דואר זבל מהשטן

כי לפעמים פשוט אין תאור יותר טוב.


Posted in Memes and Stuff, No Category by with 2 comments.

Samurai Champloo

ב-1998, אמן יפני בשם שינצ’ירו וואטאנאבי עשה סדרת טלוויזיה שנקראת Cowboy Bebop. במהלך הצפייה בה ובמיוחד לאחר שנגמרה, חשבתי שזה אחד הדברים היותר טובים שראיתי אי פעם. וכמו Ghost in the Shell ו-Green Legend Ran, כמו Appleseed, היא נכנסה לרשימת הדברים שהם, מבחינתי, צפייה חובה. ושינצ’ירו וואטאנאבי, כמו ג’יימס קמרון, הייאו מייזאקי וכריסטופר נולן, נכנס לרשימת היוצרים שאני רק מצפה לראות מה עוד הם יעשו. אז אני יודע מה שינצ’ירו וואטאנאבי עשה. קוראים לזה Samurai Champloo.


Posted in Reviews by with 5 comments.

אבולוציה של שמות משתמש

ראיתי לא מזמן את הדיון בין Thunderf00t לריי קומפורט (אני ממליץ לצפות, זה מעניין לראות את שני צדדי המתרס מנהלים דיון רגוע ומחושב) ומה שעניין אותי בנושא הוא שהשאלה הראשונה שריי שאל אותו הייתה: “למה Thunderf00t?”. התשובה הייתה שזה הכינוי שהוא השתמש בו במשחק ‘תפוס את הדגל’ מקוון ואיתו הוא נשאר. אז אני חושב, מה אם ישאלו אותי, למה Sabre Runner? אז הנה הגרסה הארוכה.


Posted in No Category, Stories of My Life by with 4 comments.

Robbery – The Modern Ronin

And now, also on iCast.


Posted in No Category by with 5 comments.

פנטזי.קון 2009

בערב יעלה הקטע הלפני האחרון בסדרת Robbery, של להב, אבל לפני זה הייתי רוצה לסכם את פנטזי.קון שכרגע חזרתי ממנו.


Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by with comments disabled.

אני ב-Slashdot

בפורום מד”ב באורט עשו מזה עניין. אני משתדל שלא. אני משתדל לתרום. וחשבתי שאולי הגיע הזמן לתרום קצת ל-Slashdot. זה נחמד. אולי אעשה את זה שוב. אז כמה קישור ב-Slashdot תורם ל-PageRank שלי?


Posted in Less Interesting News, No Category, Weird by with 3 comments.

אלימות מתבקשת

אני לא בן אדם אלים מטבעי אבל אני מוצא שלפעמים זה מתבקש. אני כותב את זה בעקבות נסיעה שגרתית לתיקון מכשיר אצל סלקום וגם בעקבות מה שיעל כתבה בבלוג שלה.


Posted in Humanity, No Category, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by with 2 comments.

ויש גם אנשים טובים

– יונתן היה המתרגל שלי הסמסטר. – חשבתי שיונתן הוא בן אדם טוב כבר כשעזר לנו בתרגילים. – היום הייתה צריכה להיות שעת קבלה של יונתן מ-12:00 עד 15:00. – יונתן אמר בהתחלה ששעת הקבלה לא תהיה עד 15:00 אלא עד מתי שימאס לנו. – אחרי השאלות הראשונות על החומר יונתן חילק דף שבו כל מי שרצה מילא את השאלה שהקשתה עליו. – יונתן שרד שש שעות מלאות (הוא קיבל גם הפסקות) עד שכל השאלות נענו. – חצי מהאנשים שרדו פחות זמן מאשר יונתן. – יונתן אמר שזה לא מקרה נדיר אבל לא עושים את זה בשנים המוקדמות. – אני מקווה שיונתן צודק אבל אני עדיין מרגיש כאילו הוא עשה לנו טובה גדולה. – ואני גם רואה את השיא של יונתן (שש שעות ושתיים עשרה דקות, כולל הפסקות) כמשהו שאולי יהיה משעשע לשאוף אליו בשלב מסוים, לראות אם אני יכול לקבוע משהו גבוה יותר. – ולפני שהלכתי גם דאגתי להגיד ליונתן: “Ready or not, you’ve been more than fair”. אני רק מקווה שאני באמת מוכן.


Posted in Humanity, No Category by with 5 comments.

The Secret of Monkey Island – Special Edition

גם אני מאז ומתמיד אהבתי את המשחקים של Lucas Arts. מ-Loom ו-Day of the Tentacle דרך משחקי אינדיאנה ג’ונס ועד Full Throttle ו-Sam and Max. גם משחקי Adventure Soft שיחקתי וגם הרבה משחקים של Sierra אבל מעולם לא שיחקתי את סדרת Monkey Island. וכששמעתי שיוצאת גרסה מחודשת, אמרתי לעצמי שהנה ההזדמנות, הנה ההזדמנות לראות על מה כל המהומה. אז יש סיבה אבל היא לא כזאת גדולה.


Posted in Reviews by with 2 comments.

Robbery – The Doomed Soldier

“שאף אחד לא יזוז! זה שוד!” נתנאל התיק את עיניו ממדף החטיפים והביט מעבר לפינת המעבר לכיוון הכניסה של החנות הקטנה. גבר לבוש בגדים כהים כיוון ברטה ישנה אל פרצופו של המוכר שהחזיק יד אחת מורמת ועם השנייה כבר פתח את הקופה. “אל תעשה משהו טיפשי,” דנה אמרה בשקט מאחוריו. “לא טיפשי, אני הולך לעצור אותו.” לחש לה. “והוא הולך לירות בך. אני לא מרשה לך לחטוף כדור.” “אני לא אתן לו.” “נתנ–” היא ניסתה אבל הוא כבר הלך. נתנאל התגנב מאחורי השודד לאט ובשקט, מודד כל צעד, מניח ומרים את כפות רגליו בזהירות. השודד, שצעק על המוכר להזדרז, והמוכר, שקרקש עם המטבעות בידיו, סיפקו לו את ההסחה הנחוצה. כשהתקרב מספיק, טפח על שכמו של האיש בשחור.כמו שצפה, היד עם האקדח עשתה סיבוב ארוך כדי לכוון אליו אבל נתנאל לא נתן לו את ההזדמנות. הוא תפס את פרק ידו של השודד באמצע התנועה ושיגר אגרוף מדויק לצווארו. משתעל ומשתנק, השודד ניסה לנוע לאחור אך נתנאל לא עזב אותו. בעיטה למפשעה קיפלה אותו כמעט לגמרי ונתנאל זינק מעלה עם ברך לסנטר, מפיל את השודד על גבו, מעולף. הוא בעט את האקדח מידו ונשאר מעליו לכמה שניות, לוודא שאינו מנסה לקום. שני לקוחות שעמדו לא רחוק במורד המעבר החלו למחוא כפיים. נתנאל חיפש משהו להחזיק, להשתמש, משהו שגרתי בשביל להתרחק מכל תשומת הלב. דנה, שחצתה את המעבר לכיוונו, נתנה בו מבט משועשע שאמר לו, “אידיוט, אנחנו כבר נסגור את זה אחר כך”. היא דחפה לידיו שתי שקיות מרשרשות והוא הזדרז לפנות אל המוכר. “שני ביסלי?” שאל. “קח.”


Posted in From the Writing Desk, Stories by with comments disabled.