The Less Interesting Times

למי שלא יודע, מחר מתחיל NaNoWriMo. כי מישהו חשב שחודש נובמבר זה חודש טוב בשביל לכתוב ספר. אני מסוגל להבין את הרעיון של לכתוב במשותף, כמו סוג של התעמלות עם שותפים כדי לעודד אותך.
המטרה: 50,000 מילים ב-30 ימים.
מטרה יפה. אבל ספר לא אמור להיות באזור ה-100,000? לא משנה.
אני לא מתכוון להשתתף בזה, כמו שלא השתתפתי שנה שעברה או בשנה שלפני, בעיקר כי יש לי מעט זמן אותו אני צריך להקדיש לכתיבה של דברים טיפה יותר חשובים מאשר יצירת המופת הישראלית הבאה וזה תרגילי בית במערכות הפעלה ואנליזה נומרית. למרות שזה כנראה יהיה פחות כיף.

יש לי רעיון אחר, סוג של בדיקה יבשה. אני הרי כותב כל הזמן, כמעט כל יום, אבל אני כותב דברים אחרים, לא בהכרח את אותו סיפור או באותו הקשר. אז אני אעשה את זה, כל יום אני אעדכן כמה מילים אני צברתי פה ונראה אם אני מסוגל להגיע ל-50,000 בחודש. ממוצע של 1660 מילים ביום… לא נראה מבטיח אבל ננסה.

קריאה לכל האתאיסטים!

מכיוון שכמה ארגוני אתאיסטים בעולם ספגו התקפות DDoS בזמן האחרון, כולכם מתבקשים להתגייס למאמץ ובשמיני בנובמבר ב-9 בבוקר GMT (זה עדיין 11 אצלנו או כבר 12?) להצטרף לתפילה גדולה וחסרת תועלת לדקה בערך.

בתקווה, בגלל עומס התפילות שיפלו על אלוהים באותו רגע, הוא יועף מהרשת.

הכל בהנחה שיש אלוהים, כמובן.

לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה.

כשנתנאל ירד מהעמדה הוא לקח איתו את הציוד של שירן, האפוד מולבש בצורה תקנית על אמתו הימנית, המדים תלויים עליו ונשקה בידו השמאלית. הוא לא מיהר כשירד מהתצפית. באנטיתזה מוחלטת לאדרנלין שהציף אותו בתקרית שהתחיל עם שירן והיא המשיכה בלעדיו, עכשיו הוא היה רגוע לחלוטין, כמו שט ברפסודה איטית על נחל. שום דבר לא היה דחוף למרות שהוא ידע ששירן במוצב איפה שהוא בקור המדברי ללא בגדים. מה שהציק לו עכשיו היה משהו ששם לב אליו לקראת סוף השמירה.
אורית באה לתפוס איתו את העמדה כמה דקות אחרי ששירן עפה. הוא היה דיי אדיש לשמירות לילה בעוד דעותיה של אורית היו ידועות לכל הפלוגה. היא הייתה מצוברחת כשעלתה וניסתה לא להראות את זה. על פניה ראה הבעה שאמרה לו לא להתקרב, זהירות נפיץ. אז הוא לא טרח לנסות לדבר איתה והיא, בסתר ליבה, הודתה לו על כך. בכל מקרה, לא נשאר עוד הרבה זמן. אז במקום לנהל דיון פילוסופי מרתק, כמו שהיה עושה עם יצא לו לשמור עם אחד מחבריו הקרובים, הוא בהה אל תוך הלילה, מנסה לספור מסגדים או מכוניות או לתהות מה משמעות כל תנועה.
ואז, כמה דקות לפני שאורי ושי החליפו אותם, הוא שם לב למשהו מאוד משונה כמה קילומטרים מעבר לגדר. משהו הבהב בעוצמה אבל לשבריר שנייה ואז נעלם, כמו כוכב קטן שמתפוצץ ואז מתחרט והופך לחור שחור. הוא מישש אחר העכבר והצליח להביא אותו לעיניו. הוא כיוון את המיקוד למרחק שחשב לנכון אבל העכבר היה מא”כ לא מרשים ועם כמעט אפס הגדלה. לכן הוא לא היה בטוח לחלוטין אבל השלוחה עליה הסתכל הייתה ריקה לחלוטין. אף נפש חיה, בניין או אפילו סלע גדול. נתנאל עיקם את פרצופו בתסכול אבל לפני שהספיק לבטא איזו שהיא תמיהה, כבר שמע את המחליפים שלהם בתעלת הכניסה.
המשך קריאה »

זה פחות או יותר הדבר היחידי שעולה לי בראש כשאני רואה את הציון הסופי שלי בתכן לוגי. 95? Holy fuck!
ואז אני רואה, “בחינה סופית לפני פקטור” לא 95 אלא 70. נו, באמת…

כדי לדעת אם עובדים עליך או לא במשפט. מתברר כי מתמטיקה שהובנה לא נכון, בין אם בכוונה או במזיד, יכולה להסיט משפט ואפילו להפיל בן אדם חף מפשע. אז דעו את המתמטיקה שלכם!

Cracked.com ביקש ממשתמשיו לתאר איך העולם יראה אם מחר יכבו את האינטרנט. אז מה יהיה לנו אחרי שאנשים ירגעו ויגמלו סוף סוף? LoLcats בברודווי, תורים ענקיים לחנויות וידאו למבוגרים ושוקי פשפשים המכונים eBay.
אישית, הכי הצחיק אותי הבוחן בהבעה עם A+ עליו.

אבוי לכל משתמשי ה-Facebook המסכנים נטולי הזמן לחלוטין. סיד מאייר הכריז כי המשחק הפופלארי שלו, ציבליזציה, מגיע ל-Facebook ב-2010. אם חשבתם ש-FarmVille ו-Mafia Wars זה מספיק גרוע, חכו חכו עד ש-Civilization יגיע.

אני חושב שיהיה אפשר להגיד שלום למשתמשים ה-Facebook ולהתראות בעשור הבא.

ואם אתם חושבים לעצמכם, הו פייסבוקיסטים חביבים שכמותכם, ‘זה בסדר, יש עוד זמן עד 2010′ אז לא ולא. הוא כבר מחפש שחקני בטא לבדוק גרסאות מוקדמות.

היה לי אתמול שיעור חינוך גופני ראשון ו-boy, are my legs tires…

הה הה, הא הא. כואבות לי הרגליים… כי זה המון ריצות… ואחרי זה הלכתי לחדר כושר לעבוד על רגליים כי אני לא יכול לעשות את זה עם משקולות חופשיות…

(מה אתם רוצים ממני? אין לי Tweeter בשביל הדברים האלו.)

בצבא, כשתפסנו את בסיס יפתח, בגבול הצפוני של הרצועה, התחלתי להרגיש שהשינה שלי הולכת קאפוט, שאני ישן רע וקם רע, אם קם בכלל, לא מצליח לתפקד וכן הלאה. הלכתי לרופא הגדוד וסיפרתי לו את כל זה ושאלתי אותו מה לעשות. הוא אמר לי שאני צריך לעשות יותר התעמלות. אמרתי לו שהוא כנראה צודק ומכולת הכושר הנהדרת שהייתה לנו הייתה ראויה לשימוש אבל מה הקשר?
הוא אמר לסמוך עליו ולצאת להתעמל. אז זה מה שעשיתי. הצטרפתי לריצות הליליות (לא משהו נורא מרשים, מהשער שלנו לשער של השב”כ וחזרה עד שנמאס) והתחלתי להשתמש במכולת כושר לעוד שעה בערך אחרי כל ריצה. השינה שלי השתפרה פלאים והרגשתי עם הרבה יותר מרץ. והשתדלתי לשמור על זה לכל יתר השירות.

עכשיו, עברה לפחות שנה מאז התעמלתי באיזו שהיא צורה ששווה משהו והשינה שלי הדרדרה למצב שאני צריך לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר, עייף כל היום וישן יותר מדי בלילה. אתמול הגעתי לשיעור חינוך גופני הראשון. קרעו לנו את הצורה אירובית במשך חצי שעה שלאחריה הלכתי לעוד ארבעים דקות לחדר כושר של הטכניון.
ועכשיו, למחרת, ישנתי טוב, קמתי בלי בעיות ואני מרגיש נמרץ לקראת יום חדש. אז צריך להוסיף עוד משפט או משהו לחולצות XKCD והוא: “Exercise! It Works, Bitches!”

בעקבות כמות האנשים שמשתמשים במילה הזאת וכמות הפעמים שאני שומע אותה, אני מנסה לחשוב ולנסח דרכי פעולה מתאימות. אני חושב שלהפריע לאנשים באמצע הדיבור כדי לתקן אותם היא אולי לא דרך הפעולה הטובה ביותר כי זה בעיקר יעצבן אנשים. אני עדיין סופר את כמות ה’כאילו’ כשזאת מגיעה לכמות מגוכחת אבל לפעמים אי אפשר כי אנשים לא רואים.

אז אני חושב להפעיל יוזמת נגד: אני אתחיל להכניס את המילה ‘באמת’ במקומות בהם בדרך כלל אנשים יגידו ‘כאילו’.

זה יעבוד?