The Less Interesting Times

בזמן האחרון נתקלתי מעט יותר בתגובות על חילוניותי. כנראה בעיקר שדיברתי על זה בתדירות מעט גבוהה יותר, התחלתי ללבוש את החולצות עם ה-A האדום באופן סדיר ויש לי סיכה עם ה-A על המעיל שלי.

דבר ראשון, החלטתי על הגדרה חדשה לעצמי. מי שמקבל ממני דואר או רואה אותי בפורומים בטח כבר שם לב לחתימה הרגילה שלי. למטה אני כותב “May we meet in Less Interesting Times” עם הכתובת של הבלוג אבל למעלה, אחרי שורה מבודחת/שנונה משהו (“Don’t let people drive you crazy when you know it’s within walking distance”) אני שם את הרעיון העיקרי שלי: “No one ever said being a Heretic was easy”. מי ששיחק במשחק הישן והנהדר של Raven Software מכיר את השורה הזאת בתור השורה האחרונה של דמות השחקן לפני שהוא צועד דרך השער אבל בשבילי זאת סוג של הגדרה והודאה עצמית. בשבילי, אתאיסט הוא פשוט בן אדם שלא מאמין. אני כופר (או בשביל להתאים ל-A האדומה, אפיקורוס). זאת אומרת, לא רק שאני לא מאמין, אני מצהיר את זה בפומבי ומדבר על זה כשאפשר.

אז הדבר הראשון שאומרים לי הוא למה להציק? למה להתנגח באנשים ככה סתם?
התשובה הראשונה היא, למה לא? אנשים מדברים על כדורגל ואקלים וטלוויזיה ופוליטיקה ומשפטים ומוסר והאם זה בסדר לתת לבת הצעירה שלך לצאת עם מישהו שהיא אוהבת ואתה לא מכיר? אז למה אסור לדבר על דת? דת היא נושא לדיון כמו כל אחד אחר והוא לא חסין לביקורות. זה שהוא אחד הנושאים העתיקים ביותר בתרבות האנושית לא אומר שכבר נאמר הכל, שהנושא סגור או שהוא קיבל ותק ולכן אסור לגעת בו. הרי, אנשים עדיין מדברים על מלחמה והרג, נושאים שהקדימו את הדת.
התשובה השנייה היא, זה לא סתם. אני חושב שאני עושה משהו מועיל, שאני תורם ועוזר לאנשים להתקדם, שאם אני מדבר עם מישהו על דת, אולי אנחנו נגיע לנושאים שהוא לא חשב עליהם, הוא יחשוב מחדש על מה שהוא מכיר ויבחן את זה באור חדש. ואולי גם אני. ובמיוחד, אם הצלחתי לגרום לבן-אדם לזנוח דת ואולי גם לקחת על עצמו תפקיד מועיל אותו לא חשב בכלל לקחת קודם, גם תרמתי לחברה בכלליות.
המשך קריאה »

אם עוד לא הזכרתי פה את Not Always Right אני מתנצל. מדובר באחד האתרים היותר מצחיקים שראיתי בזמן האחרון. יותר מצחיק מ-FailBlog ומכל קומיקס.

בנוסף, מצאתי משם קישורים לאתר של חנות ספרים עתיקים בו מדובר על אנשים שמתעקשים להתעלל באיש הספרים הנחמד וקישור לדף על אנשים שמתעללים במחשבים, לא ממש יפה.

אחד קלפי המאורעות הטובים ביותר לציידים ב-Fury of Dracula וגם אחד המשעשעים להקריא, במיוחד כשרואים את ההבעה על הפרצוף של השחקן של דרקולה.

אני באמת שלא זוכר את כל הציטוט, רק את הסוף שלו שהולך בערך ככה:

“… But in the north, these days seem to last a week.”

ועכשיו, אחרי שבארבעים ושש השעות האחרונות ישנתי רק ארבע, אני רשמית מסווג את עצמי כצמח ושאף אחד לא ינסה להעיר אותי. אני אפילו לא בטוח אם רעב יהיה מספיק.

אבל ערב המשחקים בטקטיקה היה נהדר. כן ירבו. צריך גם לארגן כמה מיוחדים כאלו בטכניון.

סדרות נגמרות: Heroes, Dollhouse, Supernatural, 24, The Unit, NCIS, Prison Break, The Mentalist, Criminal Minds, Castle, Krod Mandoon, Bones, Lost

Heroes: (מד”ב, גיבורי על) בהחלט ניכר שיפור בעונה הזאת של גיבורים אך היא עדיין סובלת מעודף מוגזם של כמעט הכל ורעיונות מעניינים שהתמסמסו. לעומת זאת, העונה הזאת מראה יותר מיקוד וחזרה למקורות ובתקווה העונה הבאה תהיה יותר מעניינת. גורם עניין: מגניבות, רעיון. תשקיף: עדיין צופה.
Dollhouse: (מד”ב, ג’וס ווידון) הסדרה החדשה של ג’וס מרתקת כמו הקודמות אבל מכילה בערך חצי השנינות של באפי ורבע השנינות של Firefly. הרעיון מגניב ואי אפשר להאשים אותו שהוא לא לוקח אותו לכיוונים מעניינים אבל, למרות שחובבי ווידון ימצאו את הדברים שהם אוהבים (גם את השחקנים המוכרים), אם מישהו היה שואל אותי אם להכיר את ג’וס ווידון, במה לצפות הייתי מכוון אותו דבר ראשון ל-Firefly ו-Serenity. ואני כן נאלץ להסכים, רוב השחקנים (לא רק אלייזה) לא מספיק טובים בשביל הדרישות של היצירה הזאת. גורם עניין: רעיון. תשקיף: עדיין צופה.
24: (מתח, פעולה) העונה הזאת הייתה מעט מוזרה. היא התחילה עם סרט נהדר והתחילה עם רעיון מעניין. אבל הרעיון דיי התמסמס ובמקום לראות יותר פיתוח דמות אצל באוור ראיתי אותו גורר מישהי אחרת לרמה שלו. הפרקים הדרדרו למרוץ להרוג או לענות את החיבור הבא בשרשרת אל המקור ולא היה ממש דיון (כמו שקיוויתי אחרי הסרט) במוסריות של מה שג’ק ושותפיו עושים כדי להציל אנשים. לקראת הסוף כבר חשבתי שזהו, נגמר להם הסוס ואני לא ממשיך לעונה הבאה. אבל הם הצליחו להעלות קצת את הדרמה בפרקים האחרונים וגם להראות את ג’ק טיפה שבור (אבל לא יותר מדי). בנוסף הם גם בנו סיפור ארוך יותר שעוד לא נגמר ועירבו כמה שחקנים מוכשרים יותר. גורם עניין: אקשן, מתח. תשקיף: חצוי אם להמשיך או לא. נראה לגבי הטריילרים לעונה השמינית.
המשך קריאה »

הימים שבהם יש תרגיל להגיש ב-12:00 בצהריים ואתה עדיין לא בטוח אם כדאי לך, כשאתה לא בטוח אם להשאיר את זה לשותף או לא, אם זה יהיה נחמד לעשות את זה או בדיוק הדבר הנכון, כשאתה מרגיש שהניסיונות לסיים נכשלים והזמן הולך ונגמר וכשאתה רק רוצה שהיום ייגמר ויגיע מחר.

אבל איזה כיף זה כשהם עוברים סוף סוף?

ויש עכשיו משחקים בטקטיקה בדיזינגוף למי שרוצה לבוא. להתראות מחר.

כשאני מדבר על כך שצריך לחשוב מחדש על דברים שנכתבו לפני שנים רבות כי אולי הם לא מתאימים כל כך למציאות העכשווית, הכוונה היא לא רק לתנ”ך. עכשיו, תעשיית החלל הצומחת רוצה לשנות את האיסור על הפצת טכנולוגיות בטענה שמדובר בהנחיות שנכתבו בזמן המלחמה הקרה ויכולות לכסות דברים שכל חובב טילים ממוצע בונה.

—-====—-

אחרי שהבדיקות הושלמו ואחרי שצוות ה-ISS דיבר עם החבר’ה באטלנטיס, הם השיקו כוסות בפעם הראשונה ושתו משהו שאף אסטרונאוט לפניהם עוד לא שתה… את השתן והזיעה של עצמם. יחי הממחזר של נאסא!

—-====—-

איך לא חשבו על זה קודם? הרבה אנשים משתמשים בטלפונים ניידים. הטלפונים, לפי הגדרתם, ניידים ולכן משתמשים בהם תוך כדי התניידות ממקום למקום. וידוע שלכתוב הודעה דורש הרבה יותר ריכוז, בעיקר חזותי, מאשר לדבר בטלפון. אז איך אמורים ללכת ולכתוב הודעה ולא להיתקל במשהו בדרך? אם הרקע של ההודעה הוא התצוגה של המצלמה. עכשיו אני רוצה כזה למכשיר שלי ולא רק ל-iPhone.
המשך קריאה »

בעוד יומיים, Lo-Pro יחזרו להופעה הראשונה שלהם בהרבה יותר מדי זמן וצפוי אלבום חדש ביוני!

ומי שלא יודע מי הם Lo-Pro, צריך ללכת להקשיב (הקישור הוא לאחד השירים באלבום שלהם, ממנו אפשר להגיע לכל האלבום). לפי דעתי, ליד Adema, Poets of the Fall, Trapt, Taproot ואחרות, הם נמצאים בין הלהקות היותר טובות ופחות ידועות. האלבום הראשון שלהם יצא ב-2003 ולא נשמע מהם כמעט כלום החל מ-2004. כבר חשבתי שהם התפרקו עד שבא לי לשמוע אותם היום והלכתי גם לבדוק מה באמת קורה איתם. וזה מה שקורה. והם אומרים שיש להם מספיק חומר ללפחות שניים, כנראה שלושה, אולי כבר ארבעה אלבומים.

כשהייתי בבית בפעם האחרונה אז אבא שלי רצה שאחפש לו מידע על טלפון שהוא חושב לקחת. כשהעליתי את גוגל, הוא עלה בעברית. אז החלפתי לאנגלית. אמרתי שדבר ראשון שכדאי לעשות הוא לחפש באנגלית. אז אבא שלי קרא לי סנוב.

אני טענתי שאני מחפש באנגלית כי כל מה שיש בעברית זה חנויות שלא אומרות כלום ובאנגלית אני יכול למצוא את אתר היצרן עם המפרט המלא של הטלפון. אבל זה יותר מזה. גם אם מתייחסים לביקורות, באנגלית אני יכול למצוא הרבה יותר מידע. בין אם נרצה או לא, כמות המידע שיש באנגלית תמיד גדולה יותר מכמות המידע שאפשר למצוא בעברית.

למה להגביל את עצמי במאגר המידע האפשרי כשאני יכול לחפש רחב יותר?
אני מודה שאם אני מחפש שירת ימי הביניים בצרפתית אז אני יותר מוגבל על ידי אנגלית אבל לצערי אני לא יכול לחפש בצרפתית. אבל ברוב המקרים אני חושב שאני צודק.

אני חושב כבר הרבה זמן שאם אני הייתי גיבור על, הכוח המיוחד שלי היה להתלהב מדברים. אני לא מדבר על התלהבות חסרת מעצורים. אני מדבר על היכולת להיכנס באמת לכמעט כל דבר. כשאני קורא (ובעיקר כשאני שומע) ספרים אני מרגיש כמו המספר ולפעמים גם משחזר את מה שאני שומע. ובמיוחד במשחקים, אני בעיקר משחק בשביל ה-fluff. כי משחק בילוש שבו רודפים אחרי מישהו בזמן שהוא משאיר מאחוריו מלכודות זה נחמד אבל לרדוף אחרי דרקולה שמנסה ליצור אימפריית ערפדים חדשה וגורל העולם תלוי באם נצליח או לא זה מגניב במיוחד.

אף פעם לא היפנטו אותי. מעניין אם אני רגיש במיוחד לזה. או שאולי הכפירה שלי תעזור לי.