Posted in No Category by Eran with .
חוץ מזה, נפתחה עונת הפעילות החדשה של ‘התא הטכניוני למדע בדיוני ופנטזיה’ (חפשו אותו ב-Facebook :) עם ההרצאה שלי על ‘הפיזיקה של הבלתי אפשרי’. קצת ערכתי אותה מחדש מאז אייקון שבו היא עברה וגם שמחתי לקבל המלצות מאנשים שכבר ראו אותה. אולם ההרצאות של המק”ק הוא לא אשכול 2 אבל עדיין היו שם כמה עשרות אנשים ונראה לי שהם נהנו. אני בהחלט אוהב את זה. ויש לי עוד שתי הרצאות מוכנות כבר אם רוצים עוד משהו. ויש לנו גם עוד הרצאות בקנה ואולי נוכל לשכנע עוד כמה אנשים לדבר על הדברים שהם מבינים בהם. היה כיף ושבוע הבא כבר מתכננים את City of Ember בתור ההקרנה הראשונה. רק חבל שמעיין הייתה צריכה להזדרז ללכת. :(
Posted in No Category by Eran with .
אמרו לי להפסיק עם השטויות האלו אז הנה, כל הסיפור. ביום שישי, היום הלפני אחרון של אייקון, פגשתי במעיין. הכרתי את מעיין עוד הרבה לפני מחוגים משותפים וחברים משותפים אבל לא טרחתי להתעניין יותר מדי. טעות שלי.
Posted in No Category, Other Blogs by Eran with .
שבוע שעבר יצאתי לקולנוע לראות כמה סרטים ראויים, להלן…
Posted in Reviews by Eran with .
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. כשנתנאל ירד מהעמדה הוא לקח איתו את הציוד של שירן, האפוד מולבש בצורה תקנית על אמתו הימנית, המדים תלויים עליו ונשקה בידו השמאלית. הוא לא מיהר כשירד מהתצפית. באנטיתזה מוחלטת לאדרנלין שהציף אותו בתקרית שהתחיל עם שירן והיא המשיכה בלעדיו, עכשיו הוא היה רגוע לחלוטין, כמו שט ברפסודה איטית על נחל. שום דבר לא היה דחוף למרות שהוא ידע ששירן במוצב איפה שהוא בקור המדברי ללא בגדים. מה שהציק לו עכשיו היה משהו ששם לב אליו לקראת סוף השמירה. אורית באה לתפוס איתו את העמדה כמה דקות אחרי ששירן עפה. הוא היה דיי אדיש לשמירות לילה בעוד דעותיה של אורית היו ידועות לכל הפלוגה. היא הייתה מצוברחת כשעלתה וניסתה לא להראות את זה. על פניה ראה הבעה שאמרה לו לא להתקרב, זהירות נפיץ. אז הוא לא טרח לנסות לדבר איתה והיא, בסתר ליבה, הודתה לו על כך. בכל מקרה, לא נשאר עוד הרבה זמן. אז במקום לנהל דיון פילוסופי מרתק, כמו שהיה עושה עם יצא לו לשמור עם אחד מחבריו הקרובים, הוא בהה אל תוך הלילה, מנסה לספור מסגדים או מכוניות או לתהות מה משמעות כל תנועה. ואז, כמה דקות לפני שאורי ושי החליפו אותם, הוא שם לב למשהו מאוד משונה כמה קילומטרים מעבר לגדר. משהו הבהב בעוצמה אבל לשבריר שנייה ואז נעלם, כמו כוכב קטן שמתפוצץ ואז מתחרט והופך לחור שחור. הוא מישש אחר העכבר והצליח להביא אותו לעיניו. הוא כיוון את המיקוד למרחק שחשב לנכון אבל העכבר היה מא”כ לא מרשים ועם כמעט אפס הגדלה. לכן הוא לא היה בטוח לחלוטין אבל Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with .
זה פחות או יותר הדבר היחידי שעולה לי בראש כשאני רואה את הציון הסופי שלי בתכן לוגי. 95? Holy fuck! ואז אני רואה, “בחינה סופית לפני פקטור” לא 95 אלא 70. נו, באמת…
Posted in No Category by Eran with .
בצבא, כשתפסנו את בסיס יפתח, בגבול הצפוני של הרצועה, התחלתי להרגיש שהשינה שלי הולכת קאפוט, שאני ישן רע וקם רע, אם קם בכלל, לא מצליח לתפקד וכן הלאה. הלכתי לרופא הגדוד וסיפרתי לו את כל זה ושאלתי אותו מה לעשות. הוא אמר לי שאני צריך לעשות יותר התעמלות. אמרתי לו שהוא כנראה צודק ומכולת הכושר הנהדרת שהייתה לנו הייתה ראויה לשימוש אבל מה הקשר? הוא אמר לסמוך עליו ולצאת להתעמל. אז זה מה שעשיתי. הצטרפתי לריצות הליליות (לא משהו נורא מרשים, מהשער שלנו לשער של השב”כ וחזרה עד שנמאס) והתחלתי להשתמש במכולת כושר לעוד שעה בערך אחרי כל ריצה. השינה שלי השתפרה פלאים והרגשתי עם הרבה יותר מרץ. והשתדלתי לשמור על זה לכל יתר השירות. עכשיו, עברה לפחות שנה מאז התעמלתי באיזו שהיא צורה ששווה משהו והשינה שלי הדרדרה למצב שאני צריך לגרור את עצמי מהמיטה בבוקר, עייף כל היום וישן יותר מדי בלילה. אתמול הגעתי לשיעור חינוך גופני הראשון. קרעו לנו את הצורה אירובית במשך חצי שעה שלאחריה הלכתי לעוד ארבעים דקות לחדר כושר של הטכניון. ועכשיו, למחרת, ישנתי טוב, קמתי בלי בעיות ואני מרגיש נמרץ לקראת יום חדש. אז צריך להוסיף עוד משפט או משהו לחולצות XKCD והוא: “Exercise! It Works, Bitches!”
Posted in No Category, Stories of My Life by Eran with .
בעקבות כמות האנשים שמשתמשים במילה הזאת וכמות הפעמים שאני שומע אותה, אני מנסה לחשוב ולנסח דרכי פעולה מתאימות. אני חושב שלהפריע לאנשים באמצע הדיבור כדי לתקן אותם היא אולי לא דרך הפעולה הטובה ביותר כי זה בעיקר יעצבן אנשים. אני עדיין סופר את כמות ה’כאילו’ כשזאת מגיעה לכמות מגוכחת אבל לפעמים אי אפשר כי אנשים לא רואים. אז אני חושב להפעיל יוזמת נגד: אני אתחיל להכניס את המילה ‘באמת’ במקומות בהם בדרך כלל אנשים יגידו ‘כאילו’. זה יעבוד?
Posted in No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with .
לתחילת הסיפור. לתחילת הפרק. בפעם שעברה. לשירן תמיד היה קשה להסביר את עצמה, להסביר באמת, מאז שגילתה את היכולת שלה וכנראה שגם לפני. למוזחים לא היה משהו להסביר ולרוב את היכולות שלהם היה ניתן למפות מאוד בקלות בין אם היו כוח מוגבר, קוצים נשלפים או כמו רונן, פיזיולוגיה משונה שאפשרה לו לוותר על שינה, על אוכל או אפילו על מנוחה לנשום אם רצה. גם בשאר המחוננים היא קינאה לפעמים על הפשטות והאלגנטיות שלהם. היא ראתה בחושך מוחלט, הוא היה מסוגל להרגיש רעידות בעוצמות שסיסמוגרפים מפספסים, לא נורא מסובך. אצלה, הכל היה הרבה יותר… אמורפי. היא אהבה את המילה הזאת, אמורפי. והעובדה שרוב האנשים לא ידעו מה היא אומרת רק שפכה יותר אירוניה על הנושא. מחשבות כגון אלו תקפו אותה בכל רגע שהפעילה את יכולתה העיקרית, את המקור והבסיס של כל מה שהייתה מסוגלת לבצע. לפעמים היא חשבה שאולי היא חייבת לעשות את זה, חייבת להמשיך לחשוב באופן פעיל כשהיא נמצאת במצב הזה אחרת, חס וחלילה, היא תתפזר ולא תוכל לחזור לעצמה. וזה לא שהיא לא ניסתה לחקור את הנושא, ניסתה לשאול את עצמה איך היא עושה את מה שהיא עושה ואיך בגלל מגדירים את היכולת שלה. גם עכשיו, במרדף צמוד אחר איש זאב לאורך גדר המערכת, תוך כדי שהיא מתאמצת ככל יכולתה כדי להדביק את היצור, או לפחות לשמור על קצב התנועה המרשים שלו, היא חשבה על זה. אבל איך בכלל אוסף חלקיקים קטנים כאבק חושבים? איך הם רואים? איך הם זזים? היא יכולה להגיד שהיא מרגישה את הסביבה באופן אינטואיטיבי אבל זה בכלל לא היה דומה לאיך שיובל מפלוגת Continue Reading →
Posted in Stories by Eran with .
מישהו הזכיר שוב כמה הוא אוהב את סיינפלד אז אני אגיד את זה שוב. אם ג’רי היה לוקח את כל הסדרה, כל כמה עונות שלא יהיה לה, ודוחס אותה למופע של שעה וחצי או שעתיים אז זה היה יכול להיות אחד ממופעי הסטנד-אפ הגדולים של המאה. כעדות לכך אני מגיש את מופע הסיום שלו – Telling You For The Last Time. הבדיחות בסיינפלד מצחיקות אבל הן נמתחות למשך 30 דקות. וזאת הבעיה.
Posted in Reviews by Eran with .