מודנה – גלידה, בלסמיקו ולמברוסקו
התכנון היה לקום מוקדם, לתפוס ארוחת בוקר, לסוע לשדה התעופה, לאסוף אוטו בשמונה ולצאת לדרך. אבל, תכל’ס, הסיור שלנו במוזיאון הגלידה הוא רק בעשר וזה בערך 20 דקות נסיעה. אז התעוררנו מאוחר, זזנו לאט וברוגע, אספנו אוטו יותר לקראת תשע והגענו למוזיאון עשר דקות לפני הזמן והכל טוב.
זה האוטו דרך אגב. כך, שעקרונית נהגנו בשועל אש
המוזיאון נמצא במרכז הפיקוד ובית הספר שלך קארפיג’יאני, החברה שסביר מאוד שתראו את השם שלה על מכונת גלידה אם פשוט תסתכלו.
Yes, Icecream is a Thing You Can Learn
רצינו לעשות את הסיור המקיף – Gelatology – אבל הכל היה תפוס. כשהגענו, גילינו שגם ה-Master Class, שיותר מגניב, מלא לגמרי. אמרו לנו שהסיור הקטן יותר, Discovering Gelato, אפשרי אבל הוא ב-14:30 ואנחנו רצינו להיות ביקב ב-15:00. אז הסתפקנו בסיור הבסיסי.
המידע מעניין אבל המוזיאון עצמו דיי קטן ומסכן. הוא עוד צעיר, בן שנתיים, אז יש לו לאן לגדול. יש המון תמונות שאני לא מתכוון לשים אבל…
הנה מכונת גלידה עתיקה שעובדת לפי אותו עיקרון כמו כדור הגלידה שלנו רק יותר טוב.
ואלו המכונות שסביר שתראו בחנויות גלידה פשוטות. ואחרי שסיימנו את הסיור, לפחות קיבלנו גלידה.
מעין לקחה שוקולד חלב ותות. אני לקחתי שוקולד מריר ולימון. החווייה הכללית הייתה בסדר כזה. הטעמים הרגישו בעיקר בעלי פוטנציאל אבל לא לגמרי מלוטשים.
לפחות ראינו פורשה ישנה במגרש חנייה.
זאת ה-944 אם מישהו תוהה. והפסיקו לייצר אותן ב-1991.
נסענו ליעד הבא. עוד ווילה שמכינה בלסמיקו, הפעם כזאת שמור המליצה עליה.
לקחנו דרכים עקיפות כדי להגיע לסאן דונינו וכנראה שלא היינו צריכים. הגענו לשם ב-12:20. ובעל הבית אמר שהוא לוקח הפסקה ב-12:30, שיש לו פגישה והוא פותח שוב ב-14:30. אבל שוב, אנחנו, יקב, שלוש. אז ביקשנו יפה והוא אמר שהוא יעשה לנו סיור מקוצר ומהיר.
את ההסבר כבר הכרנו אבל אז קיבלנו לטעום מהבלסמיקו שלו. הוא היה מאוד טעים. ואז ניסינו את זה.
כן. זה מה שאתם חושבים שזה. הגלידה וניל הייתה לא משהו אבל בלסמיקו על גלידה זה נהדר.
נוסעים לווילה די קורלו.
מקום שלא נראה כזה יוצא דופן באזור הכפר האיטלקי. אבל מאחורה יש המון גפנים.
ובפנים הם מכינים למברוסקו.
בצורה לחלוטין לא מפתיעה, ללמברוסקו הזה יש טעם שלחלוטין לא דומה למה שמוכרים בארץ. הוא ממש טעים. טעמנו את ה-11.5% הרציני, החזק, עם בשר. הוספנו לזה פארמז’נו כי… ככה. ואז טעמנו את ה-9.5% הקליל והמתוק יותר והוא היה מגניב. ואז הוא נתן לנו את הגראפה, ה-45% שהיה דווקא לא רע אבל ממש חזק אז שתיתי מעט… ואז הרבה מים… ואז נחתי קצת כי צריך לנהוג.
חזרנו חזרה לבולוניה, פרקנו את האוטו, החזרנו מפתחות, נדחפנו לאוטובוס חזרה אל העיר ועלינו על רכבת סופר מהירה לפירנצה.
היא נסעה 300 ומשהו קמ”ש אבל המון מנהרות אז לא השגתי צילום. יש לי של הנסיעה לרומא אבל זה אחר כך.
בפירנצה הלכנו קצת אל הדירה של ג’אקומו, ליטפנו את החתול שלו וקרסנו לישון.
פירנצה ונהר בלילה
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.