פחדים ואשליות
אז כבר העליתי את הדיון על הפחד מהמוות ואני נוטה להסכים עם ניהאו. אם נגדיר פחד בתור הרגשה משתקת, חשש כל כך גדול שאם הבן-אדם הנפגע מסוגל עדיין לזוז הוא יברח על נפשו אז עוד לא פגשתי משהו שממנו אני באמת מפחד וכנראה גם לא מפחד מהמוות. יש לי רק חשש בריא מפעילויות מסוימות שלפי החשבון שלי נושאות בחובן סיכון תמותה גבוה. ולא, צניחה חופשית היא לא אחת מהן. רק כי אני אוהב לחיות ורוצה לעשות את זה עוד הרבה זמן.
אחרי ששמעתי עוד כמה פרקים של Skeptoid לאחרונה אני מתחיל לחשוב שהאנשים שממציאים את האשליות המוזרות האלו, את המחשבות שקריסטלים ירפאו אותם או שיש משהו לאחר המוות חוץ מריק ורקבון, האנשים שיגידו לכם שתנור מיקרוגל הוא מכשיר שטני ומסוכן ושבשביל להיות באמת בריא צריך לשתות משקה שהוא בעיקרון תרכובת של חיטה ודשא, הם אנשים שפשוט מפחדים. הם מפחדים מהעולם, מפחדים מהאמת או פשוט כל כך מפחדים מכישלון, מפחדים מליפול, שהם מעדיפים לתלות את התקוות שלהם, להאמין בגורם חיצוני כלשהו לו הם יוכלו לזקוף את ההצלחות ואותו יוכלו להאשים את הכשלונות שלהם. ואמונה בגורם חיצוני רק מחליפה אמונה בעצמך. אני מעדיף להאמין בעצמי.
אז זה מה שאני עושה. אני מאמין בעצמי. כשאני נתקל במשהו, ושוב אני אומר שזה הדבר הכי טוב שכל אחד יכול לעשות, אני חושב עליו. כשיש לי אתגר, אני חושב איך להתמודד איתו. אם החיים קשים אז מחפשים פתרונות, מוצאים, דרך לשפר את המצב. כי, תכלס, אם אין אני לי אז מי לי?
האמרה המפורסמת ‘אקדחים לא הורגים אנשים, אנשים הורגים אנשים’ ניתנת לפירוש בדרך טיפה יותר נרחבת מאשר מסר על חינוך ושליטה. אפשר לפרש אותה באופן כללי על כך שאי אפשר להאשים את השליחים שלנו בתוצאות מעשינו, בין אם הם מכשירים, מרקחות, תופעות הסתברותיות או ישויות מדומיינות*. כי אחרי הכל, אנחנו הפעלנו את אותם שליחים או ייחסנו אליהם השפעות לא שלהם.
אחד הדברים הראשונים שלמדתי בצבא ואחד הדברים היותר חכמים שאבא שלי לימד אותי הוא לקחת אחריות. הוא אמר לי ללכת ולנסות. גם אם לא עשיתי את זה מעולם, אם צריך מישהו שיעשה ואני חושב שאני יכול אז ללכת ולעשות. ולקחת אחריות, לקחת קרדיט ואשמה, מאיפה שהם מגיעים. אם אתה עשית את זה אז זה שלך, אל תתגמד או תברח מזה.
אז לא לפחד, לא להשלות. לצאת, לעשות, לקחת אחריות. ואם לא הצלחתם בניסיון הראשון? תקראו את המדריך שוב ותנסו עוד פעם.
* כן, קראתי לאלוהים שליח.
Posted in Humanity, Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.