פירנצה – גשם, רע לי אבל גלידה וסלפירנצה
קמנו ליום גשום. מעין אמרה שמטפטף קלות. אני קיוויתי לא להינמס. הלכנו, דבר ראשון, אל הכנסייה הגדולה מול תחנת הרכבת, להשיג מפה ממרכז התיירים. הפיאצה מול הכנסייה גם מאוד יפה.
הסתובבנו לנו בפירנצה, אומרים “היי. ביי.” לטונה של כנסיות וארמונות (כי פירנצה מפוצצת בהם), עד שהגענו לחנות נייר שמעין רצתה לראות. מאוד מגניב מבחוץ אבל לא קנינו דבר.
הגלידה הראשונה, מיני רבות, בפירנצה, הייתה בסנטה טריניטה והייתה נהדרת.
מעין לקחה מסקרפונה עם נוטלה ופנה קוטה. אני לקחתי מסקרפונה, עוגת גבינה ושום-שום שחור. כל הגלידות היו נהדרות חוץ מהעוגת גבינה שהייתה נחמדה אבל לא הרבה יותר מזה והשום שום השחור שהוא קשה לאכילה אבל חייבים לנסות אותו לפחות.
במורד הנהר המשכנו אל הגשר הישן. לא יודע למה ציפיתי אבל לא לאוסף חנויות תכשיטים פלצניות.
בכל זאת, הגשר יפה ואני תוהה מי גר בבתים האלו.
קצת אחרי הגשר מצאנו שוק לא מי יודע מה מרשים ואסם.
כן. הדבר הזה הוא בניין אחסון/עיבוד חיטה ומשהו כזה. או בקיצור, אסם. עם ארבע פסלים בכל קיר, קשתות מעוטרות וכו’. אחרי זה הגענו לארמון הישן.
היי ביי נפטון. היי ביי עותק של פסל דוד. היי ביי עוד כמה פסלים. נחנו קצת והמשכנו הלאה.
לאן? גלידה, כמובן. למה לא? למה לא, באמת? כי זאת שם החנות. Perché No.
מעין לקחה חלב עם שום-שום ודבש. אני לקחתי ספוג שוקולד וספוג קצפת. כל הגלידות היו בסדר עד בסדר+ אם כי הייתי אומר שהשוקולד הייתה אפילו לא רעה.
חיפשנו עוד גלידרייה שהייתה אמורה להיות שם אבל לא מצאנו אותה. המשכנו לטייל במטרה לחזור לנוח קצת ולחפש מה לעשות אחר כך עד שהסכמנו על גני מיכלאנג’לו. נאמר שחייבים ללכת לשם לראות את השקיעה. מיהרנו החוצה כי היה צריך לבוא אוטובוס קרוב עוד כמה דקות. עלינו עליו וטוב שלא פספסנו כי מהר מאוד אחרי שהגענו, זה קרה.
ואז מעין המציאה את הסלפירנצה.
אנחנו לא כל כך בקטע של צילום עצמי אבל אנחנו עושים את זה בשביל הכיף הפרטי שלנו. ואולי קצת באירוניה. לא שאנחנו היפסטרים או משהו.
היה כיף מאוד שם על הגבעה. רק אנחנו, פירנצה ועוד כמה מאות תיירים. ולכן היה עוד יותר כיף בדרך חזרה למטה. רק אנחנו והמגדל של מעין…
ותראו! ארמון!
אבל לפני שחזרנו לישון, הייתה לנו עוד תחנה אחת חשובה מאוד. כן, ניחשתם נכונה: גלידה!
מעין לקחה את המורטו של דה-נרי ושוקולד לבן. אני לקחתי את המורטו, הקרמלו של דה-נרי וקרם עוגיות. השוקולד הלבן היה טוב, הקרם עוגיות היה גם טעים אבל המורטו והקרמלו היו קרמים דחוסים ורציניים שנדבקים ללשון ולחיך ולא עוזבים והיו כל כך טעימים שקצת חשבתי על ללכת לקחת עוד. באותו הרגע, דה-נרי לקחה מקום ראשון בין הגלידריות.
הלכנו חזרה לדירה. שוב ירד המון גשמים של גשם וניסיתי לתפוס את זה בצילום. לא יודע כמה הצלחתי.
ואחרי התארגנות קצרה, הלכנו למסעדה של ארתורו בדל’אורטו, בהמלצת המארח שלנו.
לא היינו ממש רעבים אז הזמנו רק מנה פסטה לכל אחד (הפסטה באיטליה קטנה, כי היא רק מנת פתיחה) וקצת תפוחי אדמה. היה דווקא מאוד טעים רק הצטערתי שלא לקחתי ביסטקה, עכשיו כשאנחנו בפירנצה וכל זה. אבל היו לנו עוד יומיים, אז זה בסדר.
Posted in Maayan, No Category by Eran with comments disabled.