ההופעה של Thirty Seconds to Mars
היום הזה התחיל לא כל כך כיף. אני הייתי כנראה בשיא המחלה שלי והרגשתי על הפנים. מספיק בשביל ללכת לעבודה, לפגישה שהייתי צריך, ומיד לחזור הביתה לישון. רק אכלתי קצת ונכנסתי למיטה.
ביקשתי ממעין שתעיר אותי בשלוש ואיך שהוא, בכל הבלגן הזה, גם אני קצת שכחתי מהפגישה שתכננתי. פגישה עם צלם שתוכננה לחמש, נדחתה לחמש וחצי ואז לשש ובסוף התחילה רק בשש ועשרה. מעכשיו, לכל כתובת שעוד לא הייתי בה אני מתכנן עוד שעה זמן הגעה.
היה חם בצורה מזוויעה אבל הצלחנו להגיע בשלום לתל אביב. והצלם עשה רושם טוב מאוד והוא כרגע בראש הרשימה שלנו. משם כבר נסענו יותר ברוגע לכיוון מרכז הירידים, גני התערוכה.
ההופעה הייתה בביתן 1. איך מגיעים לביתן 1? איך להגיע לביתן 1? (זה בשביל שגוגל ידע מה לחפש) זה דיי פשוט. אם מגיעים בתחבורה ציבורית אז יש תחנה ליד של קו 279 (אאז”נ) ותחנת רכבת האוניברסיטה שני מטר מהשער הראשי. אם מגיעים עם רכב פרטי אז כנראה עדיף להיכנס לחניה שלהם דרך השער הראשי או ליד ואז להמשיך קדימה ברגל עד הביתן הענק. אם יש הסעה פרטית (כמו שהייתה לי :) אז עדיף לעצור מול השער הראשי בתחנה או קרוב לגשר הולכי רגל, לחצות אותו ולהיכנס דרך השערים הקטנים, הביתן בדיוק ממול.
אני בדרך כלל שונא הופעות, עד שהן מתחילות, וזאת הייתה דוגמה טובה. אמרו פתיחת שערים ב-20:00. כמובן שבכניסה אי אפשר להכניס שום דבר כדי שתהיה צמא ורעב ותקנה אוכל גרוע במחירים מופקעים בפנים. ב-20:30 עלו לבמה Got No Shame שלא נשמעו כל כך טוב ורק רציתי שירדו כבר. הם סיימו ב-21:00 ואז היו עוד 30 דקות הפסקה עד שהתחילה ההופעה ששילמנו עבורה כרטיס.
אמרו לי קודם שהם להקת אימו ושאני אמצא בפנים הרבה ילדות צרחניות. אז היו הרבה ילדות צרחניות וכמה אנשים שדאגו יותר מדי לבלורית שלהם אבל הרוב היו אנשים רגילים שאוהבים את המוזיקה. וכרגיל, המון מעשנים.
הפעם חשבתי על זה מראש, מצאתי את רשימת השירים והבאתי אותם איתי. הסדר היה קצת לא נכון אבל כולם היו שם. וכמו שאמרתי למעין, אני שמח שכמו Jethro Tull גם Thirty Seconds to Mars מבינים שהופעה זה לא רק השירים, הם באמת צריכים לתת הופעה.
ומה שכן אפשר להגיד הוא שג’ארד ליטו יודע להפעיל את הקהל. ותמיד מדהים אותי איך האינדיבידואל מתבטל במקרים כמו אלו. בזמן ההופעה, זה כבר לא קבוצת אנשים נפרדת, זה ה-Echelon, זה ה-Mars Army. למרות שאני לא ממש רואה את עצמי חלק ממנו, לא עשיתי את הסימן עם האצבעות של שתי הידיים, אני רק אוהב את המוזיקה, עדיין, כשהוא אמר לקפוץ אז כולם קפצו, וכולם שרו. וזה הכיף.
למרות הסירחון.
ואין ממש דרך לתאר איך הופעה מרגישה. אם זה להקה שבאמת אוהבים ומוזיקה שבאמת מתחברים אליה, צריך להיות שם ולהרגיש את זה בעצמך.
מה שכן, להופעה הבאה אני מגיע עם בקבוק חצי ליטר בכיס ומטהר אוויר.
Posted in Art, Humanity, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.