The Less Interesting TimesI've Been Trying to Reach the Present for Years

2009/05/31 חופש דת. חופשי, זאת אומרת כמו ביטוי

בזמן האחרון נתקלתי מעט יותר בתגובות על חילוניותי. כנראה בעיקר שדיברתי על זה בתדירות מעט גבוהה יותר, התחלתי ללבוש את החולצות עם ה-A האדום באופן סדיר ויש לי סיכה עם ה-A על המעיל שלי.

דבר ראשון, החלטתי על הגדרה חדשה לעצמי. מי שמקבל ממני דואר או רואה אותי בפורומים בטח כבר שם לב לחתימה הרגילה שלי. למטה אני כותב “May we meet in Less Interesting Times” עם הכתובת של הבלוג אבל למעלה, אחרי שורה מבודחת/שנונה משהו (“Don’t let people drive you crazy when you know it’s within walking distance”) אני שם את הרעיון העיקרי שלי: “No one ever said being a Heretic was easy”. מי ששיחק במשחק הישן והנהדר של Raven Software מכיר את השורה הזאת בתור השורה האחרונה של דמות השחקן לפני שהוא צועד דרך השער אבל בשבילי זאת סוג של הגדרה והודאה עצמית. בשבילי, אתאיסט הוא פשוט בן אדם שלא מאמין. אני כופר (או בשביל להתאים ל-A האדומה, אפיקורוס). זאת אומרת, לא רק שאני לא מאמין, אני מצהיר את זה בפומבי ומדבר על זה כשאפשר.

אז הדבר הראשון שאומרים לי הוא למה להציק? למה להתנגח באנשים ככה סתם?
התשובה הראשונה היא, למה לא? אנשים מדברים על כדורגל ואקלים וטלוויזיה ופוליטיקה ומשפטים ומוסר והאם זה בסדר לתת לבת הצעירה שלך לצאת עם מישהו שהיא אוהבת ואתה לא מכיר? אז למה אסור לדבר על דת? דת היא נושא לדיון כמו כל אחד אחר והוא לא חסין לביקורות. זה שהוא אחד הנושאים העתיקים ביותר בתרבות האנושית לא אומר שכבר נאמר הכל, שהנושא סגור או שהוא קיבל ותק ולכן אסור לגעת בו. הרי, אנשים עדיין מדברים על מלחמה והרג, נושאים שהקדימו את הדת.
התשובה השנייה היא, זה לא סתם. אני חושב שאני עושה משהו מועיל, שאני תורם ועוזר לאנשים להתקדם, שאם אני מדבר עם מישהו על דת, אולי אנחנו נגיע לנושאים שהוא לא חשב עליהם, הוא יחשוב מחדש על מה שהוא מכיר ויבחן את זה באור חדש. ואולי גם אני. ובמיוחד, אם הצלחתי לגרום לבן-אדם לזנוח דת ואולי גם לקחת על עצמו תפקיד מועיל אותו לא חשב בכלל לקחת קודם, גם תרמתי לחברה בכלליות.

ואז הדבר השני ששואלים הוא מה בדיוק ההבדל ביני לבין המחב”ת* הדתי. שנינו עושים את אותו הדבר המעצבן רק מכיוונים שונים.
ועל זה התשובה שלי היא שזה אולי נראה ככה אבל לא. אני מגיע לדיון על דת מכמה כיוונים שונים תלוי מי הצד השני בדיון. באופן כללי, אני אתאיסט בפומבי בדיוק כמו דתיים בפומבי. הם לובשים כיפה, לי יש את הסיכה שלי, את החתימה שלי ועוד כמה סמלים אחרים שעולים בזמנים מסוימים.
אם איזו שהיא מחשבה קשורה עולה לי בראש אז אני אוציא אותה החוצה. בין עם על האנשים שלידי עכשיו, בין אם לבלוג או למקום אחר.
אם הנושא עולה לדיון, באשמתי או שלא, אני מדבר עליו ואני לא חוסך ברעיונות. אני לא נרתע משום דבר ואין לי שום בעיה ללכת לאן שרוצים בנושא. אני לא אומר לא לכל מי שרוצה לדבר איתי על הנושא ואני פורש ממנו רק אם נראה לי שיש לי דברים יותר חשובים לעשות.
וכנראה שגם אז זה יעלה לבלוג או שהנושא יעלה לדיון במכתב שנשלח לאתר חופש ואני אענה עליו.
ומצד אחרון, המקרה היחידי בו אני אתקוף ובאמת אשלוף את כל הטקטיקות שאני מכיר ואנסה לשבור ולפרק את הדת בכוח ובחריפות בדיון זה אם תקפו אותי קודם. המקומות היחידים בהם אני באופן פעיל אנסה להמיר מישהו הם במקרה הזה או אם באמת ביקשו ממני.

וכמובן, בגלל הזיכרון הגרוע שלי, אני בשום פנים ואופן לא טוען שזאת המילה האחרונה ואם מישהו רוצה להתנצח איתי או להעלות לדיון דברים ששכחתי, מוזמן.

* מחזיר בתשובה.

Posted in No Category, Thinking Out Loud by Eran with 7 comments.