אימה בסיפורים
כשאתה מפחד באמת רק מהמוות, מעט מאוד מאמנות האימה כבר עובדת. אני אוהב סרטי אימה כי אני עדיין מחפש את האימה היעילה, זאת שבאמת עובדת כמו שצריך גם כשאני לא כזה בן אדם פחדן. ויש סרטים כאלו אבל לא הרבה.
אימה בספרים, לעומת זאת, זה דבר אחר לגמרי.
עכשיו אני שומע קצת PseudoPod. אני רוצה לכתוב ביקורת, בעיקר כדי להודיע ליותר אנשים, על Escape Pod ו-PodCastle, שני מגזינים מקוונים של סיפורי-שמע שאני מאוד אוהב. אבל זאת כנראה תהיה רשלנות לא לכתוב גם על PseudoPod, האח האמצעי מבין השלושה של Escape Artists. אז אני שומע קצת סיפורי אימה.
ומה שאני מוצא הוא שיש שם כמה קטעים מגניבים וקטעים שגורמים לי לחייך מבחינת ה”He he he, I guess you’re really fucked now” אבל לא אימה ממש. הם לא גורמים לי לפחד ואפילו לא מעוררים את התחושה הצפויה של הלב שנופל לקיבה. הבעיה היא שנראה לי שהחומר טוב. כשאני שומע את זה אני חושב שאם זה היה בקולנוע זה היה הרבה יותר אפקטיבי אבל בסיפור זה לא עובד.
מצד שני, חלק מהסיפורים של לאבקראפט ששמעתי ממש טובים, ממש יעילים. Randolph Carter, Mountains of Madness ובעיקר From Beyond לדוגמה.
אז האם אימה בספרים לא עובדת או שהבעיה היא רק בחומר שלי? זה למה אני צריך המלצה. אני רוצה לדעת מה הוא ספר (או סיפור) האימה הכי טוב שאתם מכירים?
Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with 17 comments.
צברתי כבר כמה וכמה חוויות כואבות בחיי. הסימנים בדרך כלל מטשטשים אבל הזיכרון שם. אני חושב שזה גם בריא.
וגם פחד יכול להיות בריא ולא משתק. את מדברת על פוביה של ממש, על פחד לא רציונלי. פחד יכול להיות פשוט גורם מעורר לתגובת flight במקום fight.
טוב זה כבר עיניין של סקלות וסדרי גודל.
זהירות, חשש, פחד, אימה, ופוביה כולם על אותו הסרגל באותו הכיוון. אתה מחפש אימה בסרטים וספרים. ממה שסיפרת כאן נראה לי שהכי קרוב שתגיע זה “חשש לחיי הדמויות” שהתחברת אליהם. דברים אחרים פשוט לא מפחידים אותך ולא נרשמים אצלך כאיום. אין לך פוביות נסתרות שאפשר לפרוט עליהן. אתה לא נותן לסיפור האימתי להתקשר אל חייך האישיים וההפרדה הזאת שומרת עליך מפני האימה- לפחות בספרים. בסרטים אפשר להגעיל אותך או להקפיץ אותך או, במקרים קיצוניים, לזעזע אותך אבל לא להפחיד אותך.
אבל יש סרטים שבאמת מצליחים להפחיד כמו Shutter ו-One Missed Call (המקוריים, האמריקניים פחות טובים).
מה הפחיד אותך בהם?
אם הייתי יכול להגיד לך בדיוק מה אז כנראה שהייתי הולך ללמד את האמריקנים. היפנים פשוט עושים סרטי אימה יעילים. הם משלבים “בו”, “טרור” ו”זוועה” ביחד בצורה כל כך טובה.
כשאתה אומר “כאב”, למה אתה מתכוון?
לא שאני באה לזלזל בכאב שעברת. טוב, אולי קצת ;)
אני בטוח שאת יכולה לזלזל בכאב שלי אבל זה לא אומר שלא כאב גם לי. כמו שאמרתי, הסימנים מטשטשים אבל לפעמים נשארות צלקות. הסימן הכחול/שחור הענק שכיסה לי את כל הכתף אחרי אימון חרב אחד כבר נעלם אבל תשאלי אותי על הצלקות שלי בפעם הבאה.