The Less Interesting TimesIn Search of a Better Tomorrow

2007/01/05 ב’ – ניסוי במלאכים

בפורום כותבי מד”ב ופנטזיה בתפוז (קישור בצד הדף) הם עושים עכשיו פרוייקט כתיבת סיפורים לפי ימי בראשית. אז הגענו ליום ב’ השבוע והנה הסיפור שלי.

“השמיים כחולים.”
“בהחלט.”
“אתה לא חושב שזהו גוון מוזר לשמיים? לבן הוא צבע מתאים ביותר.”
“לבן הוא הצבע של גן-עדן. האדון התכוון להבדיל.”
“אז למה המים באותו הצבע?”
שני המלאכים הביטו מטה אל האינסוף הכחלחל. מעליהם, שמיים עד כמה שעינם משגת. מתחתיהם, מים מאופק לאופק. שני המרבדים דומי הצבע נראו ממקום מושבם כבועה אחת גדולה של כחול. מהענן עליו ישבו, משורר היה טוען להרגשה כמו על צמרת העולם. אבל אלוהים לא יצק בהם את היכולת לפייט. הם נועדו למשימה אחרת לחלוטין.
“נתחיל,” קבע סמפראל והרים את המגילה שנשא לגובה עיניו, מוודא שלושטיאל מקשיב לו לפני שמיקד בה את מבטו. “מרכיבים דרושים: רשימת נוכחות כלל שמיימית,” אמר והוציא עוד מגילה מגלימתו והניח אותה על בליטה בענן. “חבל גמיש באורך 4,000 מטר,” הוא הסתכל מאחורי לוודא שהחבל הנידון אכן שם. “מלאך אחד.”
לושטיאל נמתח ברוב חשיבות להראות שהוא אכן שם.
“כפי שהינכן יודעים, גזע המלאכים נברא ככלי שרת לאלוהים הגדול וליצירתו. למרות זאת וכאיזון לחופש הבחירה המוגבל של הגזע הנ”ל, ניתנה לכל מלאך את האפשרות לבחור בחייו. כל מלאך, ברגע שיראה לנכון, יכול לוותר על זכויותיו ועל זהותו השמיימית ו’ליפול’ לארץ. נפילה מוגדרת כקפיצה ממקום גבוה כל שהוא ופגיעה בקרקע לאחר תנועה יחסית. לאחר נפילתו יאבד המלאך את זכויותיו וזהותו ויהפוך כאחד האדם (‘האדם’ יוגדר בהמשך). מטרת הניסוי: לבדוק דרך אפשרית לעקוף את חוקיות הנפילה על ידי הפלת מלאך, נתינת האפשרות לגעת בקרקע אך לא ‘לפגוע’ בה. שאלת הניסוי היא האם מלאך הנופל אך לא פוגע נשאר מלאך, הופך ל’אדם’ או לדבר שונה לחלוטין. לאחר השלמת הניסוי יש לדווח על התוצאות מיידית וישירות לראש מחלקת כוח מלאך.”
בזמן שסמפראל המשיך להקריא מהמגילה את נוהל הניסוי, החל לושטיאל להתכונן. קצה אחד של החבל הגמיש איבטח לענן. בעזרת הקצה השני קשר את שני קרסוליו אחד לשני. הוא הציץ מעבר לקצה הענן, בוחן את הנפילה הארוכה. סמפראל אמר שלפי החוקיות, כל משטח שנפילה ממנו תגרום בסבירות גבוהה למוות ב’אדם’, מה שזה לא יהיה, יספיק אבל לשם הניסוי הם רצו להיות בטוחים.
לושטיאל פקפק מעט בתקינות הניסוי. אם מים הם נוזלים אז איך פגיעה בהם תגרום לנזק? אבל סמפראל הרגיע אותו בנימה בוטחת. הוא הסביר שאלוהים תכנן את ‘מים’ בצורה כזו שנפילה מספיק מהירה תגרום לפגיעה להרגיש הרבה יותר קשיחה.
“מוכן?” שאל סמפראל לבסוף והרים את המגילה אותה הניח קודם. הייתה זו רשימה של כל המלאכים שנוצרו מאז תחילת העולם, רשימת המלאכים הפעילים. שמו של לושטאיל היה מודגש.
“אינני יכול להיות מוכן יותר,” ענה ונעמד על סף הענן, מחזיק את החבל ביד אחת.
“התחל ניסוי,” אמר סמפראל ושותפו הצמיד את כנפיו לגופו וזינק.
הרוח חלפה על פניו בקול מחריש אוזניים, משפשפת את עורו ופורעת את גלימותיו. מטרים עברו אותו במהירות סופית שכל בן-אנוש לא מונע שהולך להיווצר לא היה יכול לתאר. אחרי זמן קצר הוא חדר את מעטה העננים וכל מה שהיה יכול לראות זה כחול. כחול מעליו וכחול מתחתיו. כל כך הרבה כחול שהיה יכול ללכת בו לאיבוד. קווי מתאר נטשטשו וכיוונים איבדו את משמעותם. כל כיוון חוץ מלמטה. החבל הקשור לקרסוליו רפרף ברוח האדירה אך עדיין לא הפעיל עליו ולו מעט כוח. אבל הוא ידע שעוד מעט זה יקרה. בתוך הכחול האינסופי, המסע הולך להיגמר בקרוב.
כמו ברק, כמה שתצפה לו והוא עדיין מגיע בפתאומיות, החבל נמתח והאט את נפילתו. הוא כבר היה יכול להבחין בגלים. החבל נמתח ונמתח, מצמיד את קרסוליו אחד לשני ומנסה למשוך אותם למעלה. הגלים היו יפים. הכחול שלמטה היה יותר יפה מהכחול שלמעלה. הוא ראה זאת לפתע. כחול נע, עמוק ומסתורי, מתעלה על הכחול הדהוי והאחיד של השמיים. כל כך קרוב שהיה יכול לנגוע בו. והוא נגע בו. הוא לא ידע מה זה צמרמורת, הוא לא ידע מה זה קור חודר אבל כך זה הרגיש. והחבל משך אותו מעלה. מעלה, מעלה. הוא שיחרר את החבל מקרסוליו ופרש את כנפיו, טופח באוויר הפתוח ומטפס חזרה אל הענן.
כשנעמד שוב על האוויר הרך, ראה את שותפו גולל את המגילה בנחרצות. רשימת המלאכים בגן-עדן הייתה ארוכה אך הוא עבר עליה במהירות, בודק פעמיים ושלוש פעמים.
“זה הרגיש–” התחיל לושטיאל לומר אך המבט המשונה על פניו של שותפו הסיח את דעתו. “מה?”
“זה עבד! אינך מופיע ברשימה. אנחנו חייבים לדווח מידית למחלקת כוח מלאך,” סמפראל פנה ללכת אבל לושטיאל תפס בכתפו.
“רגע,” אמר. “אני לא ברשימת הנוכחות של גן-עדן אבל אני עדיין מלאך. זה נותן לי רעיון.”
“בסדר, תספר לי אחרי שנגיד ל…” התחיל סמפראל להגיד כשראה את הניצוץ בעיניו של שותפו. את הרעיון קלט בן-רגע אבל לושטיאל כבר נע.
“לא!” צעק אך לושטיאל תפס אותו, תולש את אחת מכנפיו בתנועה חדה ומהירה.
“אל תדאג, הן יצמחו חזרה,” אמר לושטיאל מעבר לצעקותיו של שותפו. הדם הכהה הכתים את הענן הלבן אבל לושטיאל לא הפסיק. סמפראל ניסה לברוח אך בלי מהירותו הרגילה, גם כנפו השנייה נתלשה במהרה. הוא שכב על הענן בכתם אדום הנספג במהירות במשטח הספוגי, תחושה חדשה מתגנבת לליבו: קור או פחד או שניהם יחד.
“אינך יכול לראות את היופי מכאן,” אמר לושטיאל ואחז בקולר גלימתו של סמפראל, מושך אותו אל שפת הענן. “מכאן, הכחול נראה אותו דבר. הכל אותו כחול. בשבילך אין הפרדה.” הוא הצמיד את סמפראל לקצה הענן ודחף את ראשו מטה. “אז אלוהים הפריד מים משמיים, אתה לא רואה את ההבדל. אתה לא מרגיש אותו. אתה מרגיש רק מה שאומרים לך להרגיש, מה שהוא אומר לך להרגיש. בדקה הרגשתי יותר ממה שהרגשתי מאז שהחל קיומי.”
“הינך מפר את סמכותו האלוהית,” אמר סמפראל בקול חלוש והמשיך למלמל לעצמו, “זה היה אמור להיות רק ניסוי.”
“הניסוי הצליח,” אמר לושטיאל והרים את שותפו, נועל את צווארו ואת ידו מאחורי גבו. “הם קוראים לזה נפילה, צריכים לקרוא לזה התפכחות. קיבלת כוח אך לא אחריות. קיבלת הזדמנות אבל לא הרצון לנצלה.” לושטיאל הכריח את סמפראל להסתכל למטה והאחרון נפנף את ידו החופשית באוויר, מנסה לקבל חזרה את השליטה על שיווי משקלו.
הוא תפס את גלימתו של לושטיאל והתנגד לאחיזתו, מביא את ראשו לאותו מישור עם שותפו. “אני לא רוצה לעזוב את השמיים הכחולים!”
“יש הרבה יותר מהם, ידידי,” חייך אליו לושטיאל. “יש עולם ומלואו,” אמר ועזב.
סמפראל, שלא התרגל לאובדן הייצוב שבכנפיו, נפל כמו אבן, אבן מתפרעת ומנפנפת אברים. לושטיאל רק חייך למראה זה וזינק אחר שותפו בעבר ושותפו לעתיד. מישהו יצטרך לרכך את נפילתו. מישהו יצטרך להראות לו את העולם החדש, את העולם שמתחת.

Posted in Stories by Eran with 4 comments.