The Less Interesting Times

And to all… a very very scary night.

ביום חמישי, בדרך למרכז, ראיתי שני דתיים בצומת. אני רק מניח שהם חב”דניקים כי הם נראו ככה. הם קיבצו נדבות, כל אחד בדרכו שלו. אני נגד כל הנושא הזה. אני מעדיף שילכו לעבוד וחבל לי שהם כנראה מרוויחים יותר טוב בקיבוץ נדבות מאשר שהיו יכולים להרוויח מעבודות נקיון או שמירה. אבל אם כבר קיבוץ נדבות, יש גם דרך לעשות את זה. הדתי השני שראיתי באותו יום עשה את זה בצורה מנומסת. מילא הוא מנסה להרוג את עצמו בצומת אבל לפחות הוא לא מציק. הדתי הראשון שראיתי היה כל כך מעצבן שאני כבר חשבתי על ללכת ולהרביץ לו בעצמי.

הדתי השני היה בצומת, החזיק פחית ושלט ופשוט הלך בין המכוניות. מי שהחליט לתרום לו, עצר אותו ותרם. למל”מ מושלם.
הדתי הראשון היה, קודם כל, לבוש כמו כלומניק, כמו מישהו שגר בבית מתפרק ואמא שלו זרק אותו החוצה עם הדברים היחידיים שיש ללבוש בבית רק שיפסיק לרבוץ. והוא הסתובב באחד הצמתים העמוסים ביותר בנתניה והיה דופק על חלונות של אנשים כמו נקר עד שהיו פותחים לו. וכשהיו פותחים לו, הוא היה נשען פנימה ומציק (אני לא יודע בדיוק מה הוא אמר) עד שהיו נותנים לו כסף. אז אני התחלתי לדמיין איך, אם אני הייתי באחת המכוניות, הייתי פותח לו את החלון רק קצת, צועק עליו שיפסיק להיות כלומניק ושיילך להשיג עבודה, וסוגר את החלון בלי שום קשר להאם הוא הכניס את היד שלו פנימה או לא. ואם הוא היה מתעצבן ומגיע אליי לדלת אז הייתי רק מחכה לנסיון הראשון שלו לאלימות לפני שהייתי מפזר אותו על האספלט.

ואז באותו הערב ראיתי בחדשות כתבה על ילדים פלסטינאים שחוטפיםמביאים אותו מהרשות לצמתים של אום אל פחם ומקומות דומים בשביל לקבץ נדבות. באיזה מין מדינה אנחנו חיים כשיש ישיבות קבועות בנושאים האלו ואף אחד לא עושה כלום?

קוראים יקרים, נסו לענות על השאלה בכותרת בהתאם לפרט המעניין הבא.

קראתי היום עיתון מול המחשב. ידי הייתה על העכבר. וכשסיימתי פסקה ניסיתי לגלול את הכתבה כלפי מטה.

אני רוצה לקחת את הזמן ולהמליץ על עוד שתי תוכניות נהדרות, לדעתי, של RadioLab. אחת בשל מגניבותה והרעיון המטורף שמאחוריה והשנייה כי הרעיון שהיא מציגה מעניין וצריך לדעתי לעניין כל אחד.

הראשונה, War of the Worlds, מדברת, כמובן, על התוכנית המפורסמת של אורסון וולס המבוססת על ספרו המפורסם של ה.ג’. וולס. והייתי רוצה לכתוב פה משהו מגניב עליה אבל זה כנראה יהרוס את האפקט של התוכנית ואני לא רוצה לעשות את זה. התוכנית מנסה להעביר את איך המופע הזה נתפס בזמנו, איך הוא השפיע על אנשים ומה הוא גרם להם לחשוב, לראות ולעשות. זאת תוכנית של שעה אבל יכולה לספק לכם חומר לשיחה לחודש הבא. מומלץ.

השנייה, The Obama Effect, Prehaps, מדברת על פיסת סטטיסטיקה מעניינת שנקראת Stereotype Threat ועל הקשר המעניין בין בחירת ברק אובאמה לנשיא ארצות הברית ובין עלייה בתוצאות המבחנים של אנשים אפריקאים-אמריקאים. זאת תוכנית של רבע שעה בערך וגם מאוד מעניינת בגלל ההשלכות של הרעיון.

זה גם משהו שראיתי לאחרונה, בעיקר באתרי מכירות: צמיד הפלא Power Balance! צמיד הפלא ישפר את הכוח, היציבות והגמישות שלכם, יעלה את ממוצע הציונים שלכם ויאפשר לכם לנגן בצורה מושלמת על כלי שתרצו.

איך זה עובד? המדבקות ההולוגרפיות על גבי הצמיד משתלבות בשדה האנרגיה של הגוף שלכם והתדירות החיובית המוטבעת בהן מחזירות את זרימת האנרגיה שלכם למצבה הטבעי, מצב טבעי שעורער על ידי גלי רדיו, שידורי טלוויזיה וקרינה סלולרית.
למען האמת, המצב הטבעי מעורער יותר על ידי שני גולשים מקליפורניה שחושבים שנסיון באלקטרוניקה זה מספיק כדי למכור אמונות כאלו וכל העסק הזה הוא שוב חזרה לטיפול בקריסטלים ואנרגיות חיוביות.

איך זה עובד באמת? אמונה, חשיבה חיובית, קצת אפקט פלסבו והרצון לרצות את מי שנתן לך את הצמיד. הבדיקות שהם בדרך כלל עושים כוללות לחיצה על ידיים מורמות בזמן שעומדים על רגל אחת, לחיצה כלפי מטה על ידיים בצד הגוף וסיבוב המותניים. מה שהם מראים בדרך כלל הוא מישהו שעושה את המבחנים האלו ואז שמים עליו את הצמיד והוא מצליח הרבה יותר. הם לא יראו לך את אותו מישהו עושה את המבחנים האלו כמה פעמים, עם צמיד אחר עם משהו אחר ואז עם ה-Power Balance ומשווים את התוצאות. הם לא יעשו את זה כי זה לא יראה את התוצאות שהם רוצים.

אי אפשר למצוא שום ביקורת מדעית על הנושא הזה אל רק עדויות אישיות. הכי קרוב שהצלחתי למצוא היה מדען ספורט שאמר (לא במילים אלו), “אולי יש בזה משהו אבל כנראה שזה רק אפקט פלסבו וחשיבה חיובית. צריך לעשות מחקר רציני אבל כרגע אין מספיק בשביל לבנות טיעון מדעי לטובה”.
אני לא אטרח לקשר לכל המאמרים, הביקורות והעדויות שמצאתי. יש יותר מדי רשומות וכתבות לקרוא ואפילו יותר מדי חיפושים שאפשר להריץ (רק תנסו power balance hoax, power balance review ותרגישו חופשי גם לבדוק את iRenew).
אני רק אוסיף קישור אחד: לאתר האוסטרלי של Power Balance. באוסטרליה נכנסו בהם חזק על כך שהם מפרסמים טענות רפואיות בלי שום הוכחות ואסור להם לעשות את זה. ובאיטליה נכנסים בהם גם.

השאלה הכי חשובה שצריך לשאול, כשנתקלים בדבר כזה, היא: אם בספרות המדעית מדווחים על כל פיפס קטן שמתגלה במחקר, על כל טכנולוגיה שעכשיו בחיתולים אבל עלולה להיות רבע שימושית בעוד 15 שנים, אם מדווחים כמעט מיד על דברים כמו “קפה טוב לבריאות הלב” או “אוננות עוזרת לתסמונת רגל חסרת מנוח“, איך זה שהדבר הזה, שקיים בשוק כבר כמעט ארבע שנים וטוען לשיפור גופני רציני, לא התפרסם בשום מגזין מדעי כלשהו?

כבר הספקתי לראות את זה בכל מיני מקומות. וחשוב לי להבהיר שאני לא עושה את זה כי אני רוצה להרוס לאנשים את הכיף. אני עושה את זה כי חשובה לי האמת, חשוב לי מה נכון ומה לא נכון ואני לא רוצה שאנשים יעשו דברים או יאמינו בדברים בהתבסס על מידע לא נכון. ההודעה הולכת בערך ככה:

שימו לב!!
לא רוצה להרוס לכם את הפנג שוואי,
השנה, בחודש יולי, יש 5 ימי שישי, 5 שבתות, 5 ימי ראשון.
זה קורה אחת ל 823 שנה, חודש שקי הכסף,
לפי האמונה הסינית, שלח לחבריך ותוך 4 ימים יגיע לך כסף, מי שלא ישלח לחבריו ישאר ללא כסף !!
אני לא לוקח צאנסים,,

מה שמשעשע הוא, שלפי אתר snopes.com, כל העסק הזה התחיל באוגוסט 2010. וחזר שוב באוקטובר 2010. ועזבו לרגע את העובדה שההודעה הזאת נראית כמו כל מכתב שרשרת סטנדרטי, שלפנג שוואי אין קשר לחודשי השנה, שלוח השנה הסינית לא מסתנכרן בכלל עם החודשים הגרגוריאנים ולמה דווקא שישי, שבת וראשון (סוף השבוע הנוצרי)?. תסתכלו רק על הטענה היותר קלה לבדיקה: חודש שמכיל חמישה ימי שישי, חמישה ימי שבת וחמישה ימי ראשון זה משהו שלא קורה לעתים קרובות.

אז כמו שמסבירים ב-snopes, כל חודש של 31 יום יכיל חמישה חזרות של שלושה ימי שבוע באיזה שהוא רצף שמשתנה משנה לשנה וחוזר במחזור דווקא דיי סדיר. עכשיו תפתחו לוח שנה ותעקבו איתי: אוקטובר 2010, ינואר 2010, מאי 2009, אוגוסט 2008, דצמבר 2006, יולי 2005, אוקטובר 2004, אוגוסט 2003. ונסתכל רגע קדימה: מרץ 2013, אוגוסט 2014, מאי 2015, ינואר 2016, יולי 2016, דצמבר 2017, מרץ 2019, מאי 2020, ינואר 2021, אוקטובר 2021 וכן הלאה…

אפילו אם מצמצמים את הטענה הזאת רק לחודשי אוקטובר יולי, גם מוצאים שהמצב חוזר על עצמו תוך הרבה פחות מ-823 שנים.

נתקלתי באתר שנקרא My Life is Twilight.

זה עוד כזה אתר, למי שמכיר את My Life is Average. או Fuck My Life (מדכא לרוב). או Love My Life. או My Life is Bro (לא באמת שווה את זה). או My Life is Asian (פשוט מוזר). או My Life is Desi (אני לגמרי לא מבין את זה).

לא, לא חיפשתי אותו. חיפשתי את רוב האחרים. לא ידעתי בכלל שהוא קיים עד שקראתי משהו שציין אותו. בטעות.

לא, לא באמת כדאי לכם ללחוץ על הקישור. זה גרוע כמו שזה נשמע.

בטח כבר כולם יודעים על הספר החדש של סטיבן הוקינג בו הוא טוען שאין צורך באלוהים ביצירת היקום והכל היה דיי מתבקש.

בסדר, מובן. הפיזיקאים אומרים את זה מדי פעם, בין אם הם מפורסמים מספיק כדי שלא יהיה אכפת להם או כי הם מנסים להיות.

מה שמציק לי זאת העמדה העיתונאית (ואני לא צריך שתסלחו לי) המפגרת והטענה ש”הוקינג משנה את עמדותיו לגבי אלוהים” רק בגלל שבקיצור תולדות הזמן הוא כתב ש”אם תהיה לנו תאוריה מושלמת אז נדע את מוחו של אלוהים”.

על מטפורות שמעתם? על שפינוזה שמעתם? לחודית, על האלוהים של שפינוזה?

הנה ההסבר הקצר: ‘האלוהים של שפינוזה’ הוא מונח שמדענים בכלל ופיזיקאים בכלל מעדיפים כדי לדבר על היקום. המשתמשים המוכרים יותר במונח הם, כמתבקש, שפינוזה, הוקינג ואיינשטיין. האל של שפינוזה הוא הטבע, החוקים והכוחות שמאחורי מה שאנחנו רואים וסוג של הקוד מקור של היקום. ולזה בדיוק הם מתכוונים כשהם אומרים אלוהים.

לא שפינוזה, לא איינשטיין ובטח שלא הוקינג מאמין באל, ובטח שלא אל אישי. כמה קשה זה להבין?

יש כל מיני סרטי זהירות בכל הטכניון, חוסמים אזורים מסוימים למעבר בניילון של אדום ולבן.

אז אני יוצא מהפקולטה היום ורואה כמה כאלו בכניסה. והם רועדים ברוח. אז אני עוצר לידם ובוחן אותם מקרוב.

ואז אני מחייך לעצמי, “גל עומד”. הה הה הה.

כן, אני חנון.