מקרים מכתיבים התנהגות

כשיצאתי אתמול מהעבודה, ניגש אליי מישהו במגרש חנייה. הוא לא נראה כמו מישהו מאיים במיוחד אבל התגובה הראשונה שלי הייתה לנעול את הדלתות של האוטו. הוא התקרב וסימן לי שהוא רוצה לדבר איתי אז פתחתי קצת את החלון. הוא שאל אם יש לי כבלים. היו לי אבל לא רציתי לשקר למרות שהייתי יכול והוא לא היה יודע. בסוף פלטתי משהו על זה שאני לא בטוח שהמצבר של האוטו שלי יעמוד בזה. וכשהוא הלך, הרגשתי קצת רע על זה שלא עזרתי.

האם מאז התאונה שלי, אני חושש מאנשים זרים שפשוט ניגשים אליי? במיוחד בהקשר של מכוניות? אם הוא היה פשוט עומד ליד האוטו שלו עם מכסה מנוע פתוח, האם הייתי מציע עזרה?

זה קצת מעצבן אותי ששני פוצים שלא אהבו את איך שעקפתי אותם גרמו לי לכזה שינוי בהתנהגות. אבל מצד שני, יש לי כל כך הרבה להפסיד. ומדינת ישראל של היום היא מקום שבו מישהו יכול לדקור אותך ברחוב בגלל שטויות.


Posted in Life, Philosophy, Thinking Out Loud by with no comments yet.

No Man’s Sky is an Introvert’s Game

According to Steam, I have played for 36 hours since the game came out. I’ve got my Atlas Pass v1. I’ve only jumped a few systems so far. I’m still using the Omega bonus ship. I’ve installed about a dozen mods.

That’s the sad part. That I like the game. I’m enjoying it. But I can’t deny all the complaints. I know exactly what they’re talking about. I can feel it too to a degree. And I’ve installed those mods to breathe a bit more life into it, still hopeful that the devs will add more content in the future.

And after thinking about it, for just a few hours (not 36), I think No Man’s Sky is an introvert’s game. It’s not about a glorious adventure through the stars where you team up with your friends to take out pirates, track down Alosaurus size fauna, run and blast sentinels while doing… I don’t know what.

No Man’s Sky is chill. It’s slow. It’s relaxed. It’s existential.

Yes, there are hundreds of thousands of players out there. Every planet has hundreds of stations with about 4 out of 10 containing an alien. And the stations have an alien. And every ship has an alien. A single alien. Alone, sitting in solitary, interacting through barely understandable dialect and sometimes through a counter or even a view screen. And you’re there too, jumping from planet to planet, in your tiny ship. All alone.

And the universe is proc-genned. It doesn’t care about you. It doesn’t care about what you think is fair or just or even or truly random. It does what it does. It’s not our galaxy. It’s No Man’s Sky’s galaxy. And it’s weird, yes, I know. And what happened to the three big races, the ones from the ruins we keep finding? They were great once. Everything was great once. Then something happened. And now everyone is alone and weak and almost biting at you for a few units, some radioactive isotopes or just a piece of advice.

This is not an extrovert’s game. This is not a run ‘n gun, shoot ’em up, 5 minute match thrill of a game. This is slow. This is dark. This is Goth. Mention one sky squid and it’s practically Lovecraftian. It’s a game that almost laughs in the face of the premise that a game’s primary function is to deliver enjoyment to its player.

I’m not saying it’s perfect. It’s not. Far from it. It’s a great show of force. It’s a great platform with a lot of potential for things to come. It’s wide and shallow…

…and I love it as it is and as it will turn out to be.


Posted in Art, Gaming, Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with 4 comments.

ויכוחים ואלימות

הקומיקס Leftover Soup בדרך כלל מאוד חכם אבל הפעם הרגשתי באמת את הצורך להגיד משהו על ה-strip האחרון. בעיקר על הערות המאייר שבו.

דבר ראשון, יש שם את הסיפור הקטן על אנשים שמתווכחים על דברים חשובים בשקט כי מי שמרים את הקול, מי שמשתמש באלימות (כי אפשר לטעון שלהרים את הקול זה סוג של אלימות שמיעתית), מיד מפסיד את התחרות הלוגית. זה מאוד מעניין ואני חושב שאני מאוד בעד. קודם כל, כי אני חושב שבדרך כלל אין טעם להרים את הקול אלא אם כן אתה נמצא במקום שלא שומעים אותך ואי אפשר לעבור למקום שקט יותר. אבל מצד שני, כי ככה, כמו ב-debate, השימוש באלימות (או אפילו בסמכות גבוהה יותר כדי לבטל את השני) מהווה סוף מוגדר לקו הלוגי שמעבר לו אין מה להוסיף.

לעומת זאת, אני לא מסכים עם ההמשך שהעובדה שצד אחד מפסיק להתווכח לפני הצד השני אומר שהצד השני בהכרח ניצח. יכול להיות שהצד הראשון הציג טיעון אחד שהוא יותר חזק מעשרה אחרים. כי, אם אני מצביע למעלה ואומר, תראו השמיים כחולים, זה יותר טוב מעשרה טיעונים דביליים אחרים שלא כוללים הבחנה בעובדות בשטח.

כמו כן, ויכוחים על מוסר הם תמיד יהיו, ובכן, ויכוחים על מוסר. יכול להיות שלצד אחד יש סיבות מאוד הגיוניות למה הצד השני (וכל המשפחה שלו) צריכים למות אבל מדובר פה, כנראה, במערכות ערכים ובסיס לויכוח שונים לחלוטין בין שני הצדדים. ואם יש דבר אחד שצריך בשביל לנהל ויכוח זה הסכמה על איזה שהוא בסיס.

בכל מקרה, אם נניח רגע בצד את ‘נגמרו לי הטיעונים’ ו’בסיסים שונים’, אני כן חושב שלהפעיל אלימות כלשהי בויכוח זה כמו להזכיר נאצים. ברגע שעשית את זה, לפחות לפי נקודת המבט הלוגית/מדעית, הפסדת.


Posted in Humanity, Philosophy, Thinking Out Loud by with 2 comments.

Remember Remember…

This is usually the day we remember The Gun Powder Treason and Plot, a staple of civil disobedience and unrest. It is good to remember that it is not only our privilege but our duty to take responsibility for our state and how it’s run. And we’re not talking only about elections.

It is also the day I remember Yitzhak Rabin, now dead for two decades, who is still, in my opinion, the last decent leader we had in this country. And no one has yet been able to fill his shoes.

And this year, because the previous two were recurring topics of conversation between us, I remember Keren Embar. She wasn’t here last November too. I regret we can never have those conversations again.

I don’t have time or presence of mind to write any more but check past November 5th post for ramblings of the same nature.


Posted in Humanity, Life, Life Lessons, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

About Cheating

I’m not ashamed of it. I publicise it. Like recreational drugs, I don’t think there’s anything wrong with it as long as you don’t hurt anyone else or destroy your internal organs.

Every time I think of cheating, I remember a point when I was still in high school and my big brother’s friend’s mom managed our high school’s computer classes so we could pretty much have free reign there during the weekends. So, we went there and played Diablo from dusk until dawn. And even then I had my hands in it deep and I knew exactly how to break the game’s economy in the player’s favour (the item dupe cheat still worked wonderfully). And one weekend, while we were playing, one of my brother’s friends called me over and asked me to explain to him how I cheated. He explained his philosophy on that. He said, that he finished the game, through and through, the way it was intended and now he was interested in doing it another way. And that’s completely ok. And there are also other reasons.

Right now, I cheat in games for two reasons: the main one is that I don’t have a lot of time. I’m a working man (or as one might put it, a workaholic) and I have a wife and so my gaming time is usually limited to maybe an hour before bed, an hour or two in the morning and a bit more during the weekends. I can no longer come home and spend 6 to 8 hours trying to do a perfect run of Dragon’s Lair. Right now, “grind” is a time killer I can’t stand. So I cheat, mostly for the money in games. And so, if Terraria tells me that I’ve found Titanium but I have to go scour the bowls of the earth to find enough for the full armour set, I say “Screw you, Terraria”, go edit the save file and make sure I have enough of it.

The second reason I do it is because I find it fun. Figuring out a way to pass game obfuscation tech and figure out the weird ways some games save data or sometimes just messing with the game data so that my Luftrauser fires thousands of fire and forget missiles while making anything it touches explode is just hilarious to me.

But again, I never do it to gain an unfair advantage over other people, only over the game. I mod Torchlight so I can have five-slotted, infinitely enchanted legendary sets but I’ll never take my super-duper Vault Hunter into a PvP match. Because I still have respect for the proper way to play the game and I keep my cheating to myself (unless I can give someone else one of those legendaries, because it’s the nice thing to do).

I’m talking about all of this now because I’ve recently read a Gamasutra article about cheating in Candy Crush Saga. They interviewed plenty of people about what they do, how they cheat and what they consider moral and immoral, right and wrong, good and evil…

If this subject interests you, it’s a worthwhile read. And while it can be debated whether cheating at Candy Crush is hurting someone, I’m still not ashamed of it and I don’t believe it’s something that must be kept hush hush in polite society. It’s like some might say that to truly experience The Witcher I must play on the Dark difficulty. I don’t have time to slog through the difficult and complex combat encounters but I would still like to experience the world and the story, so I play on a lower difficulty setting. And it’s why I don’t play Dark Souls. I can understand why some people want to, even if they technically spend about a hundred times the time it will take to do flawless run of the game. I don’t enjoy that, I would rather play other games.

I believe complaining about cheating and about the difficulty path some people take is petty and childish. Because, honestly, if I couldn’t cheat past a money obstacle or if I couldn’t prevent my health from degrading just so I can push past the boss that’s killed me a dozen times already, I would probably go play something else. But I don’t like to leave things unfinished, what ever the finish state might look like. And so, Cheat Engine is my friend.

P.S. I’ve been thinking about joining the Let’s Play movement and that I’ll need to put up a disclaimer before each game that I might cheat if it means spending less time during the game’s more boring bits.


Posted in Gaming, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with comments disabled.

The Definition of Hard Core

I got this idea from an article I just read. How Hardcore a game is determined by how Hardcore the average/median player is.

Meaning, if you pick a random or average gamer who plays said game, how serious he is about that game? How often do they play and how badly will they take it if the game changes or someone make light of playing it?

So, in my opinion, if you take an average Candy Crush, Angry Birds or maybe even Clash of Clans player and ask them those questions, you’ll probably get a player who plays once or twice a day for a few minutes while they have time to kill and if you change their game or break it they’ll probably shrug their shoulders and move onto the next one. Of course, there are outliers who take the game very seriously but they are the minority.

Then, if you take a game like League of Legends, Counterstrike, StarCraft or even Hearhstone, the average player is more likely to take their game very seriously, play for many hours every week and they take every change to the rules very seriously. They are rabid fans. So we call these games hardcore.

I know, not all people would consider Hearhstone hardcore and I actually think it might be split down the middle, which is what makes it more interesting.


Posted in Gaming, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by with 4 comments.

היה הייתה 2014

אני לא אוהב את חידוני השרשרת של סוף השנה ואני גם לא ממש בקטע של החלטות תחילת שנה אבל אני כן יכול להסתכל אחורה על השנה שהייתה ולבחון אותה מעכשיו. דבר ראשון שקל לשים לב הוא שהייתי הרבה פחות פעיל פה מבעבר. זה בעיקר כי הייתי מאוד עסוק בעבודה שהתחילה רק חודש קודם ורציתי להשקיע. אבל בואו נראה מה היה.

  • 01/01 – טוב זה לא ממש 2014 אבל התחלתי עבודה חדשה בדצמבר 2013 וזה דיי צבע לי את כל השנה. תמיד רציתי לעבוד על משחקים ועכשיו קיבלתי הזדמנות. זה לא הפרויקט האישי שלי אבל רק לעבוד בתחום, לצבור נסיון, הבנה וקשרים, זה כבר נהדר בפני עצמו.
  • 24-26/01 – הלכתי ל-Global Game Jam הראשון שלי. תמיד חששתי להצטרף אבל בהשראת עמית, ראש הצוות שלי, הלכתי ועבדנו ביחד עם אנשים מגניבים והיה כיף והוצאנו משחק מגניב.
  • 31/01  – יום אחד כשחזרתי מהעבודה, שני מטורפים החליטו לרדוף אחרי במעלי ובמורד חיפה עד שנכנסתי לתאונה והם ברחו. זאת הייתה חווייה לא נעימה ששיבשה לי את הכמה חודשים שאחרי אבל אני חושב שעברתי את זה.
  • 09/02 – הבלוג של Unity הציג את המשחק שאנחנו עשינו בתור דוגמה ל-GGJ. הבלוג! הרשמי! של Unity! והמשחק! שלנו! מוצג ראשון! אההההה! כן. זה מגניב.
  • 23/02 – עברנו רשמית למרכז. אני מצאתי עבודה במרכז ומעין לומדת בפתוחה אז זאת הייתה ההחלטה ההגיונית. דירה אמיתית שנייה שלנו ביחד וכרגע אנחנו עם 2 מתוך 2 בעלי דירה נחמדים. מחזיק אצבעות.
  • 15/03 – הצלנו כלבה משוטטת ברחוב. היא ברחה ממסיבת הפורים של אחד השכנים מבנין ליד והיה קצת קשה להשיג את הבעלים אבל למחרת בבוקר הכלבה הוחזרה לביתה בשלום. זה מרגיש טוב מאוד לעשות משהו נחמד בצורה אלטרואיסטית. צריך לעשות לעתים יותר קרובות.
  • 26/03 – חגגנו 24 למעין. לא רציתי לעשות משהו ממש גרנדיוזי אבל לא רציתי לאכזב. אז אספנו כמה משפחה וחברים ועשינו מסיבה קטנה. אני חושב שהיה טוב. :)
  • 15/04 – פעם ראשונה שהלכנו לפסח חברים. היה ממש כיף ואני עדיין מתבאס על זה שהרגשתי רע ופספסתי את התמונה הגדולה. אבל עדיין היה כיף גדול ולא הייתי מוותר.
  • 18/04 – חגגתי 30, המספר הנחמד והעגול. זה נשמע מבוגר אבל אני ממש לא מרגיש ככה. אני מרגיש נהדר ואני חושב, שסך הכל, החיים שלי נהדרים.
  • 12/05 – לוג’יטק קנו אותי. בכסף. בעכבר. יצרתי קשר עם שירות לקוחות כדי לנסות לתקן את העכבר שלי. שלחו לי עכבר חדש. לוג’יטק מגניבים!
  • 19/05 – המצאתי משחק קוביות. בסדר. הוא לא מדהים אבל אני חושב שזאת התחלה טובה. עוד אין לי משחק קלפים אבל אני עובד על משחק הלוח.
  • 080911/05 – חשבתי כמה מחשבות עמוקות. כל כך עמוקות שאני חולק אותן שוב עכשיו.
  • 04050610/08 – איבדנו חברה ותיקה, אחות גדולה. בור שאי אפשר למלא. כואב נורא. סליחה.
  • 18/08 – כן, אני רואה צורך לציין את זה. ממה שאני ראיתי עד אותו הרגע, מעין שיחקה קצת משחקי תפקידים כשהייתה קטנה, כמה משחקי לוח או מחשב מאוד מסוימים שאהבה וזהו. אבל כאן ראיתי את הניצנים לכך שמעין הופכת ליותר מרק Gamer-Adjacent. ואני אוהב את זה. למרות שהחפיפה לא גדולה, אני אוהב את זה שיש לה עכשיו Wishlist.
  • 16/09 – הבלוג חוגג 9 במתכונתו הנוכחית.
  • 21/09-08/10 – יצאנו לטיול באיטליה. היה ממש כיף. הרשומות קיימות הן רק דורשות עריכה ויצאו בחודש הקרוב.
  • 07/12 – הלכתי לראשונה לכנס השנתי של עמותת GameIS. הייתי יכול לעשות יותר טוב אבל התחלה טובה.

חוץ מזה, דברים שלא מצוינים פה, הוא שדיימוס הלך לישון וסירב לקום. אני עדיין בודק את האפשרות להחזיר אותו אבל יכול להיות ש-4 שנים זה כל מה שהוא היה מסוגל לתת. אנחנו מאוד קרובים לשחרור של המשחק. אני לא יכול להגיד מתי בדיוק אבל הלחץ בעבודה בהחלט עולה. התחלתי סמסטר חורף בטכניון עם שניים מתוך שלושת הקורסים האחרונים שאני צריך לעשות. אז אני אפילו עוד יותר לחוץ. ועם כל הלחץ והרבה פחות זמן, לא ממש יצא לי לעבוד על פרויקטים פרטיים למרות שיש לי כמה רעיונות להמשך של כמה מהם. ואני מבין שהמצב הזה כנראה ימשך עד הקיץ, עד שאסיים את הסמסטר השני ואת התואר. גם הלכתי הרבה פחות לכנסים. הייתי רוצה להשתתף יותר, הייתי רוצה להריץ משחקים או לכתוב משחקים או שניהם לביגור אבל יכול מאוד להיות שאני בקרוב אצטרך לבחור בין קהילת המשחקים לקהילת המד”ב ומי מהן תהיה ההשקעה העיקרית שלי ומי רק תחביב צדדי.

אני קצת מדוכא כשאני כותב את זה ואני לא בטוח לגמרי למה. אולי זה הלחץ, אולי זה העובדה שמחר האזכרה לאסף. אבל במבט לאחור, חוץ מדבר אחד מחורבן ברמות שאי אפשר לתאר, השנה שלי הייתה דווקא דיי טובה – מוצלחת ונהדרת אפילו. אני מתגעגע לקרן. וגם לאסף. אבל אני גם בטוח ששניהם, אם עדיין היו פה, היו שמחים במה שהשגתי ולא היו רוצים שאסוג בגללם. אז את 2014 אני כנראה אזכור בגלל אותו אירוע אבל אסור לשכוח שסך הכל, זאת כן הייתה שנה טובה.


Posted in Gaming, Geekdom, High-Tech, Humanity, IT, Life, Maayan, Me, Philosophy, Role-Playing, School, Stories of My Life, Thinking Out Loud, Work by with comments disabled.

How Many Episodes Are Your Life?

בפרק 17 של העונה ה-9 של “How I Met Your Mother” טד מזכיר שהיומיים האחרונים היו ממש ארוכים. זה בגלל שכל ה-17 פרקים כיסו בערך יומיים.

זה גרם לי לחשוב שאפשר למדוד כמה החיים שלך מעניינים לפי כמה פרקים של סדרת טלוויזיה (נגיד 20 דקות כדי לאפשר יותר חופש) יכסו את השבוע האחרון שלך. הטריק הוא, כמובן, לא להגיד שפרק מכסה יום אבל זה יהיה פרק משעמם. כמה פרקים דחוסים ומלאי אקשן, ערוכים דק דק בשביל לשמור על רמת העניין, יכסו את השבוע האחרון.

אז בשבילי, את השבועיים האחרונים, הייתי אומר כארבעה או חמישה פרקים, שזה לא רע בהתחשב שבדרך כלל בטלוויזיה פרק (20 או 40 דקות) מכסה שבוע. הבעיה היא שהפרקים האלו נפלו איפה שהוא בעריכה ומי יודע אם הם יגיעו בסוף לשידור (זאת אומרת, אני לא יודע אם יש לי כוח לכתוב הכל אבל אני אבדוק עם עצמי של מחר).


Posted in Life, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Until the End of the World

אני חושב שדווקא התאריך הזה מהדהד בכל העולם בגלל שהוא כל כך עתיק. כן, נכון שלא דיברו עליו עד לאחרונה אבל זה לא סתם תאריך שהנפיץ מנהיג כת משוגע סתם כי הוא חישב שטויות מהתנ”ך. זה תאריך שהנפיץ משוגע אחר מלוחות שנה עתיקים שכל אחד יכול לבדוק. אז אולי בגלל זה זה משהו שהוא יותר מעוד סתם נבואה משוגעת אלא משהו שגורם גם לספקטים החזקים ביותר לחשוב שאולי יש סיכוי קלוש שמשהו כן יקרה.

אישית, אני קיוויתי שזה יהיה הזמן שבו מערכת השמש תצא מהשדה המעכב הגלקטי ואז הקסם יחזור או כולם יהפכו לנורא חכמים. אבל זה אני.

כנראה ששום דבר לא קרה. או לפחות, קו השמיים של חיפה נראה אותו הדבר כמו אתמול. אז אני אומר, בינתיים, בואו נהנה מקצת מוזיקה טובה.


Posted in Humanity, Life, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.

Is Autism a Bad Thing?

Judging from this, autism mostly means a critical failure of communication inherent in the person’s mind. And from another video I saw, it appears there are some other mental symptoms that accompany it but it’s mostly the fact that autistic children perceive the world through a completely different matrix than other people do. And maybe it’s because of that literal, direct-only perception that some can be incredible savants.

What Michael Barton says in the article is that with his part of the spectrum comes, with some failure to grasp idioms and analogies, a heightened ability to focus, stick to things and better analytical skills. Which, to some definition, makes him a nerdy super-geek!

And my first thought is that sounds cool. Wouldn’t you wish you had the ability to just focus on one task for hours with out a break, to grasp and hold complicated design and mechanics in your head? I think that’s awesome.

My second thought is that maybe some of the great minds of history, all the way from Einstein down to Newton and Aristotle, were technically undiagnosed autistic people. That would explain a few things, like Tesla and others tendency to isolate themselves from society to focus on their projects, and then producing leaps and bounds of technological breakthrough.

My third thought is that, although it might be cool to have unlimited technical potential, it seems you have to sacrifice some part of the human connection and some artistic understanding. I’m a high tech person, basically a cash-strapped early adopter. But I’m also a story teller. Both of those are integral parts of me and I basically won’t be me without one of them. Because of them I want to go into game design and other technological narratives. And those kind of occupations require one to be both a techie and an artist. Which makes me a bit afraid of my next thought.

Which is, number four, that with the growing number of people being diagnosed with some kind of an autistic condition, could we actually be breaking apart into two different mental variants of humans? One being highly technical and one being more artistically oriented? This could be an interesting proposition, maybe an idea for a story, but it is also a frightening one. What will happen to the game designers, to the high tech storytellers?


Posted in Humanity, Less Interesting News, Philosophy, Thinking Out Loud by with comments disabled.