Tidbits of Experience: Unity App on Android Not Showing Permission Request Dialog
It happened to me that an app I was creating required some Android permissions and while it did show the permission dialogs when I first installed it, subsequent builds, with more or different permissions, didn’t pop the dialog. Even after uninstalling and reinstalling the app, nothing happened. Digging through the AndroidManifest.xml file Unity was generating, I found this line: <meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”true” /> So, to override, make sure you have an AndroidManifest.xml file in your Plugins\Android directory (you can copy the generated file from Temp\StagingArea as a start) and make sure you have the line: <meta-data android:name=”unityplayer.SkipPermissionsDialog” android:value=”false” /> Under your Application tag. It will ask for permissions every time you reinstall the app but it should be good from then on out.
Posted in No Category, Practice, Programming, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
כי שיחת טלפון היא דבר יקר — מבחינת תשומת לב
בן הטיפש עשרה הרגיל אולי לא יסכים איתי בדיוק אבל אני חושב שהסיבה שאנחנו כבר לא ממש מדברים בטלפון אלא שולחים הודעות או מסרוני קול כאלו ואחרים היא כי אחרי שהרבה אנשים כבר הבינו, לוגית, שזמן ותשומת לב הם המשאבים הכי יקרים שיש, השאר החלו להבין את זה אינטואיטיבית. אני, דיי מאז ומתמיד, לא ממש אהבתי לדבר בטלפון. הכי העדפתי לדבר פנים אל פנים אבל, אם הדבר לא מתאפשר, אני מעדיף לשלוח הודעות. קודם דואל, תוך כדי זה מסרונים, ועכשיו יותר מסרים מידיים. גם אני, עכשיו, מתקשר רק למעין או רק כשאני צריך תגובות בזמן אמת וגם זה, רק אם אני ממש חייב. אני עדיין לא מבין את הקטע של לשלוח מסרוני קול הלוך חזור.
Posted in Humanity, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
דארמוק ונתניהו
אתם יודעים מה? אני חושב ש’דארמוק‘ דווקא יכול ללמד אותנו הרבה. הוא לא סתם פרק טוב. כמו שמשתמשים במטפורה באופן כללי כדי ליצור קשר רגשי מהיר בשביל אנשים ולהעביר רעיונות בלי להצטרך לבנות אותם מאפס, גם הגישה של ‘דארמוק’ יכולה לעבוד נהדר ביום-יום. מצד שני, אם אני אצביע על המדינה שלנו ואגיד “גרמניה, כשהיטלר עלה לשלטון”, “ארצות הברית, בבהלת היפנים של מלחמת העולם השנייה”, או “דרום אפריקה, אפארטהייד”, אנשים עלולים להאשים אותי בכך שאני שונא את המדינה. למרות שזה בדיוק להפך.
Posted in Humanity, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
שלושה מאפיינים
Trying vlogging. This time about my three main features.
Posted in Me, No Category, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
How To Give Your Brain A Break Without Booking Vacation Days
לטרלו יש כמה מאמרים מעניינים לפעמים. הרעיון של זה הוא שהמוח שלכם לפעמים אומר לכם שהוא צריך הפסקה אבל מה שהוא באמת מתכוון זה שהוא צריך שינוי, שמספיק לעבור לעשות משהו אחר ואתם מקבלים אנרגיה שוב. וזה מה שאני עושה כל הזמן. אני כן מסוגל לעשות כמה דברים במקביל (כן יש הגבלות ואני לא כל כך טוב כמו שהייתי לפני רק 10 שנים) ואני חושב שזה אחד הדברים שבאמת תורמים לנושא, לכך שאני יכול לעבוד במשך שעות בלי שום הפסקה רגילה, ושלרוב אני לא מרגיש צורך בלצאת לחופש כדי להתרענן. חוץ מזה, אני תמיד דואג להעסיק את עצמי בעוד נושאים יצירתיים גם מחוץ לתחומי העבודה. אז נסו את זה גם אתם, כנראה שריבוי-משימות, תחת הגבלות מסוימות, זה דווקא טוב למוח.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
מבחן תבונה
שמתי לזה קצת יותר לב לאחרונה, בעיקר אחרי שראיתי עוד כמה מבחני IQ ברצף הדברים שאני קורא. ואז קרה מקרה שקשור אליי שגרם לי לחשוב על זה יותר. אני לא אציין יותר כדי לא לחשוף פרטים מזהים מסיבה שמיד אסביר. מבחני IQ הם לרוב בולשיט. כבר היו מחקרים שהראו את זה שגם אם בודקים רק את פלח השוק המסוים לו המבחן נבנה, הוא עדיין דיי גרוע באמידת היכולת המחשבתית של האדם. וזה אם לא מתייחסים לסוגים שונים של תבונה ויכול להיות שאנשים מסוימים גרועים בדברים ‘הנחשבים’ אבל מאוד מוצלחים בדברים אחרים. איך שאני רואה את זה, תבונה גבוהה יותר היא היכולת להרכיב הרבה פרטים קטנים לתמונה גדולה ולהסיק את המסקנות לפני שהן נהיות ברורות או מפורשות. אבל אם אני מתחיל לדבר על כך שדברים מסוימים ברורים לי מהר מאוד והם קולטים את זה רק מאוחר יותר, זה נתפס כהתנשאות. אבל אני לא אוהב להתנצל על זה. בחזרה למקרה, שבגלל הבעיה הזאת לא אציין פרטים בכלל. הצטברו מספר פרטים. נקרא להם פרטים 1 עד 4. אני חשבתי שהם מספיקים בשביל להסיק את המסקנה. אני אפילו יכול להסביר בדיוק איך הסקתי את המסקנה הזאת ולמה אין אפשרות סבירה אחרת. אבל גם כשהצטברו פרטים 5 עד 7, כשציינתי את המסקנה שלי, היו עדיין אנשים שהופתעו ממנה, שאמרו שהם עדיין היו חלוקים בינה לבין אפשרות אחרת. אז אני פה עכשיו, מדבר לעצמי. מעולם לא הייתי באמת מאוד מוצלח בלימודים. בית הספר היסודי היה קל כי הדברים שם בסיסיים. הבנתי אותם מהר מאוד. בלשנן תמיד הייתי גרוע. בית הספר התיכון היה גם דיי קל לי. Continue Reading →
Posted in Philosophy, Practice, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
Y Gen vs. Millennials
I keep hearing the talks about Millennials. First of all, I dislike the term. I dislike the whole generational segregation thing. I think it’s stupid and arbitrary and doesn’t really help anyone with anything. But let’s say we agree that it is, indeed… a thing. The Millennials are one of the biggest generations on the list, some pegging it as children born between the years 1980 and 2004. But this is not 1920 when there was the recession and that’s it; or 1940 when there was a World War and that’s it. I mean, those are big things but you know what happened between 1980 and 2004? Home computers, cellular phones, the internet, smart phones. And each of those are a huge thing of itself. I was born in 1984. I had a Commodore 64 when I was 6. It wasn’t much but it was much. Someone born in 1988 probably already started with an almost completely graphical user interface. Someone born in 1990 already had a rudimentary internet at their disposal by the time they could read and write. Someone born in 1994 could already see many people around them with a phone in their pocket and have a constantly on internet connected PC in their home. Someone born in 2000 probably had a phone from childhood and could see the encroachment of smartphones. And someone born in 2004-5 probably considered a “smartphone” as just… well, a phone, and have a constantly on internet connected phone in their pocket. Continue Reading →
Posted in Humanity, Philosophy, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
בזכות ולא בחסד
נגמר טקס יום הזיכרון. השנה, בבית אלפא, הוא היה בסימן מלחמת העצמאות. זאת אומרת, המלחמה בה סבא שלי נהרג. אז סיפרו את הסיפורים של כולם, מההתחלה ועד הסוף. בהתחלה, חשבתי לעצמי של בסדר, אני אצליח לא לבכות השנה. אבל זה היה קרוב מדי לבית. אני לא יודע למה. אני לא יודע למה, אחרי כמעט שבעים שנה, כשאני שומע על אנשים שאפילו אמא שלי לא הכירה, אני בוכה. אבל הטקס השנה, עם הסרטונים והמראות, גרם לי לחשוב על הארץ הזאת. בעיקר בגלל הסיפור של צבי בורנשטיין. צבי בורנשטיין היה חבר בית אלפא שנפצע פציעת עבודה ולכן לא היה יכול להשתתף בלחימה פעילה. אבל הוא היה יכול, והתנדב, לעמוד בשמירה על הקיבוץ. הוא נהרג כשהפציצו את בית אלפא וחפציבה מהגלבוע. הוא היה בדרך להזהיר אנשים ולעזור להם להגיע למחסה. לא ידעתי או לא קישרתי את זה עד היום. המקום בו אני יושב עכשיו, הקיבוץ בו גדלתי, הופצץ בפגזי מרגמות. ואם חושבים על זה, אני חושב שיהיה קשה למצוא מקום בארץ הזאת ממנו לא יהיה אפשר, לפחות, לראות מקום שהופצץ או נורה או שדיממו עליו ישראלים שנלחמו על המדינה שלהם. אני לא מאמין בציביון הדתי. אני לא חושב שהארץ הזאת ניתנה לנו. אבל, ממה שאני יודע על ההיסטוריה הרלוונטית, זה המקום בו אוסף שבטים ומשפחות אקראיות התאגדו למה שבפעם הראשונה היה אפשר לכנות בתור העם העברי. ויש לנו עדויות שפה היה קיים ישוב יהודי בעבר. כעיקרון, שמפה באנו ולפה שבנו ולפה גם נשוב. אין לנו מקום מתאים יותר. אפשר עוד לדון בשיתופי פעולה וסובלנות אתנית אבל אני לא יכול, עכשיו, לסלק מהמוח שלי Continue Reading →
Posted in Me, No Category, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.
קולנוע
אתמול הלכתי לקולנוע לראות את The Last Jedi. וזה גרם לי להבין משהו. לפחות מבחינתי — למרות שאני משאר שהדבר נכון לגבי הרבה מאוד מהאנשים הדומים לי מבחינת האמצעים העומדים לרשותם — היתרון היחידי שנשאר לקולנוע באמת הוא תקופת הבלעדיות של ה-3-6 חודשים על סרט שרק יצא. הסיבה העיקרית שהלכתי לראות את The Last Jedi בקולנוע ולא חיכיתי עד שיצא לוידאו כדי שאוכל לראות אותו על מסך ה-60″ האיכותי ועם מערכת הקול ה-5.1 שיש לי בבית היא כי כל האנשים שאכפת לי ממה שהם אומרים כבר הלכו לראות אותו והדיון באינטרנט כבר התחיל. ולפחות כשזה מגיע למלחמת הכוכבים, לי זה מאוד חשוב להיות חלק מהדיון. לא רציתי שהוא ישאיר אותי מאחור. אז אני לא מתחרט על כך שראיתי אותו בקולנוע. הסרט טוב. אבל הוא לא הפיל אותי על הרצפה. הוא לא Empires Strikes Back. הוא היה הסרט המתאים לחלק הזה של הסיפור אבל הוא לא בלי בעיות וחוסרים. אבל כן קצת כואב לי על 40 שקל בשביל כרטיס קולנוע ועוד בערך 30 שקל של פופקורן. אז זהו, אם לא קריטי לי להישאר מעודכן עם הדיון הקולנועי לגבי סרט מסוים, אם לא אכפת לי לראות את הסרט בנקודה המסוימת בזמן שבה הוא משוחרר לקולנוע, אני לא חושב שאלך יותר. וכרגע, הסרטים היחידים שכנראה שווים את ההשקעה הזאת הם סרטי מלחמת הכוכבים והעולם הקולנועי של מארבל.
Posted in Practice, Thinking Out Loud by Eran with 4 comments.
הבעיה הצבאית של העדות החרדיות
בערוץ VisualPolitik הם מדברים על למה הצבא הישראלי כל כך טוב. אני רוצה למשוך תשומת לב לנקודה מאוד מסוימת שהם מעלים שם: המוראל, האחידות והשיוויון בין המעמדות — העובדה שכל מי שמתגייס לצה”ל מתחיל מאותה נקודה וכולם נלחמים מתוקף נאמנות למדינה. ובכן, הם גם שמים שם כניגוד את מדינות ערב עם מעמדות לא שיוויוניים, עם מספר רב מאוד של עדות ועם בעיה קבועה של מוראל ירוד, עריקות והיררכיה חזקה מדי. אני רואה את אותן בעיות פה עם העדות החרדיות. קודם, חרדים אינם מתגייסים כי הדת שלהם יותר חשובה מהמדינה שלהם. שנית, אם הם כן מתגייסים אז, בעובדה הזאת, הם מפלגים את הצבא המאוחד שלנו לגברים ונשים, לדתיים ולא דתיים. וכשמגיעים לשירות עצמו, הנאמנות שלהם מפולגת והם יקשיבו לרבנים שלהם לפני שיקשיבו למפקדים שלהם. וזה יקרע את הצבא שלנו לשניים וכנראה שמאוד בקרוב, אם המצב ימשיך, נגיע לכך שאחד הצבאות הטוב ביותר בעולם — הצבא שניצח שלוש מדינות עם כמות חיילים כפולה משלו בשישה ימים בלבד — יהיה כמו צבא ערב הסעודית. ולא, זאת לא מחמאה.
Posted in Humanity, Less Interesting News, Religion, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.