באמצע הלילה
האם אני באמת לא צריך אף אחד אחר?
האם זה משנה שאני רוצה?
“כן, ניסיתי להרשים אותך באייקון.
כי דיברנו על זה ואת ביקשת כל כך יפה.
כי באותו הרגע, מה שאת רצית היה הדבר היחידי ש…
ובכן… כבר חודש וחצי אני חושב ולא מסוגל להתבטא.
ויש לי תמונה, של הרגע, תמונה שלא רצית
אבל מבחינתי יצאה מושלמת. גרנדיוזית. פלאית.
ואצלך זה כבר בטח מלפני מזמן
אבל אני לא מסוגל להרפות מהמטען.
ולמה אני לא אומר לך את זה לפנים?
כי אני מפחד התוצאה העלולה להישאר לתמיד.
אני מפחד לפגוע ביחסים.
אני מפחד שתגידי שאין לי סיכויים.
אני מפחד שתחשבי שזה טיפשי.
אני מפחד ממה שעלול לקרות לי,
כי ניסיון יד-שנייה יש לי מספיק.
המחשבות יוצאות ונכנסות, נתקעות ומתחבטות.
ואני נשאר… להביט… מרחוק.”
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 10 comments.
Oh… you poor darling… :( I so want to send you an e-mail, but yahoo mail is dead. I’m with you in spirit, though, if not in writing. Please don’t be sad. You’ll get over her eventually. And if you need a shoulder, you have my number, right?
הפתרונות הכי פשוטים הם לפעמים הכי טובים.
אילו פתרונות אלו?
הפתרון של להגיד לה איך אתה מרגיש.
להיות כנה.
אם תספר לה בכנות מה ואיך אתה מרגיש אני לא חושב שזה יכול להרוס יותר מהעובדה שאתה מרגיש דברים ושומר אותם בבטן.
יותר פשוט מזה.
להתחיל מידידותיות פשוטה וקלילה שתתן לך את היכולת לדבר איתה יותר בחופשיות ואז להסביר בהדרגתיות הנוחה לך שאתה מכוון לכיוונים יותר רציניים. איתה.
אם זה כבר קשה מידי לך על עוד יותר פשוט וישיר.
תתחיל מהצעה לדייט חביב. ההצעה יכולה להיות אפילו ברוח משועשעת, זה יתן טון אחר ופחות משקל על הכתפיים שלך.
סיפורי רגשות יכולים לחכות עד לאמצע הדייט אחרי שכבר שברתם חלק מהקרח.
זה נשמע כמו רעיון טוב אבל כרגע יש הבדל מרחק דיי רציני ביננו והיא לא יכולה לגשת לדואל כל יום.
באופן אישי? הפתרון שלי לסיטואציה דומה היה מייל שאמר: “אני לא מצפה לתגובה, אבל נראה לי שדי התאהבתי בך, זה מסיח את דעתי מעונת המבחנים, ופשוט הייתי צריכה להוריד את זה מהלב.” הבנאדם די נחרד לכמה חודשים, אבל עכשיו אנחנו שוב ביחסי ידידות, והוא כמעט לא פוחד ממני אפילו (שזה נכון לרוב האנשים בחיי, כך שאולי אפילו אין קשר בין השניים). ואני בהחלט מרגישה *הרבה* יותר טוב.
אם אתה הולך להגיד משהו, לדעתי פשוט תגיד.
כן אבל זה גם לא הוביל לקשר הרומנטי…
זה מפחיד אנשים.
אני אומר – שווה לנסות.
כן, אבל גם אני מפחידה אנשים, כך שזו דרך די טובה להבחין מראש בין אנשים שידעו להסתדר איתי וכאלה שלא. אני מאמינה בלהתחיל הכי מפחיד, מוזר וישיר (וכנה – לא סתם לנסות להפחיד אנשים), ולהתמתן עם הזמן. אולי מאבדים ככה אנשים חדשים, אבל לא אנשים שכבר מכירים ואוהבים.