תקנו אותי אם אני טועה, אבל… כבישים הם בשביל מכוניות, נכון?
ומדרכות הן בשביל הולכי רגל, לא?
כי, אם כן, אז נראה לי שכשהולך רגל חוצה את הכביש הוא צריך להיזהר מהמכוניות ולהתאים את עצמו לתנועה ולא להפך. וכשרכב נוסע במקום בו הולכים אנשים, הוא צריך להיזהר מהם ולתת להם זכות קדימה. הנה מספר מצבים מעניינים שקורים לי, בעיקר בטכניון.
– קיימת כיכר. קיים מעבר חצייה בכניסה לכיכר. קיים הולך רגל לפני מעבר החצייה. קיים רכב המתקדם לכיוון אותו מעבר חצייה. מי צריך לפנות את הדרך? לדעתי, הרכב.
– אותו מצב, הפעם ביציאה מהכיכר. מי צריך לפנות את הדרך? לדעתי, הולך הרגל.
– קיים כביש וקיימת לידו מדרכה. רכב נוסע בכביש ולפניו על הכביש הולכים הולכי רגל (לא חשוב וגם לא מעניין למה). האם הרכב צריך לעקוף את הולכי הרגל או שהולכי הרגל צריכים לעלות למדרכה? לדעתי, התשובה הנכונה היא השנייה.
– קיים מקום שהתנועה בו לא מוגדרת, הולכים בו הולכי רגל ונוסעים בו מכוניות. אין בו מדרכות של ממש. לדעתי, הולכי הרגל צריכים להיזהר ולהיצמד לצדדי הדרך והמכוניות צריכות לסוע לאט ולא שהמכוניות יצפרו באיום לאנשים שהולכים או שההולכים יתפסו את חצי הנתיב המיועד גם למכוניות.
אנא, עזרו לבלוגר החביב להבין, מה נכון לעשות? ואם יש לכם מצבים משלכם, אנא חלקו אותם.
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
בעקרון, לפי החוק בישראל מעבר חציה הוא מדרכה.
לא אומרים את זה לרוב האנשים כדי שיזהרו יותר בחציית כביש, אבל לפי החוק אתה צריך להתנהג – בתור נהג – כאילו אתה עולה למרחק של מטר וחצי, על מדרכה.
מכיוון שלא מחלקים רשיונות להולכי רגל, נראה לי שהכלל הוא שהולך הרגל תמיד צודק.
בעיקרון הולכי רגל הם יותר רכים… אז שיזהרו. בואו נפגיש הולך רגל לא זהיר עם נהג לא זהיר… מי ישרוד? הנהג יכול להיפגע “ריגשית” ו”מוסרית” וכמובן כלא ועלויות של פיצוי וכו’. מול מוות.
אז הולכי רגל צריכים להיזהר. תמיד… גם על מידרכה. במיוחד על מעבר חצייה שעליו חוצות מכוניות שלא תמיד יתנו זכות קדימה.
וכמו שאומר הפתגם: “זכות קידמה מקבלים, לא לוקחים”
שני המשתתפים צריכים להזהר. אין כאן הגבלה למי שצריך להזהר יותר. בנקודת העימות יש כאן משתתף שיכול להפגע קשה יותר- מבחינת איכות חיים (או חיים בכלל). נהגים והולכי רגל הם שניהם הגדרות זמניות בלבד. נהג שיוצא מהרכב הופך להולך רגל ולהפך.
במעבר חצייה יש כללי התנהגות קבועים מראש לשני המשתתפים- נהגים צריכים להאט ולחפש הולכי רגל פוטנציאליים המתכננים לעבור, הולכי רגל צריכים לחפש ולאבחן סיכוני דריסה פוטנציאליים לפני התחלת פעולה המעבר. בכביש ללא מעבר חצייה הולך הרגל צריך להכיר בכך שאין כלל מוסכם מול הנהגים שנותן לו זכות קדימה בשטח זה של הכביש ולכן יותר מעול הזהירות מונח בחלקו.