גלים גלים
יש כל מיני סרטי זהירות בכל הטכניון, חוסמים אזורים מסוימים למעבר בניילון של אדום ולבן. אז אני יוצא מהפקולטה היום ורואה כמה כאלו בכניסה. והם רועדים ברוח. אז אני עוצר לידם ובוחן אותם מקרוב. ואז אני מחייך לעצמי, “גל עומד”. הה הה הה. כן, אני חנון.
Posted in No Category, Thinking Out Loud, Weird by Eran with comments disabled.
מילואים, יום חמישי
למזלי, בגלל שאת התרגיל של אתמול סיימנו מהר והוא לא נמשך אל תוך הלילה, ביום חמישי קמנו מוקדם וישר התחלנו לקפל את עצמנו. מהשטח יצאנו תוך שעה, תוך עוד שעה בערך הגענו חזרה לבסיס ואחרי פריקה והזדכות על הציוד, כבר היינו בדרך לשיחת סיכום והביתה. יש שני דברים שאולי ראויים לציון באותו יום. אחד, חבר שלי למחלקה החליף את הנשק שלו, איך שהוא, עם הקש”ח והיינו צריכים ללכת למצוא אותו שוב ולהזדכות על שניהם. זה נהיה קשה כשהיינו צריכים להשיג קצין כלשהוא שיעביר חוטר בנשקים. קצין חוטר ראשי, קראנו לו, כי זה פחות או יותר מה שהוא עשה. אבל ברגע שסיימנו את כל הבלגן הזה, וזה היה בין הקיפולים המהירים ביותר שראיתי, כבר היינו יכולים ללכת. אני לקחתי טרמפ עד רעננה ומשם אוטובוס לחיפה. התכנון המקורי שלי היה להגיע אל מעין לפני שמתחיל השיעור שלה אבל עם כל העיכובים והאוטובוס שיצא שלושת רבעי השעה אחרי שהיה צריך, הצלחתי רק בערך להפתיע אותה בהפסקה הראשונה. אבל מה שחשוב הוא שבסוף, עייף אך רצוץ, הצלחתי להגיע חזרה הביתה בלי שום נזקים רציניים ולנוח.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום רביעי
ביום רביעי קמנו מוקדם שוב לעוד יום של תרגולים ונסיעות. שוב, שום דבר מיוחד. נסענו לכל מיני מקומות, תרגלנו כל מיני מצבים של שיירה, התייבשנו בחום של צאלים בזמן שהמפקדים דיברו והתאג”ד ניסה להתמודד עם 12 פצועים בו-זמנית. גם הספקנו לירות מטווח אחד. הנשקים, כמובן, היו לא מכוונים, אבל אחרי שהבנתי איפה בדיוק הנשק שלי פוגע כמעט ולא החטאתי. זה, דרך אגב, הייתה אחת הסיבות למה רציתי להצטרף לנבחרת הקליעה של הטכניון. כי אולי אין לי נסיון בירי ספורטיבי אבל אני חושב שאני דיי טוב בזה. אבל המאמן של הנבחרת לא רצה לשמוע בזה. הוא אמר שאין לו מה לעשות איתו ולמה לא באתי קודם? אולי כי חשבתי שצריך קודם להגיע לקורסים והם תמיד תפוסים עד אפס מקום על ידי סטודנטים מתקדמים יותר שמקבלים להירשם מוקדם יותר ממני. בכל מקרה, בערב היה התרגיל הגדול. ציפיתי למשהו רציני שיקח אותנו אל השעות המאוחרות של הלילה אבל בעיקר נסענו, הקמנו מלא מחדש, טיפלנו קצת בפלוגות וחזרנו הביתה לעוד ארוחת ערב יפה. המחלקה שלי עשתה סיכום קצר של מה שעבר עלינו ופרשנו לישון. למזלי, יש לי כבר מספיק פז”מ כדי שיפטרו אותי מהשמירה ביום האחרון. לפחות זה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום שלישי
אחרי לא הרבה שינה קמנו ליום של תרגולות. אימון מפקדה הוא בעיקר בשביל לאמן את המפקדים, הקצינים וקצת פחות בשביל להרגיל יותר את החיילים במה שהם אמורים לעשות. אין הרבה מקום בשביל חיילים פשוטים שגם צריכים להיות עצמאיים בשטח, כמוני. אז באותו יום הייתה לי בעיקר נסיעה אחת ארוכה אחרי הסמפ”מ שקצת איבד את הכיוון, סטייה הצידה לניווט עצמאי קצר שהסתיימה בכך שאני חשפתי את מפת הקוד וקיבלתי טיווח ארטילרי, והשאר בעיקר היה לחפות אחרי הקצינים שלא הצליחו לדבר אחד עם השני. מה שהיה מעט יותר מעניין היה בערב כשהיה לנו ‘ערב פלוגה’. מה זה ערב פלוגה אצלנו? כנראה שזה בעיקר לחכות לארוחת גדולה ומבטיחה בזמן צפייה במצגת תמונות מזמנים עברו שגם נראית כאילו נבנתה בזמנים עברו, בלי שום התייחסות למה הגיוני, נחמד לעין או בר עיכול. אני לא מבין למה צריך מצגות בשביל להראות תמונות. אבל ארוחת הערב הייתה נהדרת. קבבים ונקניקיות ועוף. אכלתי עד להתפוצץ ודיי מהר הלכתי גם לישון כי הייתה לי עוד שמירה באמצע הלילה.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.
מילואים, יום שני
ביום שני קמתי עייף וחסר מנוחה. גם לאחר שתי הפסקות בלילה לחדש את הסנו-דיי, עדיין היתושים תקפו ללא הפסקה. ובאותו יום היינו צריכים לסיים למתקן את כל הכלים ולרדת לשטח. למען האמת, עכשיו, כשאני חושב על זה, לא היה משהו יותר מדי מעניין באותו היום. בבוקר התעפצתי בשיעורים, בקושי שמעתי מה רוצים ממני במבחני בטיחות. הלכנו לחתום על ציוד אישי ועל נשק לאחר מכן. המשכנו למתקן נגמ”שים ולערום ציוד. עלינו על הרכבים לקראת הערב. נסענו לשטח. נתקענו בלילה מאחורי ריו שלא הצליח לעלות את הגבעה ובסוף הגענו לשטח בסביבות עשר. אכלנו משהו מהיר והלכנו לישון, רק כדי לקום שעה מאוחר יותר בשביל לשמור. כל מה שיש לי להגיד על היום הזה הוא להוסיף על מה שאמר אחד מהמפקדים המתאמנים בבסיס (שלא היה משלנו). היחידה שלו הייתה אמורה לישון בבסיס עוד יום, בניגוד אלינו שירדנו לשטח שם לא היו יתושים. הוא אמר שאם יהיה עוד לילה כמו שהיה ביום ראשון אז הוא מבטל את האימון. כי אי אפשר להתאמן כשאנשים ישנים רק ארבע שעות מתוך ארבעים ושמונה. אני חושב, שאם רוצים לעשות לנו הרצאות ומבחני בטיחות על הבוקר אחרי לילה כזה, אז צריכים להרשות עוד איזה שעתיים-שלוש של שינה נטולת יתושים.
Posted in No Category by Eran with 1 comment.
מילואים, יום ראשון
השתדלנו לקום מוקדם, השתדלנו להיות מוכנים ולצאת מוקדם. מעין קמה בשבילי בשעה המוקדמת של שמונה כדי להקפיץ אותי לתחנת הרכבת. התיק הירוק הישן והטוב, ששירת אותי (ואת אחי) במהלך שירותינו הסדיר, היה עמוס מאוד לא לעייפה בדברים הנחוצים בלבד (שאח”כ נזכרתי שכנראה הייתי צריך להביא עוד כמה דברים) והועמס על גבי. לקחנו את עצמי, על חצי בית מילואימניק, למטה אל תחנת הרכבת. הצו היה לשמונה וחצי בבוקר. אין מצב שאני מסוגל להגיע בשמונה וחצי בבוקר. אני לא מאמין שאנשים שרחוקים יותר מאשקלון/באר שבע יכולים להגיע בשמונה וחצי בבוקר אבל בהחלט עשיתי מאמץ אמיץ להגיע לארוחת הצהריים. עליתי על הרכבת של אזור תשע ונסעתי נסיעה רגועה לכיוון תחנת ארלוזרוב. הייתי רוצה להמשיך לכיוון באר שבע אבל, בגלל שיפוץ המסילות, כל הרכבות לבאר שבע בוטלו. הייתי צריך לזכור מה קרה בפעם האחרונה שמעין שלחה אותי למילואים מתחנת ארלוזרוב… כשהגעתי לתחנת האוטובוס שם באזור עשר בבוקר, עדיין הייתי תמים וחשבתי שאוכל לתפוס אוטובוס תוך מקסימום של עשרים דקות ולהמשיך בדרכי הנעימה לבאר שבע בצפי להגיע למל”י עד שתיים עשרה בצהריים. אבל, כמו בפעם האחרונה שהייתי שם, תחנת האוטובוס של מסוף 2000 הייתה עמוסה, הפעם כן לעייפה, בחיילים צעירים, לחוצים ומעומלנים. האוטובוסים, כצפוי מחברה עם ראייה קדימה נרחבת כמו אגד, הגיעו כל 20 דקות, העלו בערך 50 חיילים והסתלקו, משאירים את ה-200 שנשארו להתבצל בחום. רק לאחר המעשה אמרו לי שבאוטובוסים ששמרו בצד לאזרחים היינו יכולים לעלות גם המילואימניקים. עד שהגעתי לבאר שבע כבר היה אחת. לשם האוטבוס הגיע יותר מהר והצלחתי להידחף אליו בזריזות, כמו דגון פיראנה בין כרישים. למל”י כבר הגעתי בשתיים, Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
Triple Rainbow All the Way Across the Sky!
Way better than a double rainbow…
Posted in Art, Weird by Eran with comments disabled.
לשבת, לקום?
אני לא באמת קורא Facebook. ביקשתי ממעין שתסתיר ממני את הסיסמה בכוונה. אבל באחת הגיחות האקראיות היחידות לשם גיליתי שדותן שלח לי הודעה מעניינת (דרך אגב, כדאי להשאיר הודעות בדואל, בבלוג, או בכל מקום אחר). למי שלא זוכר, בחלומות באספמיה, גליון מספר 1, פורסם סיפור שלי בשם “לשבת, לקום” על תאונת דרכים וההשלכות שלה. וזה אולי קצת ספוילר לסיפור אבל מתברר שבסעודיה חושבים על פתרון זהה. קצת מחמיא לי, בעיקר מזדעזע לי. ואני לא חשבתי על זה בצורה כל כך אכזרית.
Posted in Less Interesting News, Religion, Weird by Eran with comments disabled.
ההופעה של Thirty Seconds to Mars
היום הזה התחיל לא כל כך כיף. אני הייתי כנראה בשיא המחלה שלי והרגשתי על הפנים. מספיק בשביל ללכת לעבודה, לפגישה שהייתי צריך, ומיד לחזור הביתה לישון. רק אכלתי קצת ונכנסתי למיטה. ביקשתי ממעין שתעיר אותי בשלוש ואיך שהוא, בכל הבלגן הזה, גם אני קצת שכחתי מהפגישה שתכננתי. פגישה עם צלם שתוכננה לחמש, נדחתה לחמש וחצי ואז לשש ובסוף התחילה רק בשש ועשרה. מעכשיו, לכל כתובת שעוד לא הייתי בה אני מתכנן עוד שעה זמן הגעה. היה חם בצורה מזוויעה אבל הצלחנו להגיע בשלום לתל אביב. והצלם עשה רושם טוב מאוד והוא כרגע בראש הרשימה שלנו. משם כבר נסענו יותר ברוגע לכיוון מרכז הירידים, גני התערוכה. ההופעה הייתה בביתן 1. איך מגיעים לביתן 1? איך להגיע לביתן 1? (זה בשביל שגוגל ידע מה לחפש) זה דיי פשוט. אם מגיעים בתחבורה ציבורית אז יש תחנה ליד של קו 279 (אאז”נ) ותחנת רכבת האוניברסיטה שני מטר מהשער הראשי. אם מגיעים עם רכב פרטי אז כנראה עדיף להיכנס לחניה שלהם דרך השער הראשי או ליד ואז להמשיך קדימה ברגל עד הביתן הענק. אם יש הסעה פרטית (כמו שהייתה לי :) אז עדיף לעצור מול השער הראשי בתחנה או קרוב לגשר הולכי רגל, לחצות אותו ולהיכנס דרך השערים הקטנים, הביתן בדיוק ממול. אני בדרך כלל שונא הופעות, עד שהן מתחילות, וזאת הייתה דוגמה טובה. אמרו פתיחת שערים ב-20:00. כמובן שבכניסה אי אפשר להכניס שום דבר כדי שתהיה צמא ורעב ותקנה אוכל גרוע במחירים מופקעים בפנים. ב-20:30 עלו לבמה Got No Shame שלא נשמעו כל כך טוב ורק רציתי שירדו כבר. הם סיימו ב-21:00 ואז Continue Reading →
Posted in Art, Humanity, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.