יומן המסע של ראת’אריאל – יום 51
הצלחנו לגרום לחייל של הטופר לדבר. הוא אמר שחיפשו משהו שנקרא Contrivance of Adjoining. זה נשמע כמו איזה שהוא מתקן עתיק שאולי איזה שהוא אל הכין מזמן. הוא סיפר לנו שהם הלכו להיכל הכפר לבצע איזה שהוא טקס. אז הלכנו לשם.
ההיכל עצמו היה מבנה לא גדול אבל דיי גבוה. הדלתות מקדימה היו סגורות. מכיוון שהדלת האחרונה שאני ניסיתי לפתוח מעט בפזיזות התפוצצה לי בפרצוף הצעתי שאולי נפתח אותה מרחוק. לקוסמים יש כל מיני דרכים לעשות את זה. אז מרתה יצרה מין כוח בלתי נראה שפתח בשבילנו את הדלת. היא לא התפוצצה או משהו בסגנון אבל מה שבפנים לא היה פחות נורא.
בפנים היה מרחץ דמים מחליא. זה נראה כאילו לקחו את כל התושבים של הכפר ומסמרו אותם לקירות, לרצפה ולתקרה באיזה שהוא טקס נוראי. נכנסתי פנימה בזהירות. לא הבנתי איך הצליחו להביא גופות לתקרה בשביל זה אבל, בפנים, לא יכולתי שלא לחשוב על הכפר שאני איבדתי. הריח בפנים היה נוראי וכמעט גרם לי להקיא אבל הצלחתי להחזיק את זה. פרנץ לא כל כך. אוטו נכנס בריחוף פנימה בזמן שאני ניסיתי להגיע לקצה השני לבחון את מעמד הדיבור שנפל ואולי למצוא רמזים למה שקרה כאן. אבל ברגע שעברנו כמחצית מהחלל, משהו שנראה כמו ערימה של גופות מודבקות ביחד צנח מהתקרה.
היא התקרבה אלינו וכל הגופות צרחו בבת אחת. זה הרגיש כמו משהו מהדהד בתור הצלעות אבל לא נתנו לזה לעצור אותנו. אחרי כמה מכות, הצלחנו להפיל את הדבר הזה. אבל פרנץ הרגיש רע והיה צריך לצאת החוצה במהלך הקרב. בסוף, לא היה פה שום דבר חוץ מסימנים לטקס נוראי ומטריד. אז היינו צריכים להחליט על מה עושים עכשיו. היו כל מיני רעיונות אבל בסוף החלטנו לפגוש את הצופים שוב ולבדוק אם הם ראו משהו שאנחנו פספסנו. בזמן שאני ומרתה הלכנו לברר, אוטו ופרנץ אמרו שהם ינסו למצוא דרך שנוכל, אולי, גם לדבר עם הקצין.
נפגשנו בחורשה שוב. מרתה הביאה את הצופה ואת הבן שלה ואני חיברתי את הזכרונות שלו, שלי ושל מרתה. שאלנו אותו מה הוא ראה והוא נזכר בשבילנו בזוג מטילי לחשים שחזר עם העוגים מרובי הזרועות ונלחם בדיבים עד שלא היו יותר. הם באו עם עגלה ונעלמו בתוך הכפר. מה שמסתדר עם מה שאנחנו יודעים על הליכת צללים. אולי הם מצאו את הדבר הזה, את החפץ שחיפשנו.
כשחזרנו, פרנץ ואוטו כבר הצליחו להרכיב לסת לקצין, בתקווה שיוכל לענות על שאלות. אמרנו להם שאולי זה כבר מיותר כי גילינו הרבה ממה שלא ידענו. מרתה הקימה אחו קסום שוב ונחנו ללילה תחת השפעת הלחש של פרנץ. אוטו ריחף בחוץ ותצפת על הכפר, שלא נפספס משהו שוב, בזמן שפרנץ לימד אותי ואת מרתה דרקונית.
בבוקר דיווחנו התקדמות לגבירה. היא ביקשה שנגלה מה זה הדבר הזה, מה זה ה-Conflux of Adjoining.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.