מובטל – יום שביעי (זאת אומרת, חמישי)
אתמול הייתי בראיון בחברת DragonPlay. הם מאוד נחמדים, המשרדים מאוד יפים. אבל אני לא בטוח. הם עושים משחקי “קזינו חברתי”. אני לא שולל משהו בלי לנסות קודם אבל אני לא יכול שלא לחשוש שמשחק כזה פשוט לא יקסום לי. ואם הפרויקט לא מעניין אותי, אם אני לא רואה אותו כתוספת חיובית לעולם, אני לא באמת אקדיש לו את כל המשאבים שלי. וכן, אמרתי להם את זה מראש. אני מעדיף לא לשקר ולהתריע על בעיות מראש. נו טוב, אני לא נורא ממהר.
Posted in No Category, Work by Eran with 2 comments.
מובטל – יום חמישי (זאת אומרת שלישי)
נכון, יש פסח באמצע, אבל אני חושב שבעיקר מה שזה עושה לי זה להרגיע. יש לי כל כך הרבה זמן שאני מרגיש ממש ממש רגוע. אני לא לחוץ. אני לא ממהר לאן שהוא. אני מרגיש שאני יכול לקחת את הזמן שלי עם מה שאני עושה. זהו. אין לי הרבה יותר מדי מה להוסיף. היה לנו סדר כיף ורגוע. נמנענו מה-food coma שמגיעה אחר כך. ואני מצליח גם להתקדם קצת עם כל מיני פרויקטים שהזנחתי. עוד בהמשך.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
מובטל – יום ראשון (זאת אומרת שישי)
אתמול היה, רשמית, היום האחרון שלי בקומפדיה. הגרסה הרשמית היא שפוטרתי בגלל אי התאמה לתרבות החברה ולא מצאו לי מקום שמתאים לצרכים שלי. הגרסה הלא רשמית — שאין לי בעיה לכתוב אותה פה כי כבר לא ממש אכפת לי — היא שאני הגעתי לשם לפני כשנה, ראיתי מה הולך שם, ראיתי את הקוד, ורק ניסיתי כל הזמן לשפר אותו ולעשות דברים יותר טוב. למרות כל מה שניסיתי, קיבלתי התנגדות אחר סתירה אחר שלילה. עד שהגענו אל הפרויקט האחרון שלי (שביקשתי וקיבלתי רשות להשתמש בשיפורים שלי, לפחות רק עליו, ושאף אחד יגיד אחרת). ולמרות שהזהרתי מראש, עוד לפני שמשהו התחיל לנוע, שההתחלה שלו תהיה איטית, והיא נהייתה אפילו עוד יותר איטית בגלל דרישות משתנות כל הזמן של הלקוח (ואני מדבר פה על שינוי חלקים שלמים שכבר היו גמורים) ואי הספקה של חומרים והגדרות מדויקות. כל זה, תוך כדי ציפייה בעמידה באותו לוח זמנים. ובסוף, כנראה, האשימו אותי. כי אני הייתי הגורם היחידי שלא הלך בתלם אלא ניסה לעשות משהו יותר טוב. ולמי שתוהה, לא. אני לא סתם מלכלך על מעסיק קודם. כשעזבתי את Seven Elements זה היה בגלל כמה חילוקי דעות אבל לא משהו שאני יכול באמת להאשים אותם. אמרתי שהלחץ לא בריא אבל זאת הייתה הדרך שלהם ואני לא הסכמתי. הפעם, אני (בעצם לא רק אני. אני רק חטפתי בסוף) ניסיתי רק לשפר מערכת שנראתה לי כמשהו שדורש עבודה (ופחות או יותר כל מי שדיברתי איתו עליה הסכים). ועכשיו, פשוט חבל לי שהם יישארו עם מערכת מיושנת וכנראה בגללה גם לא ימשכו כישרונות חדשים. ועכשיו אני מובטל. ובאמת שמעולם לא Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Work by Eran with 2 comments.
הבעיה שלי עם החוסר בחיבור אוזניות
זה שסידור השינה שלי כבר לא יעבוד. מה הכוונה? כשאני הולך לישון, בשביל לא להעיר את מעין כשאני קם בשעה מגוחכת בבוקר, אני מחבר אל הטלפון את ה-SleepPhones. ככה, כשהטלפון שלי מתחיל לצלצל, רק אני שומע אותו, חזק וברור, בתוך האוזניים שלי. אבל אם לטלפונים כבר לא יהיו חיבורי אוזניות — חיבור פשוט ואוניברסלי שכל מכשיר בקטגוריית ה’קול’ מכיר — אז אני אצטרך להתחבר אליו אלחוטית. אז המתקן שלי לא יקבל שום אות במשך שעה, יכבה את עצמו ואז, במקרה הטוב, הטלפון יצלצל בקולי קולות. במקרה הרע, אני לא אשמע כלום. או שאני אהיה חייב לקנות SleepPhones אלחוטיות. שזה גם מעפן.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with 1 comment.
אל תדאגו, אני אוהב לאכול
כבר שלושה חודשים בערך שרוב הדיאטה שלי מורכבת ממשהו שנקרא פוטריציו. למי שלא טורח ללחוץ על הקישור, מדובר באבקה שהיא, בשילוב עם קצת מים, מהווה תחליף ארוחה שלמה. מבחינתי, אם אני מכין שקית שלמה כזאת ושותה את זה במכה אחת, זה מרגיש כמו ארוחה מפוצצת. למה? כי זה נוח וקל ומהיר וגם דיי זול. אני לא צריך להתעסק עם לקנות מצרכים ולהכין ארוחות ולגוון — או להשתעמם — ולדאוג לגבי איך לשמר שאריות או אולי לקחת שעה לחשוב בכלל על מה לאכול או לצאת לאכול או אפילו, בכלל, לדאוג לכל הקטע הזה של הרעב. עם פוטריציו, אני מכין לעצמי משקה פעם בכמה שעות, שותה אותו על הדרך בין כוס המים לכוס התה והרעב בכלל לא מציק לי. אז צצים האנשים ששואלים אותי למה? זה טעים? אתה לא אוהב לאכול אוכל אמיתי? כמובן שאני אוהב לאכול אוכל אמיתי. מי לא? אני גם מאוד אוהב לנהוג אבל זה לא אומר שכל יום אני לוקח את האוטו לעבודה ונוהג ב-180 קמ”ש דרך הרים ובוץ. ביום יום, בשגרה, אני עושה מה שצריך כדי לספק צורך גופני בסיסי כדי שלא יפריע לי. ומדי פעם, אני באמת משקיע וקונה מצרכים ומכין ארוחה רצינית או יוצא לאכול משהו בחוץ. ובגלל שהאוכל הרגיל שלי כל כך קל ופשוט וזול, יש לי את הזמן, המקום, האנרגיות, ויותר חשוב, הכסף וחוסר הדאגה, לפנק את עצמי כשבאמת מתחשק לי.
Posted in High-Tech, Me, Mixing, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
מקרים מכתיבים התנהגות
כשיצאתי אתמול מהעבודה, ניגש אליי מישהו במגרש חנייה. הוא לא נראה כמו מישהו מאיים במיוחד אבל התגובה הראשונה שלי הייתה לנעול את הדלתות של האוטו. הוא התקרב וסימן לי שהוא רוצה לדבר איתי אז פתחתי קצת את החלון. הוא שאל אם יש לי כבלים. היו לי אבל לא רציתי לשקר למרות שהייתי יכול והוא לא היה יודע. בסוף פלטתי משהו על זה שאני לא בטוח שהמצבר של האוטו שלי יעמוד בזה. וכשהוא הלך, הרגשתי קצת רע על זה שלא עזרתי. האם מאז התאונה שלי, אני חושש מאנשים זרים שפשוט ניגשים אליי? במיוחד בהקשר של מכוניות? אם הוא היה פשוט עומד ליד האוטו שלו עם מכסה מנוע פתוח, האם הייתי מציע עזרה? זה קצת מעצבן אותי ששני פוצים שלא אהבו את איך שעקפתי אותם גרמו לי לכזה שינוי בהתנהגות. אבל מצד שני, יש לי כל כך הרבה להפסיד. ומדינת ישראל של היום היא מקום שבו מישהו יכול לדקור אותך ברחוב בגלל שטויות.
Posted in No Category, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.