Review: Hard-Boiled
Hard-Boiled, ‘ה’סרט ההונג קונגי, ‘ה’סרט של ג’ון וו, ‘ה’סרט של צ’או יאן פאט… הוא סרט פעולה ישן וחביב. ראיתי אותו כי יש עליו הייפ גדול. בין סרטי הפעולה, הוא בין הידועים יותר. החלטתי לראות אותו עכשיו כי הוא הופיע ברשימה של ה-long takes הטובים ביותר בקולנוע. Long Take הוא דבר מגניב שאני מעריך ופה הוא עשוי יפה מאוד. יש קטע ממש בסוף, ההסתערות האחרונה, בו שני הגיבורים מפלסים דרך בבניין ודברים מתפוצצים ואנשים מתים ואז הם “נכנסים למעלית” ויוצאים וממשיכים, מכריחים את הצוות שמאחורה לנקות את הסצינה שהם כרגע הרסו ולהכין אחת חדשה. מדובר בשלוש דקות מרשימות ביותר. אבל מבחינות אחרות, כשראיתי את הסרט הזה חשבתי על Commando של ארנולד שוורצנגר, סרט שמבחינתי מייצג את סרטי הפעולה שנות השמונים, תחילת התשעים. אלו סרטים עם הרבה יריות, לא הרבה מכות, וגיבורים גדולים מהחיים שכמעט ולא נפגעים ואף פעם לא נגמרים להם הכדורים. לצערי, Hard-Boiled שייך לקטגוריה הזאת. זה לצערי כי חשבתי שג’ון וו, גם באותו הזמן, יעשה משהו טוב יותר. הסיכום שלי הוא שזה לא היה בזבוז לדעתי אבל כמו הרבה סרטי פעולה ישנים, יש הרבה קטעים שלדעתי היה אפשר לוותר עליהם, המכניקה לרוב מעצבנת והתצוגה הכללית לא ממש מרשימה. מומלץ לחובבי פעולה בלבד. אולי אפילו רק לחובבי הסרטים הישנים כמו The Expendables.
Posted in Reviews by Eran with comments disabled.
Review: Half Life 2
[הביקורת הזאת תראה כמו האחרות אבל בגלל שהמשחק ישן היא תהיה קצרה יותר] מצגת: כשאני מסתכל עליו מ-2011, אין אפשרות להתעלם מכך ש-Half-Life 2 הוא משחק מ-2004. והוא נראה כמו משחק מ-2004. אבל בגלל שהוא ישן יותר והמחשב שלי לא כזה חזק אני מסוגל לשחק אותו באיכות ממש גבוהה. המודלים והסביבה לא מפורטים כמו שיש עכשיו אבל הם בהחלט מספיק טובים. והתנועה שלהם, הדינמיקה של הסביבה עובדת מצוין על מנת לשאוב את השחקן פנימה. היו קטעים בהם דברים נראו קצת בלוקיים אבל לא מספיק בשביל להרוס את האווירה הנהדרת. משחקיות: גם עכשיו, אי אפשר שלא להסתכל על זה בסטנדרטים של היום. ובסטנדרטים של היום, Half-Life 2 נורא לינארי. הרעיון אותו רעיון, מתקדמים בעולם, עוברים בסיפור, יורים במי שנמצא בדרך. למרות שהמשחק לינארי, התירוצים שלו נהדרים. זאת אומרת, יש רק דרך אחת בחדר המדרגות כי הכל מתפרק וגוש בטון נחת על הצד השני. כמו כן, מאוד אהבתי את הקטעים שבהם לא היה כל כך ברור שאפשר להמשיך. הכוונה היא שהרבה משחקים נראים כאילו הסביבה נבנתה בשביל ההתקדמות ופה יש מקומות בהם אי אפשר להמשיך בלי עזרה של מישהו אחר או בלי ה-Gravity Gun ואת זה אהבתי. לעומת Half-Life הראשון, פה לא ממש שמתי לב לאינטילגנציה גבוהה ביריבים הממוחשבים וזה לא לטובה. הם בעיקר עמדו וירו בי ובמקרה הטוב הסתערו בכמויות. לא הורשמתי יתר על המידה. ולמרות שקצת התגעגעתי לכמה מהנשקים שהיו לי במשחק הראשון, אני חושב שזה היה לטובה שהפעם היה מבחר קטן יותר. יותר פשוט ולעניין. ה-Gravity Gun מגניב אבל הוא לא היה שמיש כמו שקיוויתי. כן אהבתי את כדור Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 5 comments.
להב בישראל 0.5
להב דחף מעט את מכסה תעלת האיוורור כלפי מעלה והציץ אל הרחוב. הוא היה שקט יחסית בשעה זאת של הלילה, ללא סיבוכים נוספים. הוא חמק מטה במהירות כאשר שני אורות צצו בכניסה לרחוב. הוא חיכה עד שהמכונית תעבור לפני שדחף את הסבכה שוב וטיפס כלפי מעלה, מושיט את ידו לעזרה למג. בזמן שלהב משך את המג, אחת ממצלמות האבטחה החיצוניות של הבניין ראתה אותם. זו הייתה מערכת שנועדה להגן על הבניין מפני מתקפה מבחוץ, אבל האזעקות הפנימיות הפעילו אותה. שלושה מקלעים יצאו מתוך קירות הבניין והתחילו להמטיר אש לכיוונם. להב משך את המג וזינק אל מאחורי תיבת מכתבים קרובה. שניהם נצמדו אחד לשני על מנת לא להשאיר איבר חשוף. להב הושיט את ידו לאחור, אל תיקו, חיטט קצת והחזיר אותה עם גליל מתכת קטן שחרוט בראשו. הוא הבריג החוצה את בסיס הגליל וחיטט בפנים, מפצח משהו עם הסכין. לבסוף היכה בפנים עם תחתית הידית וזרק את הגליל מאחוריו. כמה שניות לאחר מכן הוא פקע והתחיל לפלוט במרץ עשן אפרפר. כשהענן אפף אותם מספיק, להב דחף את המג קדימה ורץ אחריו אל הפארק שמעבר לרחוב. הם החלו לחצות את הפארק. בערך באמצעו כוחות שמירה החלו לזרום לתוכו מכל הכיוונים. המג תפס את להב במה שהיה נחשב כעוצמה עבור ידיו הגרומות. להב התכונן להשיב מלחמה אל אור הפנס שהאיר אותם, אך במקום להתעקב על שתי הדמויות האלומה המשיכה כאילו לא היו שם. להב הרגיש לפתע חסר משקל, ואכן השניים התרוממו מהקרקע ונחתו ברכות על צמרת אחד העצים. המג התנשף כאילו כרגע רץ מרתון. להב התבונן ביד האוחזת אותו ותהה מה קרה כרגע. Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 1 comment.
אז מה באמת ההכנסה הממוצעת?
אז אני רשום לכל מיני שירותי סקרים. (למה? כי זה נחמד להשמיע את הקול שלי… והם משלמים על זה). בסוף הם שואלים כל מיני שאלות על השכלה ומשפחה שעל חלקם אין לי בעיה לענות. לא באמת מתחשק לי לענות על השאלה על ההכנסה. אבל זאת לא הבעיה העיקרית שלי עם השאלה הזאת. הבעיה העיקרית שלי היא שכשהם שואלים אם אני מרוויח יותר או פחות מההכנסה הממוצעת, הם תמיד נותנים מספר אחר. WTF?
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
עוד סיבה למה מיסיונרים מעצבנים אותי
עכשיו בחופש, תגובה שנייה מלמעלה.
Posted in Humanity, Religion, Thinking Out Loud by Eran with 9 comments.
לחשוב עלייך
“אני לא מסוגל להפסיק לחשוב עלייך.” הבנתי מה המשפט הזה אומר. זה לא אומר שכל הזמן יש לי תמונה שלך בראש וזה לא אומר שאני כל הזמן שואל את עצמי איפה את, מה את עושה ומה את חושבת. מה שזה אומר, במישור הנורא מציאותי ופרגמטי שבו אני חי, זה שאולי אני לא מהרהר במהותך כל רגע וכל שנייה, אבל אני כן יודע איפה את נמצאת, מה את עושה ומה שלומך. אכפת לי מזה ואני דואג להתעדכן ככל שאני יכול בצורה הגיונית ולא מלחיצה. זה אומר שחשוב לי שתרגישי טוב ותהיי שמחה ואני דואג במקרה ואת לא. זה אומר שאם אני יודע שאת סובלת אז אני מנסה לעשות ככל שביכולתי לתקן את המצב. מה שזה אומר זה שכל פעם שצצה המחשבה הרגילה שלי על ‘מה אני רוצה ומה יהיה טוב לי עכשיו?’ יש לידה גם מחשבה נוספת על ‘מה את רוצה ומה יהיה טוב לך עכשיו?’. זה אומר שאני כבר לא חושב על איך לשפר את החיים שלי אלא על איך לשפר את החיים שלנו. כי המשפט הזה אומר שאני כבר לא חושב ‘אני’ אלא חושב ‘אנחנו’.
Posted in Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
מעשה שהיה כך היה
אני דיי שונא את הפקולטה למתמטיקה, חוץ ממתודולוגיית העברת השיעורים, ניהול הקורס, ותקשורת עם הצוות שלה. והנה דוגמה למה: הלכתי למתרגל במרוכבות ושאלתי לגבי המבחן. ידעתי שאין סיכוי אבל קיוויתי שאולי זה לא יהיה קורס מתמטי סטנדרטי. הוא אמר לי שכן, למבחן אסור להביא כלום, רק את הראש. אמרתי לו שיש לי בעיה עם זה. לראש שלי יש קיבולת זיכרון פעיל קטנה. אז הוא אמר שאולי אני לא צריך להיות מהנדס. בטח התכוונת למתמטיקאי, שזה אני לא רוצה להיות, כי רק המתמטיקאים דורשים ממך לזכור הכל כל הזמן. במדעי המחשב יודעים, וזה ניכר גם בקורסים, שבעולם האמיתי, גם למהנדסים ותיקים ומנוסים יש ארגז כלים איתם וספרים מקצועיים ומאגרי מידע משניים שהם משתמשים בהם מדי פעם. אני לא מבין את זה. אפילו באלגוריתמים יש דף עזר.
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
ביקורת משחק: Torchlight
תמיד אהבתי משחקי פעולה הצבע ולחץ. מאז שדיאבלו יצא לראשונה, אהבתי את הז’אנר. המפות שהכי אהבתי לשחק ב-Battle.net ב-StarCraft הראשון היו מפות ששיכפלו את סוג המשחק הזה. אפילו שיחקתי את Restricted Area, משחק מד”בי באותו סגנון רק שהיה גרוע ולא מספק. בן אדם נורמלי, ואולי קצת ציני, שנהנה מ-Diablo אולי ישאל את עצמו האם עוד שכפול שווה את המאמץ או שזה סתם יהיה בזבוז זמן נוסף. אני לא בן אדם כזה. אני יודע שהמשחקים האלו הם בזבוז זמן. לרוב הסיפור לא מדהים, המשחקיות פשוטה, וזה לא דורש הרבה יותר מדי כשרון. אבל אני גם יודע שהמשחקים האלו נורא נורא כיפיים. אז כשיצא Torchlight, במיוחד עם ההבטחה של ה-Endless Dungeon (יותר על זה בהמשך), אני התלהבתי. סיפור: הסיפור לא שונה ממה שזוכרים אלו ששיחקו את Diablo. העיירה בעלת השם המתאים Torchlight יושבת על מכרה אדיר של המשאב החשוב Ember. וזה כמובן המשיכה התיירותית העיקרית של העיר כאשר הרפתקנים מגיעים מכל מקום בשביל להשיג את המינרל הקסום ולהנות מהיתרונות שהוא מאפשר. הבעיות מתחילות כאשר מתברר כי Ember הוא משחית את המשתמשים בו והמכרה מוצף במפלצות שונות. וכמובן, מהר מאוד צצה דמות שדואגת לגייס את השחקן לחיפוש אחר המורה שלה בעבר ואויבה בהווה שרוצה להעיר את המפלץ הגדול שיושב הכי נמוך בפירמידת המפלסים על גבי מפלסים של ציווילזציות הרוסות מתחת ל-Torchlight ולשחרר את כוחו המשחית של Ember כל העולם. מהבחינה הזאת, אני חייב להגיד ש-Torchlight לא מאיר כמו שהשם שלו מציע אלא יותר כמו המשאב שלו, נצנוץ קטן באפלה. הסיפור לא מפתיע, לא חדשני, דיי באנאלי וסך הכל דיי צפוי. ישנם מספר מפגשים Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
We Has Car
Posted in No Category by Eran with 4 comments.