“אני חושב שהיא ממש מאוכזבת ממני.”
“מגיע לך. למה ציפית, אתה וההנחות שלך?”
“הנחות שנבנו במשך שנים של צפייה בהתנהגות אנושית!”
“היא לא סתם עוד בת אנוש, היא החברה שלך!”
“היא נמצאת בקטגוריה.”
“לא.”
“אבל…”
“הנחות שנבנו במשך שנים של צפייה בהתנהגות אנושית!”
“היא לא סתם עוד בת אנוש, היא החברה שלך!”
“היא נמצאת בקטגוריה.”
“לא.”
“אבל…”
“When you assume?”
“I make an ASS out of yoU and ME. I know.”
“I make an ASS out of yoU and ME. I know.”
“יופי.”
“אז מה? אני אמור לשאול כל פעם שיש משהו שאני לא בטוח?”
“כן.”
“אבל לא אמורים להיות דברים שאני פשוט אמור לדעת?”
“כנראה שאתה לא יודע.”
“אז…”
“עד שתדע, תשאל.”
“זה לא יוציא אותי מפגר?”
“וזה מפריע לך?”
“לא ממש.”
“אז תעשה דברים מפגרים. רק תדאג להראות לה כמה באמת אכפת לך.”
“בסדר.”
Posted in Humanity, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
true.
the most troublesome assumptions are those you are not even aware of making. they have a nasty tendency to bite you in the back of your neck.