מה הופך אנשים לחברים?
שותפים ללימודים? לצוות עבודה? חודש בו ישבנו באותה כיתה? טיול לגולן או אולי לחו”ל? העובדה שנתתי יד במצב בהול? כשעברנו ברחוב באותו מקום ובאותה שעה? או אולי כי אנחנו תמיד בבית קפה שבפינה? כי סיימנו בית ספר או שהיינו בצבא? כי תמיד דאגתי לחילוף בשמירה? החלפת ספרים ואינטרסים משותפים? כשהתחביבים שלנו, במקרה, חופפים? הבאתי את מה שרצית כשלא יכולת בעצמך? או כי רציתי שתעשה לי טובה כשאני אצטרך? חבר של חברה של חבר? או אולי בכלל מישהו אחר? מפגש מקרי או אירוע אקראי? או כי ברירה אחרת לא הייתה לי? כי אני חושב שאתה תורם לעולם? או כי את רואה אותי כמיצג המדגם? תמיד הולכים לאותם אירועים? או שבארוחת הצהריים לשולחן אנחנו שותפים? כי את שיעורי הבית צריך להגיש בזוגות? או כי שנינו קיבלנו את אותן משימות? כדי שנוכל לעזור? בעיות לפתור? לארח חברה? להתנחם בשיבה? שיהיה על מי להישען כשהכל מפורק ושבור? או פשוט כי אני זוכר את מערכת היחסים הזאת מאז שידעתי לספור?
Posted in Stories, Thinking Out Loud by Eran with 8 comments.
פורום הסיפורים יקום שוב!
תנו לו כבוד ותנו לו ייקר. אור החליט להרים את פורום הסיפורים של האגודה מהמקום בו רבץ. שיהיה בהצלחה כי זה כנראה לא יהיה קל. כל מי שקורא מוזמן לבוא ולעזור.
Posted in Stories by Eran with comments disabled.
שיירים מעולמות – חלק II
והנה הסיפור שכתבתי. במקור, הוא נכתב למפגש פורים של פורום כותבי מד”ב ופנטזיה. לא הגעתי למפגש והסיפור נשאר במקומו ולא עלה לביקורת. ואז שמעתי על התחרות של עולמות ומכיוון שהסיפור עוסק בסוג כלשהו של ‘על-אדם’ אז החלטתי להרחיב עליו קצת ולשלוח אותו לתחרות. הוא עוסק ברעיון שעלה לי, אני מניח כמו הרבה רעיונות טובים, בטעות במקלחת. אני לא זוכר על מה שחשבתי אבל לכאן הגעתי. בקיצור, יש הרבה סיפורים על משני-צורה אבל אני עדיין לא ראיתי אחד על משנה-צורה צעיר, מאוד צעיר. חוץ מזה, הסיפור הזה הוא ניסוי שלי לעבוד בגוף ראשון משולש – שלושה קטעים של סיפור רציף אך כל אחד מהם מסופר בגוף ראשון מנקודת מבט אחרת. ועכשיו לעיקר…
Posted in Stories by Eran with 7 comments.
שיירים מעולמות – חלק I
ובכן… לא הייתי בעולמות. שזה מאוד משונה בגלל שהגשתי שיר לתחרות הפילקים וסיפור לתחרות הסיפורים הקצרים. ועכשיו, כשהכנס עבר ולא זכיתי בכלום, הגיע הזמן לשים פה את מה שכתבתי. אתחיל מהשיר. השיר מבוסס על דמות שהמצאתי, שמי שמכיר את השמות שלהן יזהה אותה בתור ‘ולורם, המאלדירי’. השיר עליו אני מתבסס הוא Letter to Dana של Sonata Arctica. הוא נשמע לי מתאים, תמיד רציתי לכתוב אחד, וזה נראה לי קל יותר מאשר לכתוב לשיר כבד ומהיר יותר. הוא נמצא עכשיו במאגר של ‘סטארבייס 972’. כאן.
Posted in Stories by Eran with 7 comments.
כולם נראים אותו הדבר
זה היה אמור להיות סיפור שהייתי צריך להביא למפגש הפורום של סיפורי מד”ב ופנטזיה. בגלל סיבוכי עבודה לא הגעתי אבל זה לא משנה. קשה לי לכתוב לפי בקשה אבל ניסיתי. חיפשתי ברשימת הרעיונות הלא ממושים ומצאתי המשפט שפותח את הסיפור. ממנו התחלתי לפתח הלאה. הבעיה הייתה שיולי ומיכל ביקשו 300 מילים לכל היותר. ויש לי בעיה גם עם זה. אני לא מסוגל לכתוב סיפור שאני מרוצה ממנו בכל כך מעט מילים למרות שאני מבין את הצורך בהגבלה. זה נסגר ב-670 ואני מקווה שקצת בהבנה.
Posted in Stories by Eran with 6 comments.
זכיתי! אף פעם לא זכיתי בכלום!
טוב. זה לא בדיוק נכון אבל זה מאוד קרוב. אני לא מצליח להיזכר בפעם האחרונה שבאמת זכיתי במשהו. היה משהו קטן במחנה קיץ אבל לא יותר מזה. בכל מקרה, זכיתי בתחרות ‘השטן והאני’ של פורום מדע בדיוני של וואלה. הגר ינאי בחרה בסיפור שלי כמקום שלישי. זה לא ראשון אבל אני מתקדם לאט. הנה ההודעה והסיפור נמצא למטה. חוץ מזה, הודיעו לי שהסיפור שלי ‘היורה’ מועמד בשלב הראשון של פרסי גפן לאייקון 2007. אני יודע שאני לא אזכה אבל תנו לי קצת נקודות. להגיע לשלב ב’ באמת ישפר לי את הביטחון העצמי. אתם רוצים בזה, נכון?
Posted in No Category, Stories by Eran with 2 comments.
הן בכל מקום!
“בוקר טוב. הגיע הזמן לקום,” אמר השעון המעורר שליד המיטה. נועם הסתובב עליו ופקח עין אחת להביט בו. השעה הייתה שבע בבוקר. “יום זה מובא לכם בחסות פלוגס, דגני בוקר–” ידו של נועם השתיקה את השעון באחת והוא התגלגל מהמיטה ולכיוון חדר השינה. הוא הביט בעצמו במראה, פניו מכוסים בשכבה דקה של קצף לבן, והוציא את סכין הגילוח ממקומו. עוד לפני שהספיק לבצע את התנועה הראשונה כבר נפתח חלון תצוגה בפינת המראה ופרצוף דיגיטלי ניבט אליו. “אה–הא!” אמר הפרצוף. “הינך משתמש בסכין הגילוח באך 3. בטח תהיה מעוניין בסכין החדש שלנו, פוז‘ון. יש לו שני להבים נוספים מקדימה לנוחות מקסימלית ועוד להב נוסף מאחור לטיפוח זקנים, שפמים ופאות בצורה שלא חשבת שאפשרית.” נועם זז כמה סנטימטרים ימינה, למקום בו חלון הפרסומת לא הפריע לו לראות את מלוא פרצופו שלו, והמשיך להתגלח. התעלמות מפרסומות זה משהו שתמיד צריך להתאמן בו. עם המפתחות כבר בידו, נועם סידר את צווארון חולצתו ליד הדלת. בהושיטו את ידו אל הדלת, כיסו צלצל. הוא לקח את תיקו ויצא החוצה, מוציא את הטלפון מכיס מעילו. “שיחה זו מובאת לך בחסות נטקום, חברת התקשורת הזולה בישראל. ועכשיו, מבצע חדש בנטקום, 1000 דקות בחודש רק–” הוא לחץ על כפתור קבלת השיחה בשנייה שזה הופיע. “כן,” אמר עם הטלפון באוזנו, מפעיל את האזעקה ונועל את הדלת. “כן, היא אצלי. מוכנה ומושלמת. אל תדאג. הם יאהבו את זה. הפרויקט שלנו. כן,” הוא הביט בשעונו. “אני עוד חצי שעה במשרד.” “לאן ברצונך לנסוע?” שאל מחשב הרכב ברגע שהדלת נסגרה. “למשרד,” אמר נועם והניע “אנא חגור חגורת בטיחות.” “בטח,” מלמל לעצמו ועשה כדברי Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with 4 comments.
ב’ – ניסוי במלאכים
בפורום כותבי מד”ב ופנטזיה בתפוז (קישור בצד הדף) הם עושים עכשיו פרוייקט כתיבת סיפורים לפי ימי בראשית. אז הגענו ליום ב’ השבוע והנה הסיפור שלי.
Posted in Stories by Eran with 4 comments.
UFO: Aftermath – With Less Certainty
I’ve written this story for the UFO: Aftermath short story contest. It was before the game came out and company called out for people to write stories to be included in the special edition. I wrote this. Didn’t win anything. But here it is…
Posted in Stories by Eran with comments disabled.