אז יש הופעה נוספת שגיליתי כשהלכנו להופעה של Jethro Tull. מתברר ש-30 Seconds to Mars מגיעים לארץ.
למי שלא מכיר, 30 Seconds to Mars הם להקה דיי חדשה בראשות ג’ראד ליטו (כן, השחקן) ואחיו הגדול. הם מנגנים רוק אלטרנטיבי ודברים מגניבים אחרים. אני מאוד אוהב את הצליל שלהם ואני חושב שהשירים שלהם מגניבים. הם בין הלהקות הפחות מוכרות היותר אהובות עליי.
מי רוצה לבוא?
אז איך הייתה ההופעה של Jethro Tull?
אני חושב שהחיוך של מעין אמר מספיק. לא צילמתי אותה כי היא כנראה הייתה מרביצה לי ומתלוננת אם הייתי מציע להעלות את התמונה לאינטרנט.
אני לא כל כך הכרתי אותם. רק מדברים שמעין השמיעה לי או מהאלבומים הראשונים שהספקתי לשמוע לפני. ואני מאוד נהניתי. גם המוזיקה, אפילו השירים שכבר שמעתי ושלא נשמעו לי כל כך מדהימים אצלי, הייתה טובה אבל גם הביצוע. מה הכוונה? ללהקה הזאת בכלל ולאיאן אנדרסון בפרט יש יכולת הופעה. הם פשוט יודעים להופיע, לתת הצגה, לרצות את הקהל. בין אם אלו התנועות המוגזמות, המשחק עם הכלים או סימן ההיכר של איאן אנדרסון וזה החילול על רגל אחת. כן, הוא לא עושה את זה לעתים קרובות או הרבה זמן, הבן אדם כבר זקן, אבל עדיין.
וזה גם מגניב שכל חבר בלהקה מנגן על כמה כלים. חוץ מהגיטריסט, כולם מחליפים כלים לאורך ההופעה. איאן אנדרסון מחליף כמעט כל שיר מחליל לגיטרה קטנה למפוחית, הקלידן מחליף לאקורדיון ולדרבוקה, הבסיסט מנגן גם על הקסילופון והמתופף מתופף על סט אחר.
ובנוסף לזה, הם גם נותנים הופעה של שעה וארבעים. ועדיין מדובר בלהקה שקיימת כבר 45 שנים. 45 שנים! קולטים את זה? אני חושב שיותר מחצי מהקהל עוד לא נולד כשהם כבר רצו במועדונים.
ההופעה הייתה בישיבה אבל היו כמה שרקדו בצד ואני בטוח שגם בעמידה לאנשים לא הייתה בעיה לשרוד כמעט שעתיים ולרקוד בכיף.
אבל אני, הדבר שהכי חשוב לי, הוא שלמעין יהיה טוב. ואני יודע שאין לנו הרבה כסף וצריך לחסוך אבל אלו בין האמנים שהיא יותר אוהבת. איך אני יכול לתת להופעה כזאת לעבור כשאני יודע כמה שמחה היא תהיה אחרי. ואני שמח לדעת שגם צדקתי. ואני, כמובן, גם שמח על כך שלא היינו צריכים לשלם על הכרטיסים.
אמרו שהגל הולך אל פח המחזור של המוצרים שלא תפסו מספיק.
חבל.
אני קצת עצוב.
עדכון: התארגנה קבוצה להציל את הגל. עזרו להציל את הגל!
אני מניח שזה מה שיש לפרסי ג’קסון…
מאז שטים פאוורס היה בארץ אני מחזיק לעצמי קובץ שאני קורא לו Too Good Not To Use ובו אני כותב את כל הרעיונות המגניבים שעולים לי ואין לי זמן לפתח כרגע כדי שלא אשכח ואוכל לחזור אליהם מאוחר יותר, לזרוק אותם לתוך סיפור כזה או אחר.
אבל אחרי שכבר ראיתי רעיון אחד שלי הופך למציאות (המערכת של מצלמות שמרכיבה רצף אחיד של וידאו שאפשר לעבור דרכו כאילו מרחפים עם מצלמה וירטואלית) אני תוהה אם אני פשוט לא אגע בקובץ הזה, אולי רק אוסיף לו דברים, האם הרעיונות המד”ביים המגניבים שלי פשוט יהפכו בלתי שמישים בגלל שהם יהפכו למציאות?
ויש לי שם גם כמה רעיונות פוסט-אפוקליפטיים…
המטרה הראשונית של הבלוג הזה, עוד כשהתחלתי אותו מתישהו בשנות התשעים, הייתה בעיקר לכתוב מה קורה איתי ומה אני עושה ומה עובר עליי בעיקר כדי לא לשכוח את הדברים החשובים. תוך כדי התחלתי גם לדבר על דברים שמעניינים אותי, להוסיף ביקורות וקטעים שכתבתי אבל בשנים האחרונות בעיקר ניצלתי אותו כדי לפתוח דיונים על חדשות.
מה לעשות, העולם משתנה והחיים ממשיכים והטבע של תנועת המידע באינטרנט השתנתה בצורה משמעותית בשנים האחרונות. וכמובן שגם יש תוספת חדשה למשפחה שחשיבותה עולה על כל דבר אחר. כמו כן, אני מוצא שגם העומס הלימודי תופס יותר מקום בחיים שלי ולכן אני לא מצליח לעמוד בקצב היום יומי שהקצבתי לעצמי.
אבל בעיקר… זה האינטרנט. זה האינטרנט שהפכה את המשתמש הרגיל למעוז של רצפי חדשות וגילויים מעניינים שכל אחד משתף בשנייה ובלי מחשבה. אני עדיין מנסה להשקיע מחשבה ועדיין מתכוון באמת ובכנות לכל ‘Like’. אבל מה שזה אומר זה שכרגע יותר קל לי פשוט ללחוץ ‘שיתוף’ ולהוסיף הערה כדי שהדיון יופיע לי בבאז וישאר שם כל עוד הוא פעיל וכך הוא גם מגיע ליותר אנשים שזה רק מוסיף.
אז, בקיצור, מה שאני אומר פה שהוא אני הולך להוריד, כנראה לחלוטין, את מאפיין החדשות של הבלוג ולהשאיר את זה רק בקורא ובבאז, שאחריהם עדיין אפשר לעקוב דרך הרצפים שהוספתי משני צידי העמוד. הבלוג הולך להיות משהו יותר פרטי אך עדיין במתי בו אני אדבר על דברים שסתם עולים לי בראש, דברים שאני כותב ומה קורה פה בחיים האלו.
מה שזה אומר הוא שכמות העדכונים פה תפחת. לכנראה, אחד או שניים בשבוע לכל היותר. אבל אני כל הולך לשתף דברים ואני מזמין, מבקש ומתעקש, ממי שיכול, להביע דעה. כי לדבר זה כיף. במיוחד אם מדברים על דברים מגניבים ו/או משעשעים. אני עדיין פה.
מה אנשים אומרים