היפנים האלו ממש מוזרים
עכשיו יש נוהג מאוד מעניין במקומות עבודה מסוימים ביפן. כשמגיעים לעבודה, החיוך שלהם נסרק והם מקבלים עליו ציון מ-0 עד 100. עם הם עוברים את המבחן אז הם רשאים להמשיך אל יום העבודה אבל הציון שלהם נמוך מדי אז הם מתבקשים “להרים את פינות הפה יותר” ולנסות שוב. יפנים מוזרים.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
Robbery – The Beastly Fisherman
Also, on iCast.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 2 comments.
כאב ראש כן מפריע לחשוב
זה ויכוח פתוח ביני לבין אח שלי שמסתכם לשאלה הזאת: אם יש לכם כאב ראש, האם זה רק מוציא את הכוח והחשק או באמת מפריע לחשוב? זה כן מוציא את הכוח והחשק כי כשזה מרגיש כאילו המוח שלי התנפח פי שתיים והראש שוקל עשרים טונות אז הדבר הראשון שאני רוצה לעשות הוא ללכת לישון ולא לחשב הסתברויות. אבל מעבר לזה, כאב ראש הוא רעש במוח, הוא כמו לנסות להקליט שיר כשברקע בונים בניין. אני מנסה להעלות זכרונות מהרצאות ותרגולים, אני מנסה להבין מושגים ולנסח נוסחאות והלחץ הזה, “הרעש” הזה, מפריע לי להתרכז. אני מוצא שדברים שאני צריך להיות מסוגל להבין פתאום חומקים ממני. וזה מעצבן. והמבחן ביום חמישי. והשירים שתקועים לי בראש עכשיו הם This Night של Black Lab ו-Shallow של Poets of the Fall. מעניין למה.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with 6 comments.
Squiddlies
דרך אגב, ככה נראים שלי. סיכום: נחמד בשביל מנה צדדית אבל מה שחושבים שמספיק בשביל ארוחה שלמה בדרך כלל לא. בהחלט אנסה לשכנע את אמא שלי להוסיף כאלו בעתיד לארוחות אבל אני לא מתכוון להפוך את זה לארוחת הצהריים שלי. בדרך כלל הייתי צריך לגבות את זה עם קצת תפוחי אדמה.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
ה-Walkman חוגג 30 שנה
אז כדי לחגוג את זה, ה-BBC שכנעו ילד בית ספר עכשווי להחליף את ה-iPod שלו ב-Walkman חדיש היישר משנות השמונים. הילד הסתובב עם ה-Walkman המסיבי למשך שבוע וחזר לחלוק חוויות. כן, זה משעשע לראות מישהו שרגיל לנגנים דיגיטליים מסתדר עם מכשיר אנלוגי פי שמונה בגודל. ויש לו גם דברים טובים להגיד על הנגן הישן. אותי זה מעציב שהילדים הטכנולוגיים של היום לא מכירים את הטכנולוגיה של רק לפני 30 שנה, אפילו לא מספיק כדי לדעת שצריך להחליף את הצד של הקלטת אם רוצים להמשיך לשמוע. ואולי ה-Walkman הישן היה מספיק רק ל-12 רצועות מוזיקה, בנגן שלי החזקתי קלטות של שעתיים וכמובן שעוד סוללות ואם הייתי יוצא לנסיעות ארוכות, או יום עבודה ארוך, הייתי מחזיק עוד קלטת או ארבע כדי שלא יגמר לי באמצע.
Posted in High-Tech, Practice, Reviews by Eran with 1 comment.
Robbery – The Future Cop
And now on iCast.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.
Diablo II עוד פעם
זאת לא הפעם הראשונה וגם לא השנייה אבל החלטתי לשחק Diablo II עוד פעם אחת לפני שהשלישי יוצא ואולי הפעם גם להגיע לסוף של הסוף הסופי. דבר ראשון, ה-Necromancer המזמן – זאת אומרת, בונה בעיקר על שלדים עם קצת גולם וקצת מפלצות עם קללות החלשה לגיבוי, כלא עצם בשביל להגביל את המפלצות ולהחזיק אותם במקום ו-Bone Spirit בשביל לעזור בתקיפה – הוא חיה רעה ולא מרוסנת. אני עכשיו משחק ב-Nightmare, עם שלושה עמודות של שיקויי החזרה מלאה ועוד עמודה של שיקויי מנה. כיסחתי את Duriel, הצלחתי להעסיק אותו מספיק בשביל למלא את עמודת המנה שלי מהתיק תוך כדי ואיבדתי רק שלושה שלדים בתהליך. שרימות וחרקים יאכלו את הגופה שלו. הדרואיד המוכוון קרב – בעיקר Shapeshifting לאיש-זאב עם זימונים מוכווני נזק – לא שווה ממש. ראיתי ב-Battle.net דרואיד מוכוון יסודות ומפלצות מתו רק מלהתקרב אליו. נו טוב, הוא גם היה בדרגה מאוד גבוהה. אז יש לי דרואיד דרגה שלושים ומשהו ואני שוקל לזרוק אותו כדי להחליף למשהו יותר כיף אבל אני לא רוצה לזרוק את ההשקעה. מה עושים? דבר שני, קצת ביקורת. זה עדיין משחק כיף אבל הוא חוזר על עצמו. ב-Gamasutra יש סדרת מאמרים על מה הופך CRPG לכיף ואחד מהם הוא הסכנה שבהשגת הכוח. אם רק השקעת זמן במשחק מניבה כוח אז נוצר grind והמשחק משעמם. זה מאפיין עיקרי של WOW, עד כמה שהבנתי. גם Diablo II אינו חף מזה. הרוב זה grind אבל אפשר לחתוך דרכו דיי מהר. הכיף העיקרי הוא הבוסים. לא רק הבוסים של המערכות. גם Blood Raven מפחידה אם רצים אליה מהר אחרי שמתחילים. אבל Continue Reading →
Posted in Gaming, No Category, Reviews by Eran with 14 comments.
נשמה תמורת הלוואה?
פשוט טוב מדי מכדי לוותר. מי רוצה הלוואה של 100 עד 1000 דולר ל-90 יום (1% ריבית אבל זה לא נורא) בלי התחייבויות ובלי ערבים ובלי בדיקת נכסים אלא רק הסכם חתום וסגור של משכון הנשמה הרוחנית האלמותית שלכם? בלטביה חושבים שזה רעיון טוב. אני בעד. הקישור הובא על ידי דותן.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
ביקורות בשורות
Push and Revenge of the Fallen Push (סופר גיבורים, מתח, פשע): כן, Push הוא סרט על סיפור גיבורים. אבל הוא הרבה יותר קרוב ל-Ocean’s 11 וממנטו מאשר ל-Iron Man ו-Spiderman. יש שם אנשים עם כוחות על אבל רק כדי להצדיק את הסיבה למותחן הפשע ולעשות אותו יותר מגניב. זה סרט טוב. יש בו סיפור ויש בו משחק טוב, ההשקעה ניכרת והוא בהחלט סרט שגורם לך לחשוב. על תכנסו בו בציפיה לסרט קומיקס. לכו לראות אותו עם אתם אוהבים סרטי פשע כמו The Italian Job, Inside Man ואלו ואתם חושבים שאם יהיה שם גיבורי על זה יהיה מגניב. טוב, הסרטים שהשוויתי אליהם אותו יותר טובים ממנו אבל הוא עדיין באותה הליגה. Revenge of the Fallen (מד”ב, פעולה, ביי): דבר ראשון, כדאי לקרוא את הקומיקסים שלפני הסרט (Alliance ו-Defiance), הם מרחיבים על הסיפור ומסבירים כמה דברים שבסרט לא. דבר שני, מי שהולך לראות את הסרט צריך לדעת מראש שהתגית שהכי מגדירה את הסרט היא ‘ביי’. מייקל ביי הוא במאי שדבר ראשון רוצה לשים “כיף” בסרט. אני לא מאשים אותו על זה אבל תדעו שיש שם כמה רגעים מטופשים, לא נחוצים ושיגרמו לכם לרצות לקבור את הראש בין מסעדות הכורסה. מעבר לזה, אני דיי נוטה להסכים עם שאר התגובות על הסרט: זה סרט שבו רובוטים ענקיים נלחמים אחד בשני וזורקים על אנשים טנקים ומסוקים. אי אפשר להאשים את הסרט על כך שהוא מספק את מה שהוא אמור. מדובר בסרט קיץ גדול וטיפשי, אם אתם אוהבים דברים כאלו. אני כן.
Posted in Reviews by Eran with comments disabled.