זה יפה. התגלה אינטרנט קפה בירושליים שנראה כמו כל אינטרנט קפה חוץ מהחזית האטומה והסגורה והשומר הסגור והאטום באותה מידה. מתברר כי אותו בית קפה משרת קהל לקוחות מאוד מעניין בסופי השבוע. במוצאי שבת, עטים עליו הצעירים החרדים כדי להשתמש במחשביו במקום פרטי (שטח חילוני מפורז) בו אפשר לראות “סרטים, כאלו עם בחורות”.
ואני אומר, כל הכבוד. More power to ya. עלו והצליחו ונתראה שנה הבאה במצעד הגאווה. 
אלו חדשות משעשעות ומעניינות. האיראנים, שבדרך כלל מקבלים סרט הוליוודי אחד או שניים בשבוע, מקבלים עכשיו את תשע השעות של טרילוגיית שר הטבעות, כנראה במטרה להחזיר את האנשים מהרחובות חזרה הביתה… לראות הוביטים.
בחירה מעניינת לסרט, אני מסכים עם ההערות, כשהרעיונות הבולטים בסרט הם שכל אחד, גם קטן וכביכול חסר חשיבות, יכול להשפיע על ארץ שלמה, שגם אם נפלת, טעית או בגדת, אפשר לכפר ולהיות גיבור ומגוון מסרים מעודדים אחרים שאני מקווה שהאיראנים יקחו כמו שצריך.
Push and Revenge of the Fallen
Push (סופר גיבורים, מתח, פשע): כן, Push הוא סרט על סיפור גיבורים. אבל הוא הרבה יותר קרוב ל-Ocean’s 11 וממנטו מאשר ל-Iron Man ו-Spiderman. יש שם אנשים עם כוחות על אבל רק כדי להצדיק את הסיבה למותחן הפשע ולעשות אותו יותר מגניב. זה סרט טוב. יש בו סיפור ויש בו משחק טוב, ההשקעה ניכרת והוא בהחלט סרט שגורם לך לחשוב. על תכנסו בו בציפיה לסרט קומיקס. לכו לראות אותו עם אתם אוהבים סרטי פשע כמו The Italian Job, Inside Man ואלו ואתם חושבים שאם יהיה שם גיבורי על זה יהיה מגניב. טוב, הסרטים שהשוויתי אליהם אותו יותר טובים ממנו אבל הוא עדיין באותה הליגה.
Revenge of the Fallen (מד”ב, פעולה, ביי): דבר ראשון, כדאי לקרוא את הקומיקסים שלפני הסרט (Alliance ו-Defiance), הם מרחיבים על הסיפור ומסבירים כמה דברים שבסרט לא. דבר שני, מי שהולך לראות את הסרט צריך לדעת מראש שהתגית שהכי מגדירה את הסרט היא ‘ביי’. מייקל ביי הוא במאי שדבר ראשון רוצה לשים “כיף” בסרט. אני לא מאשים אותו על זה אבל תדעו שיש שם כמה רגעים מטופשים, לא נחוצים ושיגרמו לכם לרצות לקבור את הראש בין מסעדות הכורסה. מעבר לזה, אני דיי נוטה להסכים עם שאר התגובות על הסרט: זה סרט שבו רובוטים ענקיים נלחמים אחד בשני וזורקים על אנשים טנקים ומסוקים. אי אפשר להאשים את הסרט על כך שהוא מספק את מה שהוא אמור. מדובר בסרט קיץ גדול וטיפשי, אם אתם אוהבים דברים כאלו. אני כן.
לפני שמי מכם שיכול הולך לבדוק את הנושא בעצמו, תעזרו לי עם תהייה זאת. מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאני אומר: “חפשו את השם שלי ב-Facebook. ודרך אגב, אין לי חשבון ב-Facebook”?
כשאתה מפחד באמת רק מהמוות, מעט מאוד מאמנות האימה כבר עובדת. אני אוהב סרטי אימה כי אני עדיין מחפש את האימה היעילה, זאת שבאמת עובדת כמו שצריך גם כשאני לא כזה בן אדם פחדן. ויש סרטים כאלו אבל לא הרבה.
אימה בספרים, לעומת זאת, זה דבר אחר לגמרי.
עכשיו אני שומע קצת PseudoPod. אני רוצה לכתוב ביקורת, בעיקר כדי להודיע ליותר אנשים, על Escape Pod ו-PodCastle, שני מגזינים מקוונים של סיפורי-שמע שאני מאוד אוהב. אבל זאת כנראה תהיה רשלנות לא לכתוב גם על PseudoPod, האח האמצעי מבין השלושה של Escape Artists. אז אני שומע קצת סיפורי אימה.
ומה שאני מוצא הוא שיש שם כמה קטעים מגניבים וקטעים שגורמים לי לחייך מבחינת ה”He he he, I guess you’re really fucked now” אבל לא אימה ממש. הם לא גורמים לי לפחד ואפילו לא מעוררים את התחושה הצפויה של הלב שנופל לקיבה. הבעיה היא שנראה לי שהחומר טוב. כשאני שומע את זה אני חושב שאם זה היה בקולנוע זה היה הרבה יותר אפקטיבי אבל בסיפור זה לא עובד.
מצד שני, חלק מהסיפורים של לאבקראפט ששמעתי ממש טובים, ממש יעילים. Randolph Carter, Mountains of Madness ובעיקר From Beyond לדוגמה.
אז האם אימה בספרים לא עובדת או שהבעיה היא רק בחומר שלי? זה למה אני צריך המלצה. אני רוצה לדעת מה הוא ספר (או סיפור) האימה הכי טוב שאתם מכירים?
עדיין לא באמת, אין דגם בבנייה. אפילו התיאוריה קצת רעועה אבל יש תמונות מגניבות וזה הרי כל מה שצריך, לא?
דוקטור ריצ’ארד אובוסי, אחד מהמדענים שהציע וניסח את הרעיון למנוע עיוות בפעם הקודמת, נשאל עכשיו לדעתו על איך הספינה הזאת תעבוד, ובמיוחד, איך היא תראה.
אז אחרי שהוא הסביר שהספינה תצטרך לתמרן את המימד ה-11, להשתמש באנרגיה אפלה ולייצר כוח עצום כדי לעבוד ולכן תיושם רק בעתיד הרחוק. אבל בינתיים, יש לו הצעה לאיך ספינה כזאת צריכה להיות מעוצבת. אז כך יראה האב-טיפוס של ספינת העיוות כדי שתוכל לעבוד בצורה הכי יעילה ולנצל את האנרגיה האפלה הכי טוב.
המשך קריאה »
אולי קצת באיחור אבל הנה תמונות שצילמתי במסיבת המטאל האחרונה.
וכמובן, הייתה גם מסיבת הקיץ ובהתחלה חשבתי שיהיה רעיון טוב לא להביא את הטלפון ורק בפנים נזכרתי כי בלי הטלפון אני לא יכול לצלם תמונות. לא נורא.
והנה גם ניסיון לעבוד עם Google Photos.
 |
| Rock & Metal at the Technion |
זה פשוט מגניב מכדי להתעלם.
העיר המודרנית יכולה להיות מקום משעמם לפעמים. אז טוב שיש ערים המכילים אמנים שאוהבים לשחק, לשנות ולהוסיף לנוף העירוני. בין אם זה לשנות ציורי רחוב רגילים למשהו מעניין יותר (כמו להפוך מעבר חצייה לציור של גדר עם פרות מאחוריה) או להוסיף משהו חדש ומעניין (כמו שקיות אשפה ורודות עם נקודות). וכמובן, קבוצת ImprovEverywhere תמיד משעשעים, במיוחד שהם גורמים לאנשים להילחץ מדברים פשוטים.
שותף שלי ללוגיקה כל הזמן קורא לזה לוגיכיף. כנראה סוג של אשלייה עצמית אבל היא עובדת. כי ככל שהשעה נהיית יותר מאוחרת, לוגיקה נהיית יותר ויותר כיף. וזה מה שיוצא כשעוסקים בזה יותר מדי.
מה אנשים אומרים