יומן המסע של ראת’אריאל – יום 31, המשך
איידן ביקש שאחזור לעיר בזמן שהוא נשאר בחוץ, כנראה לעבור על הדברים שאשתו השאירה ולחשוב על האירועים האחרונים. הנהנתי. לא התכוונתי להישאר בחוץ כשכבר יש לי מיטה מוכנה בפונדק. אז צעדתי חזרה אל תוך העיר, חזרה אל הפונדק. סיפרתי לשאר תקציר של מה שקרה והתכוונתי ללכת מיד לישון אבל מרתה עצרה אותי. היא ביקשה הבהרה מחודשת. הסברתי לה מה קרה ושאין כרגע יותר מדי מה לעשות חוץ מללכת לישון ולאסוף את איידן מחר בדרך לחפש מקום לערוך את המארב.
בבוקר, אחרי מה שכנראה היה לילה פורה, פרנץ וקוג הציעו לכולנו ‘קמעות מזל’ שנראו כמו משהו שקבוצת ילדים הייתה מכינה אחרי שחטפו מכה בראש. ויתרתי. אחרי ארוחת הבוקר, ברטהולד הודיע לנו כי הקרוון בדרך אז אני ומרתה הלכנו לאסוף את איידן ולמצוא מקום למארב בזמן שפרנץ הלך לקנות לנו כמה מסכות כדי להסתיר את זהותנו. מצאנו מקום בעיקול בדרך בתוך חורשה והשארנו שם את איידן כי אם אשתו מצאה אותו אז כנראה שמי שעירפד אותה יודע שהוא שם ולכן עדיף שלא יראה את פרצופו בעיר שוב.
חזרנו אל העיר ופרנץ חילק מסכות לכולם. אספנו את עצמנו והציוד שלנו ורכבנו החוצה מהעיר בצורה קצת מסודרת. אבל אני מעדיפה לא לרכב על סוסים, מעט מדי חופש תנועה. אז החלפתי עם מרתה ובזמן שכולם ניסו לחשוב איך זזים מהר עם חזיר בצד, אני הרמתי את לייזה ופשוט התחלתי לזוז.
כשהגענו אל אזור המארב, התחלנו להתמקם ועלו חששות שלמרות שאנחנו מסווים את עצמנו, אוסף הכשרונות המסוים שלנו עלול להיות חתימת זיהוי מספיק טובה בשביל לזהות אותנו. אבל לא היה לנו יותר מדי זמן לחשוש באמת כי ראינו שהקרוון כבר בדרך, שלוש עגלות מסע ועגלת נוסעים, מוקף על ידי 20 שומרים. אני בכוונה מצאתי מקום על עץ כך שאוכל לאגף כמה שיותר מהם כשיגיע הזמן. וכשהקרוון הגיע אל העיקול עצמו, איידן יצא מהשיחים וניסה לגרום להם להיכנע. כל השומרים שלפו נשקים. אני נאנחתי קצת בשקט. כי ממתי דברים כאלו עובדים באמת. וכמו שחשבתי, זה לא עבד. והשומרים תקפו אותנו. אני, בגלל שזה מה שאני רגילה לעשות, חיפשתי את מטילי הלחשים והמנהיגים. וכשהקרב התחיל, זינקתי אל המכשף. בעיטה אחת טעונה חשמלית הפילה אותו לרצפה.
יצאנו אל הקרב. בזמן שהפלנו את השומרים על ימין ועל שמאל, הנוסע בכרכרה האחרונה איים עליהם שלא לוותר ולא לברוח כי אחרת יסבלו גורל גרוע יותר מלהילחם בנו. וכשכמעט כולם כבר היו על האדמה, הנוסע חתך את ידו וקרא בתפילה כלשהי. ואז הופיעה שדה ליד הכרכרה. זה לא היה משהו שציפיתי או מתישהו ראיתי קודם. וזה לא נראה כאילו הקרב נהיה קל יותר.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.