אז ראיתי את מסע בין כוכבים שוב…
וזה עדיין מגניב אבל בהחלט היה אפשר להוריד מעט מגניבות בשביל מעט יותר הגיון. הם היו יכולים לעשות את אותו הטריק עם ‘חומר אדום’ (רק לקרוא לו בשם יותר נורמלי) ועם כל תופעת חלל מוזרה שירצו להמציא (הרי במס”ב עשו את זה הרבה) אבל ברגע שהם מדברים על חורים שחורים וסופרנובה ומראים לנו את טיטאן אז הם בונים על דברים ידועים ולכן יפלו אם לא יעשו את זה לפחות חצי מדויק. אבל מה שעכשיו הכי תופס אותי הוא הפגישה עם סקוט. כשקירק מגיע אליו עם ספוק העתידני וספוק אומר לו שהוא לא שמע על המשוואה כי הוא עדיין לא גילה אותה, וסקוטי, בתור הבן אדם השני הכי חכם בצוות הראשי, ישר קופץ ושואל אם הוא מהעתיד. בלי שום בולשיט, בלי לנסות להגיד שזה לא נכון, הוא מתייחס לאפשרות כ… ובכן, אפשרית. הוא לא מאמין לו ישר אבל הוא לא פוסל אותו ישר. ואני אהבתי את זה מאוד.
Posted in Humanity, No Category, Reviews by Eran with 1 comment.
Word Quirks
רק לי זה נראה מוזר שאם אני מסמן עד סוף השורה ומוחק אז הוא מושך לי את השורה הבאה אבל אם אני מסמן עד תחילת השורה הבאה אז הוא לא? אח… מיקרוסופט, תמיד מנסים להיות מצחיקים…
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
חופש דת. חופשי, זאת אומרת כמו ביטוי
בזמן האחרון נתקלתי מעט יותר בתגובות על חילוניותי. כנראה בעיקר שדיברתי על זה בתדירות מעט גבוהה יותר, התחלתי ללבוש את החולצות עם ה-A האדום באופן סדיר ויש לי סיכה עם ה-A על המעיל שלי. דבר ראשון, החלטתי על הגדרה חדשה לעצמי. מי שמקבל ממני דואר או רואה אותי בפורומים בטח כבר שם לב לחתימה הרגילה שלי. למטה אני כותב “May we meet in Less Interesting Times” עם הכתובת של הבלוג אבל למעלה, אחרי שורה מבודחת/שנונה משהו (“Don’t let people drive you crazy when you know it’s within walking distance”) אני שם את הרעיון העיקרי שלי: “No one ever said being a Heretic was easy”. מי ששיחק במשחק הישן והנהדר של Raven Software מכיר את השורה הזאת בתור השורה האחרונה של דמות השחקן לפני שהוא צועד דרך השער אבל בשבילי זאת סוג של הגדרה והודאה עצמית. בשבילי, אתאיסט הוא פשוט בן אדם שלא מאמין. אני כופר (או בשביל להתאים ל-A האדומה, אפיקורוס). זאת אומרת, לא רק שאני לא מאמין, אני מצהיר את זה בפומבי ומדבר על זה כשאפשר. אז הדבר הראשון שאומרים לי הוא למה להציק? למה להתנגח באנשים ככה סתם? התשובה הראשונה היא, למה לא? אנשים מדברים על כדורגל ואקלים וטלוויזיה ופוליטיקה ומשפטים ומוסר והאם זה בסדר לתת לבת הצעירה שלך לצאת עם מישהו שהיא אוהבת ואתה לא מכיר? אז למה אסור לדבר על דת? דת היא נושא לדיון כמו כל אחד אחר והוא לא חסין לביקורות. זה שהוא אחד הנושאים העתיקים ביותר בתרבות האנושית לא אומר שכבר נאמר הכל, שהנושא סגור או שהוא קיבל ותק ולכן אסור לגעת בו. Continue Reading →
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.
Long Day
אחד קלפי המאורעות הטובים ביותר לציידים ב-Fury of Dracula וגם אחד המשעשעים להקריא, במיוחד כשרואים את ההבעה על הפרצוף של השחקן של דרקולה. אני באמת שלא זוכר את כל הציטוט, רק את הסוף שלו שהולך בערך ככה: “… But in the north, these days seem to last a week.” ועכשיו, אחרי שבארבעים ושש השעות האחרונות ישנתי רק ארבע, אני רשמית מסווג את עצמי כצמח ושאף אחד לא ינסה להעיר אותי. אני אפילו לא בטוח אם רעב יהיה מספיק. אבל ערב המשחקים בטקטיקה היה נהדר. כן ירבו. צריך גם לארגן כמה מיוחדים כאלו בטכניון.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
ביקורות בשורות
סדרות נגמרות: Heroes, Dollhouse, Supernatural, 24, The Unit, NCIS, Prison Break, The Mentalist, Criminal Minds, Castle, Krod Mandoon, Bones, Lost Heroes: (מד”ב, גיבורי על) בהחלט ניכר שיפור בעונה הזאת של גיבורים אך היא עדיין סובלת מעודף מוגזם של כמעט הכל ורעיונות מעניינים שהתמסמסו. לעומת זאת, העונה הזאת מראה יותר מיקוד וחזרה למקורות ובתקווה העונה הבאה תהיה יותר מעניינת. גורם עניין: מגניבות, רעיון. תשקיף: עדיין צופה. Dollhouse: (מד”ב, ג’וס ווידון) הסדרה החדשה של ג’וס מרתקת כמו הקודמות אבל מכילה בערך חצי השנינות של באפי ורבע השנינות של Firefly. הרעיון מגניב ואי אפשר להאשים אותו שהוא לא לוקח אותו לכיוונים מעניינים אבל, למרות שחובבי ווידון ימצאו את הדברים שהם אוהבים (גם את השחקנים המוכרים), אם מישהו היה שואל אותי אם להכיר את ג’וס ווידון, במה לצפות הייתי מכוון אותו דבר ראשון ל-Firefly ו-Serenity. ואני כן נאלץ להסכים, רוב השחקנים (לא רק אלייזה) לא מספיק טובים בשביל הדרישות של היצירה הזאת. גורם עניין: רעיון. תשקיף: עדיין צופה. 24: (מתח, פעולה) העונה הזאת הייתה מעט מוזרה. היא התחילה עם סרט נהדר והתחילה עם רעיון מעניין. אבל הרעיון דיי התמסמס ובמקום לראות יותר פיתוח דמות אצל באוור ראיתי אותו גורר מישהי אחרת לרמה שלו. הפרקים הדרדרו למרוץ להרוג או לענות את החיבור הבא בשרשרת אל המקור ולא היה ממש דיון (כמו שקיוויתי אחרי הסרט) במוסריות של מה שג’ק ושותפיו עושים כדי להציל אנשים. לקראת הסוף כבר חשבתי שזהו, נגמר להם הסוס ואני לא ממשיך לעונה הבאה. אבל הם הצליחו להעלות קצת את הדרמה בפרקים האחרונים וגם להראות את ג’ק טיפה שבור (אבל לא יותר מדי). Continue Reading →
Posted in Reviews by Eran with 2 comments.
אני שונא את הימים האלו
הימים שבהם יש תרגיל להגיש ב-12:00 בצהריים ואתה עדיין לא בטוח אם כדאי לך, כשאתה לא בטוח אם להשאיר את זה לשותף או לא, אם זה יהיה נחמד לעשות את זה או בדיוק הדבר הנכון, כשאתה מרגיש שהניסיונות לסיים נכשלים והזמן הולך ונגמר וכשאתה רק רוצה שהיום ייגמר ויגיע מחר. אבל איזה כיף זה כשהם עוברים סוף סוף? ויש עכשיו משחקים בטקטיקה בדיזינגוף למי שרוצה לבוא. להתראות מחר.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
למה באנגלית
כשהייתי בבית בפעם האחרונה אז אבא שלי רצה שאחפש לו מידע על טלפון שהוא חושב לקחת. כשהעליתי את גוגל, הוא עלה בעברית. אז החלפתי לאנגלית. אמרתי שדבר ראשון שכדאי לעשות הוא לחפש באנגלית. אז אבא שלי קרא לי סנוב. אני טענתי שאני מחפש באנגלית כי כל מה שיש בעברית זה חנויות שלא אומרות כלום ובאנגלית אני יכול למצוא את אתר היצרן עם המפרט המלא של הטלפון. אבל זה יותר מזה. גם אם מתייחסים לביקורות, באנגלית אני יכול למצוא הרבה יותר מידע. בין אם נרצה או לא, כמות המידע שיש באנגלית תמיד גדולה יותר מכמות המידע שאפשר למצוא בעברית. למה להגביל את עצמי במאגר המידע האפשרי כשאני יכול לחפש רחב יותר? אני מודה שאם אני מחפש שירת ימי הביניים בצרפתית אז אני יותר מוגבל על ידי אנגלית אבל לצערי אני לא יכול לחפש בצרפתית. אבל ברוב המקרים אני חושב שאני צודק.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
התלהבות-על
אני חושב כבר הרבה זמן שאם אני הייתי גיבור על, הכוח המיוחד שלי היה להתלהב מדברים. אני לא מדבר על התלהבות חסרת מעצורים. אני מדבר על היכולת להיכנס באמת לכמעט כל דבר. כשאני קורא (ובעיקר כשאני שומע) ספרים אני מרגיש כמו המספר ולפעמים גם משחזר את מה שאני שומע. ובמיוחד במשחקים, אני בעיקר משחק בשביל ה-fluff. כי משחק בילוש שבו רודפים אחרי מישהו בזמן שהוא משאיר מאחוריו מלכודות זה נחמד אבל לרדוף אחרי דרקולה שמנסה ליצור אימפריית ערפדים חדשה וגורל העולם תלוי באם נצליח או לא זה מגניב במיוחד. אף פעם לא היפנטו אותי. מעניין אם אני רגיש במיוחד לזה. או שאולי הכפירה שלי תעזור לי.
Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.