יומן המסע של ראת’אריאל – יום 33
בבוקר, מרתה ניסתה להטיל איזה שהוא קסם, כנראה בניסיון להוריד את הסימן מהגב שלה אבל משהו לא הצליח לה וזה נראה כאילו זה רק נהיה גרוע יותר. אחרי זה טילפרטנו חזרה אל המחנה הסודי. נאמר לנו לדבר עם האפסנאי של הגבירה. הוא נתן לפרנץ מטה, לי הוא נתן טבעת ושני מוטות מתכת עם תכונות מעניינות. מרתה קיבלה חבילה מלאה בכל טוב.
מרתה הסבירה לנו כי מישהו מחזיק את האוזן שלה מהגוף הקודם. ואיבר גוף הוא קשר חזק אליה ומאפשר לאותו מישהו להשפיע עליה מרחוק. היא רוצה ללכת להביא אותה — נטייה מובנת, לדעתי — כדי לנתק את הקשר. אבל בגלל שהיא ראתה את האוזן בתוך חדר חשוך לחלוטין, היא צריכה לאסוף כמה מרכיבים בשביל לרקוח שיקויים על מנת שמי שאינו יכול יוכל לראות בחושך. אז מרתה, אחייניה ואני אספנו פטריות ועשבים ומרתה לקחה אותם להכין שיקויים. אני התיישבתי לקרוא עוד קצת.
בערב, הגבירה והמכשפה חזרו עם מחליף לאיידן, אחד בשם אוטו קונץ. הוא היה בן אדם יחסית גדול בלבוש עור משונה ומשהו בו נראה לא הכי… רגיל. מרתה הסבירה את נושא האוזן לגבירה שבתורה הסבירה לנו שזה שמרתה נמצאת במחנה הסודי כשמישהו מסוגל לעקוב אחריה זה מצב ממש ממש רע ואנחנו מתבקשים לעזוב.
טילפרטנו משם למקום אחר ואז חזרה לאתור. בשביל לחסוך לנו צרות, מרתה ופרנץ נכנסו לעיר לבד כדי למכור את השריון הקסום שמצאנו ואף אחד צריך. מכיוון שהיה בית קנית’ בפנים, ביקשתי שיביאו לי קצת תחמושת לאקדח. כשחזרו, מרתה ניסתה להסיר מעצמה את הקללה שוב וזה נראה כאילו משהו הצליח, אחרי שלושה ניסיונות, אבל הסימן עדיין היה על גבה.
הקמנו מחנה ביער והתארגנו ללכת לישון. לפני כן, רציתי לבדוק שהאקדח אכן עובד ולא רק מתוך השפעה קסומה כלשהי שלא הבנתי. אז טענתי בו כדור ולקחתי אותו כמאה מטר אל תוך היער. שמתי לב שאוטו עוקב אחריי, מרחף מעט מעל הקרקע בדרכו המוזרה. בחרתי עץ אקראי, כיוונתי אליו את האקדח ומשכתי את ההדק. פיצוץ קטן בקע מקצה הקנה והעץ ירק שבבים. לפחות עכשיו ידעתי שהאקדח תקין. פניתי לחזור. בדרך, ראיתי את אוטו מרים את אצבעו אל איזו שהיא ציפור לילה שפשוט הפסיקה לעוף באחת ואז נפלה והתרסקה על הקרקע. לא הקסם הכי מוזר שראיתי.
Posted in From the Writing Desk, Gaming, Role-Playing by Eran with comments disabled.