גמר מה טובה?
אז איחלו לי גמר חתימה טובה. באותו זמן לא ידעתי בדיוק מה זה אבל החלטתי לחקור קצת. כי זה העלה לי את השאלה הזאת שוב: איך להיות בן אדם חושב, סקפטי, אתאיסט… בלי להיות חמור. הנה רצף מחשבות בנושא…
אז, לפי וויקיפדיה כמובן: “כתיבה וחתימה טובה – איחול הניתן בחודש אלול ובעשרת ימי תשובה. בהלכה מובא שיש לסיים מכתבים ואגרות וכדומה, הנשלחים בימים אלה, בברכה זו. הברכה היא על פי דברי חז”ל שבימי עשרת ימי תשובה דנים את האדם בשמיים בדיוק מה יקרה איתו ולו למשך השנה הקרובה. חז”ל מוסיפים שפסקי הדין בשמיים נכתבים ונחתמים בימים אלה; ועל פי זה מאחלים בימים אלה ובחודש אלול, שהוא חודש הכנה לימי הדין האלה, “כתיבה וחתימה טוב”, – שיזכה המתברך לפסק-דין טוב כתוב וחתום. ביום הכיפורים עצמו, ובמיוחד לקראת סוף היום, האיחול הוא גְמַר חתימה טובה, – שהסוף ייגמר בחתימה טובה, זאת על פי דברי חז”ל שאז הוא זמן החתימה.”
זאת אומרת, כמובן שידעתי שיש לזה משמעות דתית כלשהי שקשורה ליום כיפור, ראש השנה וכל הימים הנוראים האלו. אבל מעולם לא טרחתי לחקור לעומק. כי זה לא ממש עניין אותי. הפעם זה קצת עצבן אותי כי זאת באמת הדחיפה של המשמעויות הדתיות למי שלא רוצה את זה.
לא, אני לא אומר לא להיות נחמד ומנומס לאנשים אחרים אבל הברכה הזאת מהווה סוג של הנחת יסוד שגויה וקצת מעליבה. זה לא שנה טובה או חג שמח שמשמעותם היא שיהיה לך טוב ושמח ושהכל ילך לך בסבבה. שזה נהדר. גמר חתימה טובה מניח סוג של אמונה וסוג של עקיבה אחר המצוות.
זה היה אחד מהמנחים במעבדה שאמר לי את זה. אז לא התחלתי להתווכח איתו על המשמעות של יום כיפור וכמה הדת מיותרת מבחינתי. כי לא רציתי להעליב. ולמען האמת, כי גם הייתי עסוק ובלחץ זמן לסיים דברים. אבל מעניין לחשוב מדי פעם על איך להיות אתאיסט בלי להיות חמור. זה כולל, אני חושב, קצת טאקט, לא משהו שיש לי הרבה ממנו ביום-יום אבל אני עדיין מסוגל לזהות מצבים ולאיפה כן ולא ללכת בהם.
בעיקרון, אני חושב שאני אתווכח עם כל אחד כל עוד יש לי זמן לעשות את זה ואני לא חושב שזה פוגע בו אישית בצורה בלתי הפיכה, כל עוד זה עדיין נשאר בגדר הויכוח הבריא שלא נכנס לפסים אישיים. כן חשוב לזהות מתי זה כבר מגדיש את הסיעה. אבל זה עוד משהו שמציק לי בדת, גישת ה’אני יותר טוב, אני יותר חשוב, איתי אי אפשר להתווכח’. אני חושב שאין נושא שאי אפשר להתווכח עליו. גם אם יש הר של עדויות נגדך, תתווכח. כשההר הזה ייפול עליך אז תבין שאתה טועה. אבל להתווכח זה בדרך כלל טוב. ואני לא חושב שדת חסינה מזה, או שדת צריכה לקבל מעמד פטור ממס או מימון ממשלתי. אבל זה כבר עניין אחר.
כי לא, אנשים דתיים אינם מקבלים חסינות אוטומטית מלהעלב. זה שאתה נעלב ממשהו לא אומר שמיד צריך להסיר אותו. יש הרבה דברים שמעליבים אותי ומפריעים לי ושלא הייתי רוצה לתמוך בהם, או לאשר אותם או לתת אותם למאכל לחתולים. אבל הם עדיין מותרים. כי יש משהו יותר חשוב וזה חופש. החופש להגיד מה שבא לך. כי ברגע שיש דבר אחד שאסור להגיד, מהר מאוד אפשר לאסור על דברים אחרים.
זה בעיקר מה שמפחיד אותי. שיאסרו ויאסרו ויאסרו עד שאנשים פשוט לא ידעו מה הם מפסידים. אין בעיה להפסיד דברים אבל לפחות תדע מה אתה מפסיד. כי אני שומע את זה מדי פעם, על דתיים שיצאו מחדרי חרדים ונדהמו מול מה שהם גילו. הם בכלל לא ידעו. התרבות שלהם הגבילה אותם, החינוך שלהם הגביל אותם, השפה שלהם הגבילה אותם, ובמידה מסוימת, גם הביגוד שלהם הגביל אותם.
ואני חושב שזה, לפחות ואם כבר, צריך להיות תחת ההגדרה של ‘לא מנומס’.
ומחר נדבר על צנזורה.
Posted in Humanity, Religion, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
אני ממליץ לך לראות את ההרצאה של פיל פלאייט מכנס TAM האחרון: http://www.randi.org/site/index.php/swift-blog/1065-phil-plaits-dont-be-a-dick-talk-at-tam8-now-online.html
הרצאה על איך להעביר את המסר בלי לפגוע ברגשות השומעים, כי אם אתה קורא לזה ויכוח (להבדיל מדיון, למשל) אז יש סיכוי טוב שהצד השני מרגיש תחת מתקפה ויהיה עסוק בהתגוננות במקום בהקשבה. אולי תצא עם הרגשה טובה בסופו, אבל המסר שרצית להעביר לא יישמע.
אני מסכים לחלוטין. גם אני מנסה לעבוד ככה. לפעמים אני מצליח.
מפתיע אותי שרק עכשיו גילית את המשמעות הדתית מאחורי הברכה הזו.
אבל אל תתן לזה יותר מידי חשיבות כשזה מגיע ממי שלא דתי כי זה אחד המשפטים האלה ששוזרים ברצף בתקופת החגים: שנה טובה-צום קל-גמר חתימה טובה-שתהיה לראש ולא לזנב וכו.
זה כמו בחתונות כשמאחלים לך “בקרוב אצלך” בלי לברר אם לא במקרה נפדת מחברה שלך אתמול בריב שעדיין כואב, או שאולי כל מוסד החתונות לא מתאים לך בחייך.
זהו, שאני חושב שאנשים פשוט לא חושבים על זה. ושוב, אחד הדברים שאני חושב שהכי חשוב שאנשים יעשו זה לחשוב על זה. לחשוב על מה שהם עושים ולחשוב על מה שהם אומרים. ואסתייג עוד לפני: לא, אני לא חושב שזה להגיע לאותן מסקנות כמוני אלא באמת לשקול ולנתח.
וכמו שאמרתי: שנה טובה, סבבה. צום קל, הנחת יסוד. גמר חתימה טובה, הנחת יסוד. שתהיה לראש ולא לזנב, קצת באמצע ואני נוטה לכיוון סבבה. בקרוב אצלך כולל הנחת יסוד, וכמו שאמרת, יכול להיות ממש מעליב.