא ידע אבל כאלף-אלף וחמש מאות נשמע נכון, כל השאר כבר פרשו או הופרשו. אז מה זה אמר? על כל נסיעה שלו אל ומהבית, היה בן אדם אחד בקהל שהסתיר יכולת מיוחדת? או שהוא עצמו היה המייצג של אותם עשרת אלפים אקראיים וזרים מזדמנים. יכול להיות שאין עוד מחונן למרחק של קילומטרים או שיכול להיות שהבן אדם הזקן בקדמת האוטובוס כופף פלטות שריון בצעירותו או שהאישה ההרה שליטפה את ביטנה במושב לידו יכולה לעוף. אין שום דרך לדעת, לא ממבט. והיו כל כך הרבה אנשים שחשד בהם ולא היה יכול לשאול מפאת ביטחון שדה. לפני שבכלל הספיק לבדוק עם דלת דירתו נעולה היא נפערה במהירות שכמעט עקרה אותה מציריה. אימו עמדה בפתח בחלוק עם עיניים טרוטות ועטפה אותו בחיבוק אימתני עוד לפני Continue Reading →


Posted in Stories by with 1 comment.

“אני חושב שהיא ממש מאוכזבת ממני.”

“מגיע לך. למה ציפית, אתה וההנחות שלך?” “הנחות שנבנו במשך שנים של צפייה בהתנהגות אנושית!” “היא לא סתם עוד בת אנוש, היא החברה שלך!” “היא נמצאת בקטגוריה.” “לא.” “אבל…” “When you assume?” “I make an ASS out of yoU and ME. I know.” “יופי.” “אז מה? אני אמור לשאול כל פעם שיש משהו שאני לא בטוח?” “כן.” “אבל לא אמורים להיות דברים שאני פשוט אמור לדעת?” “כנראה שאתה לא יודע.” “אז…” “עד שתדע, תשאל.” “זה לא יוציא אותי מפגר?” “וזה מפריע לך?” “לא ממש.” “אז תעשה דברים מפגרים. רק תדאג להראות לה כמה באמת אכפת לך.” “בסדר.”


Posted in Humanity, No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 1 comment.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל… כבישים הם בשביל מכוניות, נכון?

ומדרכות הן בשביל הולכי רגל, לא? כי, אם כן, אז נראה לי שכשהולך רגל חוצה את הכביש הוא צריך להיזהר מהמכוניות ולהתאים את עצמו לתנועה ולא להפך. וכשרכב נוסע במקום בו הולכים אנשים, הוא צריך להיזהר מהם ולתת להם זכות קדימה. הנה מספר מצבים מעניינים שקורים לי, בעיקר בטכניון. – קיימת כיכר. קיים מעבר חצייה בכניסה לכיכר. קיים הולך רגל לפני מעבר החצייה. קיים רכב המתקדם לכיוון אותו מעבר חצייה. מי צריך לפנות את הדרך? לדעתי, הרכב. – אותו מצב, הפעם ביציאה מהכיכר. מי צריך לפנות את הדרך? לדעתי, הולך הרגל. – קיים כביש וקיימת לידו מדרכה. רכב נוסע בכביש ולפניו על הכביש הולכים הולכי רגל (לא חשוב וגם לא מעניין למה). האם הרכב צריך לעקוף את הולכי הרגל או שהולכי הרגל צריכים לעלות למדרכה? לדעתי, התשובה הנכונה היא השנייה. – קיים מקום שהתנועה בו לא מוגדרת, הולכים בו הולכי רגל ונוסעים בו מכוניות. אין בו מדרכות של ממש. לדעתי, הולכי הרגל צריכים להיזהר ולהיצמד לצדדי הדרך והמכוניות צריכות לסוע לאט ולא שהמכוניות יצפרו באיום לאנשים שהולכים או שההולכים יתפסו את חצי הנתיב המיועד גם למכוניות. אנא, עזרו לבלוגר החביב להבין, מה נכון לעשות? ואם יש לכם מצבים משלכם, אנא חלקו אותם.


Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 4 comments.

פרק רביעי – לראות את הבית

לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. הסככה הענקית שכיסתה את הכניסה האמיתית לבסיס מאור הייתה אוהל מתכת של כמאה על מאה מטרים וכיפתו התנשאה כשלושים מטרים מעל ראשם. בתוכו, לאורכו ולרוחבו, עמדו שורות על גבי שורות של נגמ”שים וטנקים ישנים עטופים ביריעות ברזנט אטומות בפוליאתילן ונייר דבק. מדי פעם פרצה בשירה אחת מהמשאבות שמטרתה לשמור על מזג האוויר הנחוץ בתוך כל עטיפה לשמירה על המשוריין במצב טוב לאורך זמן. מערך התאורה המרשים שנתלה מתקרת הסככה צרך כל כך הרבה חשמל בהפעלתו שהיו הוראות מאוד מדויקות להפעילו רק בשני זמנים מאוד מסוימים שאינם מקרה חירום: בסוף השבוע כשהחיילים יצאו הביתה ובתחילת השבוע כשחזרו לבסיס. באותו הרגע, כשמאחוריהם שנת לילה טרופה ומסדר מפקד מהיר, עמדו חיילי צמרת היוצאים לחופשה תחת שורה של שמשות קטנות ולבנות שכוחן המשותף הפך את הבוקר האפל לבהיר כמו שעת צהריים.


Posted in Stories by with 2 comments.

תקנו אותי אם אני טועה, אבל… דואל זאת דרך טובה להעביר דברים לא דחופים, נכון?

וזאת גם דרך סבירה לנהל מסמכים, לא? אני חושב לתומי שארכיב מסמך אותו אני רוצה שכל הסטודנטים במעבדה יראו. ואז אני אשלח אותו לבוסים שלי, מצורף כקובץ לדואל שהם מבקשים ממני לשלוח כל יום. אני אציין שאלו (ביחד עם מפה של המעבדה) הם דברים שאני עובד עליהם ואבקש להחזיר לי הערות ודרישות לתיקון. אז אני חושב לתומי שמחר או מחרתיים או אפילו בעוד שלושה ימים או סוף השבוע (שוב, זה לא דחוף) אקבל דואל חוזר עם כל מיני הערות על דברים לשנות, להסיר או להוסיף. לא חשבתי לרגע שאני אקבל, כעבור חצי שעה, טלפון חצי זועם על כך שאני כותב שטויות ומציק באמצע יום מאוד עמוס. ולא ציפיתי שבשיחת הטלפון הזאת יפילו עליי טענות ומענות ושאני אצטרך עכשיו לעזוב את מה שאני עושה (כי עזבתי את המסמך ועברתי למשהו אחר) כדי לחזור ולכתוב בדחיפות את משהו שהיה אפשר לעשות בצורה הרבה יותר נינוחה. עזרו לבלוגר החביב לפתור את הבעיה. מה הדרך הנכונה לעשות את זה?


Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by with 5 comments.

פרק רביעי – לראות את הבית

אין לי מושג למה הוא לא הציג את זה בשבוע שעבר אבל לא שמתי לב לזה. בתקווה עכשיו זה יעבוד. לתחילת הסיפור. בפעם שעברה. 29/04/1994. 0530. אף אחד לא רוצה להישלח הביתה. לרוב החיילים, הביתה היה הביתה. כל דבר שנגמר בלהגיע הביתה בדרך כלל היה דבר טוב. מה שלא הורג, נותן גימלים. ונתנאל כבר שמע על אלו שניסו לזייף בעיות רפואיות בשביל לצאת הביתה, ויותר גרוע, הוא גם שמע על אלו שלא זייפו את הבעיות הרפואיות בשביל לצאת הביתה. בצמרת היה הבדל מאוד ברור בין לצאת הביתה לבין להישלח הביתה. בצמרת, להישלח הביתה גם היה סוג של דיבור פוליטקלי קורקט. כאן, המפקד שלך, הקצין שלך היה מעליך בשרשרת הפיקוד אבל לא כתוב בשום מקום שלסמל לא הייתה יכולה להיות יכולת משפיעה הרבה יותר מאשר לסרן. אז אם שלחו אותך הביתה זה אומר שכמעט עברת סף, שעמדת לקחת צעד שממנו אין חזרה אבל עצרו אותך בזמן ושלחו אותך הביתה לחיים הרגילים, להתקרר קצת. כי בניגוד למה שבדרך כלל חשבו על הקצינים הבכירים, הם לא באמת חיפשו תרוץ לשלוח אנשים לבונקר. הם חיפשו כל תרוץ לא. כי חייל בבונקר הוא לא חייל שתורם, הוא חייל שהפרידו על מנת להגן על החברה מפניו וגם כדי להגן על עצמו מפניו. נתנאל מצא את השאלה הזאת בספריה של היחידה באחד ממאמרי המחקר שלא היו מסווגים מדי. הרבה מהם היו מעבר לרמת הסיווג של חיילי צמרת פשוטים אבל את חלקם היה מותר לקרוא. השאלה קפצה אליו ונשארה איתו, “מה הוא כוח ללא שליטה?”, והוא לא הפסיק לחשוב עליה מאז. כל חייל מחנכים למשמעת. לכל אורך החודשים Continue Reading →


Posted in Stories by with comments disabled.

Wave מול Gmail

עכשיו יש כבר שני אנשים ברשימה שלי שההודעת המצב שלהם ב-Wave היא ואריאציה על “משעמם פה. מה זה הדבר הזה? זה לא כיף.” ועוד כמה אנשים שאמרו את זה בקול. אותי זה משעשע כי אני כיום מבלה יותר זמן ב-Wave מאשר אני מבלה ב-Gmail. אל הדואל שלי מגיעות כל מיני הודעות ותזכורות וכל מיני דברים שקשורים לעבודה ולימודים. בגל אני נהנה. לדואל אני מגיב ב”אוקיי. בסדר. לא מעניין. אני אקרא אחר כך. שלח לארכיון.” לגל אני מגיב ב”הממ… מעניין מה חדש פה.” אנשים קיבלו הזמנה לגל בין אם ממני או ממישהו אחר וחיכו שזה יבוא אליהם. אני מחפש מה אפשר לעשות איתו ומנסה לעשות כל הזמן דברים חדשים. התחלתי גם לקרוא את המדריך שלהם ליצירת Gadgets. כל יום צצות לי בין חמש לחמש-עשרה הודעות חדשות בגלים שאני עוקב אחריהם ואני עובד שם על כמה פרויקטים משותפים במקביל. חשבתי על דרך חדשה לתאר את גוגל גל: “Google Wave is a version control system for any type information you want.” וככזה, אני מוצא שהוא מאוד שימושי. [wave id=”iY4XyQNcA”]פה אמור להיות מוצג גל שפתחתי בנושא עם אנשים בתקווה לעזור להם למצוא מה לעשות. ואני מקווה ששם יתנהל הדיון. מי שאין לו גל יכול להגיב בתגובות הרגילות או פשוט להגיד שהוא רוצה הזמנה.[/wave]


Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.