אני מבוגר מרובם
זה משהו שהבנתי אתמול: מתוך 21 הנופלים בקיבוץ, אני מבוגר מ-17 מהם.
הם כל כך מעלינו ובאותו הזמן כל כך אנחנו.
הם האנשים שמקבלים עיטורי עוז ומגייסים שני טנקים כדי לרדוף אחרי חרדון.
הם האנשים שאחרי יום ארוך כגלות ופקודה להתארגן לעוד תקיפה פשוט מחייכים.
הם האנשים שמסוגלים לדרוש יותר מהמקסימום ולהגיע לפני כולם כדי להכין את הקפה האישי של כל אחד.
הם האנשים ששולטים בכל כלי שהם מרימים ושולטים בכל תחום והולכים לבקר את סבתא לפחות פעם בשבוע.
אולי זה חלק מהנטייה שלי לז’אנר הסופר גיבורים.
אלו הם הסופר גיבורים.
אלו האנשים משכמם ומעלה.
וכשאני שומע על מישהו שהסתער, חטף כדור ואז קם והסתער שוב, אני לא יכול שלא לתהות כמה אני שווה מולם.
Posted in Thinking Out Loud by Eran with 2 comments.
you never know until you find yourself there in that place and time.
and thats a good thing.
your life are less interesting and definitly longer and you have plenty of potential ahead of you to fulfil in interesting ways :)
I suppose…