היום התחיל עם חמישתנו גוחנים מעל שתי גופות. יותר נכון, גופה אחת של אורק ואחת ערימת עצמות שהייתה בעבר אל-מת כלשהו. בדיון המקדים, ציינתי את כך שאני רוצה לשאול את ערימת העצמות כמה שאלות על מטות הפיצוץ בהם השתמש עלינו. ואני בטוחה שגם קוג, שקיבל אחד כזה בגב, יישמח לדעת יותר. אבל מכיוון שהייתה לנו פגישה מתוכננת עם מוראנה, גופתו של סאבאג’אג הייתה צריכה לבוא קודם. אז הם התחילו בלשאול אותו על הטופר ומה הם אולי מתכננים ולמה הם ניסו לחטוף אותו. קיבלנו קצת מידע מעניין. מתברר שהתוכניות של הטופר נרחבות יותר ממה שחשבנו. או, לפחות, נרחבות יותר ממה שאני חשבתי. אבל, זה לא נורא מפתיע אותי. לא פעם אחת האשימו אותי במיקוד מעט צר מדי. אני לא רואה בזה בעיה חמורה כל כך. אבל כן היה טוב לדעת שמה שאנחנו רואים שהטופר עושה זה רק חלק קטן מהתוכנית הכללית. אבל לפני שהגענו אל העצמות, החליטו כי הגיע הזמן לדבר עם מוראנה. ולהחזיר לה את הגופה של אח שלה. טילפרטנו אל החצר הראשית שלה, היישר אל עוד מסדר תרגול רק הפעם של פלוגה של שלדים. ביקשנו להיכנס ולדבר עם מוראנה והגמד שערך את התרגול כיוון אותנו אל חדר הקבלה של הטירה. שם חיכינו למוראנה עד שהיא הגיעה, לבושה בשריון לוחות מלא וחרב גדולה על הגב. אני לא יודעת אם היא ניסתה לעשות עלינו רושם או לא. אבל לא נורא התרשמתי בכל מקרה. ומשם הדברים רק הדרדרו. היא התחילה בלשאול מה קרה מאז הפעם האחרונה שהתראו כשהיא שלחה את החבורה לחפש את אחיה. מרתה סיפרה על הצרות שהיו להם בת’ריין ואני Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
מצאנו את עצמנו כמה מאות מטרים מערבית להינטרשלוס. בהתחלה חשבתי שמרתה הביאה אותנו לכאן כדי לחפש את היצור שפראנץ ואני רצינו. כי הלכנו אל הטירה ההרוסה, נכנסנו אל המרתף והתחלנו לחפש במנהרות. עד שמרתה נזכרה שיש לה לחש שמוצא יצורים ואמרה שהוא לא נמצא פה או באזור. אז המשכנו אל הנקודה הבאה במסע וזאת הייתה מחנה של הגבירה של מוראנה מילר, אחותו של סאבאג’אג. פה גיליתי שהגבירה היא מי ששלחה את החבורה הזאת למשימה האחרונה שלהם בה איבדו חברה, הרבה ציוד חשוב ואת חיבתה של ת’ריין. הופענו באמצע מסדרי התרגול שלהם וביקשנו לדבר עם הגבירה. לא עברו חמש דקות של הסברים של מה שקרה ואיך הגענו עד לכאן ואיידן הצליח לציין את הפין שלו בפני בת אצולה. לא הפתיע אותי שהיא לא רצתה אותו באוהל שלה. ההסבר המשיך שם בו מרתה פירטה את עלילותיהם בת’ריין ואיך פיקששנו לחלוטין בניסיון להציל את סאבאג’אג. ההסבר היה ארוך וקצת מפרך אבל זה בסדר. סבל בונה אופי. מה שבעיקר הטריד אותי הוא הדיון בהחזרת אנשים לחיים והמכניקה שנכללת בזה. כי איידן ומרתה קצת הפתיעו אותי כששאלו אותי מה עמדתי לגבי החזרת נשמות ואם אני הייתי רוצה שינסו להחזיר אותי אם אמות. ולמען האמת, לא ממש חשבתי על זה. אף פעם חשבתי שמישהו ירצה לנסות להחזיר אותי לחיים או שתהיה סיבה. תמיד חשבתי שחיים ואז מתים וזהו. עוברים לעולם הבא ומחכים לסוף העולם. לא תיארתי שארצה לחזור לחיים אבל עכשיו, כשאני מסתובבת עם אנשים שיכולים כנראה להכניס החזרה לחיים בין טיול לספרייה לבין קניית חרב חדשה, זה משהו שאולי כדאי להשקיע בו יותר מחשבה. אחרי Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
כל הקטע הזה של לשחק ולצלם את עצמך משחק מתחיל לתפוס עכשיו תאוצה יותר ויותר. וכשחשבתי על זה, זה נשמע לי כמו משהו שיכול להיות כיף. הרי, אני בכל מקרה משחק מדי פעם. מה רע בלהקליט ולשדר תוך כדי? ואחרי עוד קצת מחשבה, הבנתי שחוץ ממגבלות טכניות מסוימות יש בעיה רצינית אחרת: אין לי אישיות כל כך מעניינת בשביל לבדר אנשים. אם אני משחק, אני משחק. וזהו. נו, טוב. נבדוק שוב בטרנד הבא.
Posted in Gaming, Geekdom, Humanity, No Category, Thinking Out Loud by Eran with .
אז רצתי. אבל לשבריר שנייה חשבתי שאם אנחנו כבר מסתלקים מהקרב הזה, כי להילחם ברוח זה לא כיף, אז לפחות שאני אשיג משהו לטובתי על כל מה שנתתי. אז רצתי לכיוון השלד שטיפלתי בו קודם כדי לראות אם יש עליו משהו ששווה לקחת. לפחות את מטות הפיצוץ האלו שהוא השתמש בהם. אבל כשהגעתי אליו אז חשבתי שוב על זה שאם בורחים מהקרב, לא כולם יכולים פשוט לנוע ברגל אלא כנראה נטלפרט שוב. אז לקחתי את כל החלקים של השלד שמצאתי ורצתי חזרה. בינתיים, הרוח התרחקה מהשאר לכיוון שלי. אולי גם היא החליטה שהגיע הזמן להתקפל וללכת. אבל הזומבי הגדול הספיק להשתחרר מבלוק הקרח שפראנץ כלא אותו בו ושמעתי אותו פולט את מה שפלט עלינו קודם. אז, לשימור האינטרסים העתידיים שלי, עשיתי את הדבר הראשון שיכולתי לחשוב עליו: לקפוץ על הזומבי ולנסות למשוך אותו לרצפה. אבל, מה שהוא לא היה, הוא היה גדול מדי והצליח לשרוט אותי ולנשוך אותי לנקודה שבה כבר לא יכולתי להחזיק יותר ונפלתי לרצפה. זאת הנקודה בה איבדתי הכרה לרגע. אבל אם יש דבר אחד שהעירו לי עליו לעתים קרובות, גם לרעה וגם לטובה, זאת הנחישות שלי. הצלחתי לפקוח את העיניים ולראות שלא עברו יותר מכמה שניות והחתול המוזר הזה שבדרך כלל צמוד למרתה היה לידי. הוא נגע בי והרגשתי גל של אנרגיה עובר בי, משתלב ומסדר דברים. כאילו בחילה עברה בין רגע. ובזמן שבו אני ניסיתי לעמוד שוב על הרגליים, גם איידן עשה משהו שנראה כמו פרץ של אור שגרם לי להרגיש יותר טוב ואפילו סגר כמה פצעים. אז בזמן שרוב האחרים ניסו להשתלט על סאבג’אג Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
את הלילה ביליתי במדיטציה. הלחש שהטיל פראנץ היה אמור למנוע מאיתנו להרגיש מנומנמים, ובהנחה ודבר לא קורה במהלך הלילה, גם לתפקד כתחליף שינה. אז בזמן שמטילי הלחשים דנו במה צריך להכין למחר ואיך לעשות את זה, אני ישבתי בצד ומדי פעם הגנבתי מבטים לכיוון קוג שנראה שמרגיש מנותק מהשיחה הזאת כמוני. בבוקר, לאחר התרעננות קצרה ולאחר שמטילי הלחשים שיננו את מה שהיו צריכים לשנן, מרתה עשתה טקס גדול מעל קלחת של מים מלוכלכים ואיך שהוא מצאה את סאבג’אג ככה. אני לא ממש מבינה איך הדברים האלו עובדים. אבל היא אמרה שהיא ראתה אותו ולכן יכולה לטלפרט אותנו לשם. אז היא התחילה את הטקס שהיה צריך לקחת אותנו לשם. ומיד לפני שיצאנו, פראנץ הטיל על כולנו לחש שאמור לגרום לנו לפעול מהר יותר ואיידן עשה משהו כדי לזמן עזרה אלוהית למטרתנו. אחזנו כולנו ידיים וקפצנו אל שדה נטוש מיד מאחורי סאבג’אג שהיה קשור בחבל לזומבי גדול שגרר אותו אחריו. התחלתי לחפש את המכשף או אילו שהם סימנים אליו. כן שמתי לב למשהו כ-40 מטר משמאלנו למרות שזה נראה כמו שלד. לא הייתי בטוחה אם זה המכשף שחיפשנו או לא אבל ברגע שהוא שלף איזה שהוא שרביט מוזר, כיוון אותו על קוג ומשהו התפוצץ, אז ידעתי שכדאי שאני אטפל בו כי אף אחד אחר יכול לזוז מהר כמוני. בזמן שקוג הלך לתפוס את סאבג’אג, פראנץ תפס את הזומבי הקיקלופ בתוך קוביית קרח ואיידן הסתובב וחיפש גם הוא את המכשף, אני עשיתי מה שאני יודעת לעשות. לקחתי צעד בין ממדי כדי להגיע אל השלד ולנסות לתפוס ולנטרל אותו. אבל כנראה שלא שמתי לב Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, No Category, Role-Playing by Eran with .
אז הצטרפתי לקבוצה חדשה, כפי שוודאי אפשר להבין משלושת הרשומות האחרונות שהעלתי. והפעם הקפדתי על תיאום ציפיות והבנת הדינמיקה של הקבוצה על ההתחלה. וכשהגיעה השאלה של “מה אתה רוצה מהמשחק?”, עניתי את התשובה הכללית שלי: אני בערך 50% מספר סיפורים, 30% שחקן תפקידים ו-20% בועט תחתים. אבל עכשיו אני משחק שני משחקים ומריץ אחד ואם אני חושב על זה רגע, בכל אחד מהם אני מחפש משהו אחר. בעוד במשחק שאני מריץ, משחק פורום על סופר גיבורים, אני המנחה ומה שבעיקר מעניין אותי, כי זה מה שמעניין אותי בעולם הזה, הוא סיפור מעניין ופיתוח דמויות על ידי התעסקות עם כל ההשלכות של כניסה של סופר גיבורים לעולם מודרני מציאותי; במשחק שאני משחק ב-Hangout, משחק Dungeon World, בעיקר מעניין אותי לנסות לעשות משחק כיף תוך כדי שאני הולך נגד רוב ה-tropes של הז’אנר (הדמות שלי הרפתקנית בעל כורחה ולא מתלהבת בהכרח מכל הקטע, היא לא ששה לקרב אם אפשר לפתור את הבעיה בצורה דיפלומטית, קסם הוא דבר מורכב וקשה ומלוכלך ויפהפה ולא רק “שם של לחש”+”תיאור של השפעה”, ויותר חשוב, פציעות נשארות גם אחרי שמרפאים נק”פ — אני כותב מתי היא חוטפת נזק ומבחינתי כל שורה בטבלה הזאת היא צלקת או חבורה); ובמשחק שעכשיו הצטרפתי אליו, Pathfinder ב-Eberron, אני הולך גם כי אני רוצה קצת אקשן בשיטה מאוד מכנית וגם כי המכניקה הזאת נותנת דגש לדברים שמאפשרים לי לשחק נזירה מגניבה שהיא גם יוצאת דופן מאוד בשטח של המערכה הזאת (טיפלינג, נזירה לוחמת, היא תכל’ס Evil ו-doesn’t take shit). כמו כן, זאת הפעם הראשונה שאני משחק דמות של אישה במשחק פנים-אל-פנים ורציתי Continue Reading →
Posted in Practice, Role-Playing, Thinking Out Loud by Eran with .
הדיון בתא הרכבת המשיך עם חילוף היסטוריות קצר ולאחר מכן, מרתה התרכזה שוב במאגר הידע שלה וניסתה להסיר את הקללות שהוטלו על חברם. בפעם השנייה היא הצליחה. וכשניסתה את מה שהיא כנראה האפשרות האחרונה שלה, היא הצליחה להסיר את שתי הקללות במכה אחת. קוג האלף (שם מוזר, כך חשבתי), התעורר כמו משיכרון והחל לדבר בהגיון לשם שינוי. לקחתי ממנו את האזיקים בהם אני השתמשתי. המשכנו לדבר על מה שעבר על שלושתם וכך הבנו שהברנש שאחריו הם רודפים גם מסוכן בכך שהוא יכול לעזור לטופר וגם יעיל לנו כי הוא יכול להיות קלף מיקוח שלנו בדרך להגיע אל המפלץ שאני ופרנץ מחפשים. מכיוון שאותו מפלץ כבר לא נמצא במרתף של הטירה כמו שחשבנו אלא עבר לאחוזה של אחותו הגדולה של הברנש — סאבאג’אג, אני חושבת שהם קראו לו. אז, בעקבות ההסבר שיועיל לנו לרדוף אחריו, ובעקבות הבטחה של מרתה שהמסע הזה בעצם יחסוך לנו כמה ימים מהדרך, החלטנו לרדת מהרכבת על ידי לחש טלפורט לאת’ור. הגענו כולנו אל מחנה הפליטים שמקיף את העיר והלכנו דרך אווירת הנכאים שאופפת אותו אל העיר עצמה. למרבה ההפתעה, לאיידן עשו יותר בעיות להיכנס לעיר מאשר לי. אבל, לטובתי אפשר להגיד שאני לא מבוקשת בממלכה השכנה. בפנים קבענו להיפגש בפונדק עם לילה ומכיוון שעוד היו כמה שעות, הלכתי לשוטט מכיוון שלא הייתי בעיר גדולה כבר הרבה זמן, ולמיטב זכרוני, מעולם לא הייתי בזאת. לא לקח לי הרבה זמן למצוא את הזיגוראט של מנזר הדם, כנסייה עצומה ומפוארת בצורה שהרשימה מלכתחילה ואז קצת הגעילה כשחשבתי על מנזר האבן החשוף בו גדלתי ועל כנסיית העץ הקטנה והפשוטה אליה Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
כנראה שלשחרר את האלף לא היה רעיון הכי טוב. כי בזמן שישבנו בתא הפרטי שלנו, הוא התפרע שוב וניסה לתקוף את הילדה. ידידנו פראנץ הרים קיר חוסם כנגדו אבל היה צריך לפתור את הנושא בצורה טיפה יותר פרקטית. אני זינקתי מעבר לשולחן המפריד, תפסתי יד, שמתי ברך על צוואר וריתקתי אותו לכיסא. זה נתן לנו את הזמן לאזוק אותו בצורה מעט יותר קבועה. ואז התחיל הדיון על מה עושים עכשיו. מתברר כי האיש אותו הם ניסו לגייס לצידם כי הוא כנראה גם נגד טופר האיזמרגד, לא שיתף פעולה במיוחד והוא כנראה זה שהטיל עליהם את הלחשים האלו. ועכשיו הוא נעלם. כמו כן, התברר כי על האלף מוטל לא רק Feeblemind אלא גם Dominate Monster. זאת אומרת, מישהו מאוד מאוד חזק השתלט לו על המוח. האביר הטיל עליו משהו שנקרא Protection from Evil, לחש שאולי קצת מטריד אותי, אבל אמור לפחות למנוע את ההשתלטות המוחית לבינתיים. ועכשיו, אחרי שגם האביר וגם הילדה, שכנראה שניהם מטילי לחשים מנוסים, ניסו להסיר את הקללות ללא הצלחה, הם ניסו לחשוב על מה אפשר לעשות. המחשבה הייתה לנסות לרדוף אחרי המכשף שברח. שלמען האמת, אם הם היו מסבירים את המצב יותר טוב מלכתחילה, אולי הייתי יכולה לתפוס לפני שהסתלק מהרכבת. ומכיוון שהם ראו מה גם פראנץ, וגם אני, וגם החזיר המדבר של פראנץ מסוגלים לעשות, הם רצו שנצטרף אליהם ונעזור להם. ובעוד שבהחלט נהניתי מהבידור הרגעי שכל העניין סיפק במהלך נסיעת רכבת מאוד משעממת, עדיין היינו צריכים להגיע לאן שהוא. ונכון, ייקח לנו כמה ימים להגיע לשם, אבל לא הייתי רוצה לשנות כיוון אלא אם כן Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
אני ופראנץ, לאחר שעזרתי לו מול יחידה קטנה של הטופר ולאחר ששכנענו אחד מהם להגיד לנו איפה אנחנו יכולים למצוא יותר מידע על המפלצת, עלינו על רכבת שתביא אותנו אל עיר ממנה נוכל לקחת סוסים אל היעד הבא שלנו. וכרגיל, גם עם הברדס על הראש, אנשים נדחו ממני כמו ממצורעת. זנב, אני מניחה, הרבה יותר קשה להסתיר. אז אולי טוב שפראנץ התעקש על כך שניקח תא לעצמנו. לא ציפיתי שיקרה הרבה במסע משעמם של 10 שעות אל העיר הבאה אבל לא עבר הרבה זמן עד שהתחילה המהומה. לי לא ממש היה אכפת כל עוד הרכבת ממשיכה בדרכה אבל פראנץ רצה ללכת לבדוק מה קורה והרבה יותר משעמם להישאר לבד. הגענו אל אחד הקרונות האחרונים, כזה עם מושב שהוא ספסל פשוט ותו לא ושם מצאנו איזה אביר משוריין שמנסה להשתלט על ילדה קטנה ואלף שבקושי הגיב למה שקורה סביבו. נעמדנו בפינת הקרון בניסיון להבין מה בדיוק קורה. ואז פתאום האביר הסתובב לאחור והחל ללכת אל מחוץ לקרון כשראה אותנו והחל לתחקר אותנו. הוא יצא אל מחוץ לקרון, עשה שם משהו לא ברור ואז חזר. הילדה קפצה עליו וחיבקה אותו והוא לקח אותה החוצה. בזמן הזה, ניסיתי להבין מה לא בסדר עם האלף אבל הוא רק נהם אליי. וברגע שניסיתי לנפנף מולו קצת אוכל, הוא זינק ממקומו וניסה לדחוף את האביר מעבר למעקה של הגשר המחבר בין הקרונות. אני קפצתי עליו וריסנתי אותו אבל לא לפני שהוא הצליח להעיף את האביר והילדה מהרכבת. הוא ניסה להשתחרר מהאחיזה שלי ובתגובה לזה פשוט ריתקתי אותו לצד הקרון. לפחות שלא יגרום לעוד נזק. לא ציפיתי Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with .
7:19 – Soon, we will start. Feeling: Excited. 11:14 – Got there. Heard the keynote. Got the theme (No, not telling). Now Brainstorming. 11:42 – Getting to work. 00:31 – Home now. Was a busy day. The venue itself isn’t that great; the air conditioning is brutal, the separate spaces are nice but it’s tough to even stay properly hydrated. Took out the pup. Going to go to sleep soon. 10:51 – Back in the saddle again. 7 Hours to demo. 12:43 – Finished the basic system. Now starting to write content. The peckishness has begun. They said pizzas are forthcoming. 13:37 – Refueled and ready to go again. 18:14 – Wrapping up. Getting ready for the presentation. 20:34 – Presentations completed. Some really nice games. Mine felt inadequate. Maayan’s looked very nice. They both, one Twine based, one completely console, definitely turned some heads in a room mostly composed of Unity developers. 00:57 – Concluded with a family dinner at Maayan’s parents and a viewing of Gav HaUma. Now, finally, going to sleep. Tomorrow, a full workday awaits.
Posted in Gaming, No Category, Programming by Eran with .