סופר צריך כמה מרכיבים
אני שומע עכשיו את ‘אלים אמריקאים’ (פעם שנייה, לא לדאוג) וממרום שנותיי בז’אנר אני מוצא את עצמי מנתח את מה שהופך את ניל גיימן לכזה סופר מוצלח ומה אני עוד צריך להשלים כדי להגיע לרמה הזאת וכך אני מובל למספר מחשבות.
אני מסוגל ליצור דמויות ועולמות יחסית בקלות. היסטוריה של משחקי תפקידים, אני מניח. אני מסוגל גם לכתוב דיאלוגים שנונים מספיק. הבעיה שלי היא קודם כל עם מבנה וזרימה של סיפור. קשה לי מאוד לסגור קצוות בצורה טובה או להוביל לסוף רצוי.
עוד משהו שאני צריך להכריח את עצמי וניל גיימן עושה, או לפחות גורם לזה להיראות כאילו הוא עושה, מאוד בקלות הוא להרגיש את הסצינה. עם תיאורים קצרים וקולעים של אטמוספירה וריח ופרטים קטנים של תמונות על הקיר, הוא מסוגל לראות את הדברים בצורה שאני פשוט לא.
אני מסוגל להשתמש בדברים שאני כבר מכיר ואולי קצת לשנות אותם כדי שיראו חדשים אבל מה שאני פשוט לא מצליח לעשות זה להמציא דימוי חדש או באמת ליצור משהו שאף אחד לא עשה קודם. וכשאני שומע את המילים של ניל גיימן אני יודע שהוא מדמיין את הסצינה ולא רואה פיזיקה אלא אמנות.
וזאת לפי דעתי אולי הבעיה הכי גדולה שלי, או לפחות הבעיה הכי חשובה בדרך להיות גדול. כשאני מסתכל על השמיים, אני רואה כדורי גז ענקיים וריק ואסטרופיזיקה ושביטים ותנועה ניוטונית ומפץ גדול. אמן גדול מסתכל על השמיים ורואה את זה.
Posted in From the Writing Desk, Geekdom, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
Some see the world like N. Gaiman, and some see it as L. Niven.
Find the beauty and wonder in yourself and find the words to show it to others.
:)
I think that to do that, I first need to find the time. :P