מרכיבים הכרחיים לכתיבה דרמטית – תרגיל 4
– אחדות הניגודים: סיטואציה סגורה שהכוחות המנוגדים בה כל כך חזקים לכל כיוון שחייבים להמשיך הלאה. לדוגמה: גבר ואישה נשואים שלושים שנה. הילדים כבר עזבו את הבית. והם קשורים זה לזו על ידי אין סוף סיבות גשמיות אבל לא סובלים אחד את השני. “כותבי המדע הבדיוני אינם עתידנים. המדע בדיוני הוא מטפורה על המציאות, הוא לקיחת הקורא למקום אחר כדי להסתכל על כאן ועכשיו. ניסיתי למצוא את אחדות הניגודים בחיים שלי ולהשליך על סיפור. זה נשמע לי קצת מאולץ.” הנחתים הגיעו. המשימה הייתה סטנדרטית – ניקוי וטיהור – וסיכויי ההישרדות לכל אחד מהם היו כרגיל – שואפים לאפס. מה שהוא לא ציפה הוא לשרוד את המשימה לבד. הקן לא היה בעיה. הוא היה רק בסיס קטן ולא מפותח. כשהגיע גל התגבורת הראשון שלהם, אז התחילו הצרות. חצי מהיחידה הושמדה עד שהם נגמרו. את הגל השני, הוא היה היחידי ששרד. צירוף מוזר של בלגן, שיתוף פעולה, חיפוי והגנה עצמית גרם לכך שכשהרעש פסק וכל חלקי הגופות היו על האדמה, הוא היה היחידי שנשאר עומד. לא נותר לו מה לעשות חוץ מלקרוא לחילוץ. ומהר לפני שמגיע הגל השלישי.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 10 comments.
מרכיבים הכרחיים לכתיבה דרמטית – תרגיל 3
– נתתי אמון והתאכזבתי – התיאטרון הוא המקום שמבטל את ההפרדה בין אולם ובמה. פנים, תא כלא, אי אפשר לדעת זמן היום לתא אין חלונות והוא מואר קלושות על ידי נורת להט יחידה. הקירות עשויים מבטון חשוף ולא נוקו שנים. שולחן מנתחים מלא במכשירים מתכתיים משונים נמצא בחציו בתוך עיגול האור. על השולחן יש גם פיסת בד קטנה ומקופלת.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 10 comments.
מרכיבים הכרחיים לכתיבה דרמטית – תרגיל 1 ו-2
ההנחיות: הגדרה של תיאטרון של לופה דה-ווגה: שני קרשים ותשוקה. או להגדרה של: א’ משחק את ב’ בפני ג’ פגשתי אותה בדלפק של המפסידן המדופלם, באר קטן ושכונתי ליד תחנה 23. היא לבשה חצאית קצרה וחולצה צמודה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון, אני לבשתי את מדי העבודה שלי. לא האמנתי שאחת כזאת עומדת שם לבד. הייתי בשליחות בשביל הבוס: חיפוש במסעדות ותפריטים אחר משהו שונה לאכול לארוחת ערב. ידעתי שהוא לא רצה לחכות אבל זה לא לוקח לי הרבה זמן. אני אפילו יכול לעשות את בו-זמנית. אז הגנבתי מבטים אליה כשסרקתי את המנות. היא עמדה שם וחייכה אלי, חיוך מזמין ומפתה. לא לקח לה יותר משנייה להינעל עליי כשראתה את תשומת ליבי. זאת הייתה אהבה עוד לפני שלחצנו ידיים. כשסיימתי את כל החיפושים חזרתי הביתה וסיפרתי לבוס מה מצאתי. הוא אמר לי שאני צריך להיזהר מכאלו שאני פוגש בבארים. מי יודע מה הן באמת רוצות. אמרתי לו שהוא טועה והיא האחת. הייתי בטוח בזה. הוא הזהיר אותי שוב כי אין לי נסיון בזה, אני לא עובד אצלו רק כחודש, אבל אמר לי שזה בסדר כל עוד אני שומר על עצמי וזה לא מפריע לי בעבודה. למחרת הבוס שלח אותי לבדוק אילו סרטים מעניינים מוצגים. ניצלתי את ההזדמנות לעבור בבאר שליד תחנה 23 אחרי זה. כשהגעתי לשם, היא לא הייתה. קבענו להיפגש שוב אבל היא לא הופיעה. ניגשתי אל העצם שמאחורי הדלפק. הוא היה רק מבנה נתונים בסיסי עם אפשרויות חברתיות מוגבלות. שלחתי אליו בקשת מידע, רק מעט יותר מפינג. “מה אתה?” הוא שאל. “סוכן חכם? לא כל כך אינטילגנטי, הא? Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 4 comments.
Weaponless: The Future Cop
“I can handle it,” Lighter said. He clung to the wall of the building and looked over the corner at the street behind it. “Oh really?” Shugumi asked, crouching near him. “With no ammunition and no support? Since when are you authorized to ‘handle’ tanks?” “It’ll destroy the entire street. I’m not waiting for Alphas to get here.” He flicked down his visor and pulled on a massive glove. “But,” The short Asian guy tried to protest but Lighter was already gone in a sudden gust of gale force wind. What was terrorizing the street was not a tank in the traditional since of the word but for lack of a better definition. It was a metal behemoth at least three stories high and walked on six machine legs as opposed to rolling on tracks. But, similar to other tanks, it did leave a waft of destruction in its wake.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.
Weaponless: The Beast
Dorus climbed up the rock face to where Torin was crouching. His upper left hand was carrying the bag over his back, the bag containing the wretched armor which was getting heavier and heavier, and all of the rest were sinking claws into the stone in order to climb. He placed one hand on the end of the boulder and pulled himself up so he could see what Torin was watching. “Over by the second cliff,” The illusionist whispered. “Behind the boulder. See?” In this state of the world, with the clouds constantly covering the skies, with ash and rubble omnipresent in the air, Dorus’ eyes were better than Torin and he spotted the creatures easily. They looked like a pack of mongrel, mangled dogs with some important parts subtracted and some strange parts added. They hovered over something, presumably the carcass of the last unfortunate being to travel through these passes.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.
Weaponless: The Alien
ואחזור שוב פעם על הרעיון למען אצה מסוימת שכנראה לא עקבה מההתחלה. :) הקטעים האלו הם כמו קטעים לסדנאות כתיבה, הם רעיונות שמתרוצצים לי בראש ושאני רוצה לשמור ולבחון איפה שהוא. הם מדברים על דמויות שיצרתי ושעדיין לא שווים סיפור מלא או לא יחזיקו אותו. אבל הם כנראה יופיעו בצורה כזאת או אחרת בהמשך אם וכאשר אחליט באמת לכתוב אותם כמו שצריך. בינתיים הם ברמה אחת יותר מלוטשים ממחשבות קלות. אני לא מצפה שישרדו מפגש של סדנת כתיבה בלי נזק נרחב אז כמובן שהם דורשים עריכה נרחבת. “Please, man. I need the stuff.” “What you need is to get me my money.” The two men, one in a much better shape than the other, were whispering their arguments away near a green dumpster and a pile of black nylon trash bags. What none of them considered, when this fight began, was that they would soon have a third party. “I don’t have it right now. I need the stuff, man. Or I’ll die.” “I don’t care if you died right here. All I care about is my money.” “What’s going on here?” Asked the tall guy with the flaming red hair. The man who was standing and whose clothes had been washed more than once in the past year turned a grumpy face towards the newcomer and uttered the most probable response. “What the fuck do you care?” Velorum, who was already ticked off as it is, stuck on this planet with its dominant inhabitants being the poor excuse for Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 2 comments.
Weaponless: The Damned Soldier
“אתה מטורף, אתה יודע?” “תרגישי חופשי לרדת מתי שאת רוצה.” אנה הסתכלה מחוץ לחלונות הגבוהים של ה-H3 הממהר בדרכים הלא סלולות בשומרון. עפר וכורכר שלא ראו יותר מסנדלים ונעלי צבא מאז קום המדינה היו צריכים להתמודד עכשיו עם רכב שטח מיופייף בצבע כסוף שכבר איבד את ברק סוכנות המכירות ועם שלושת הטנדרים שמאחור כשכולם נסעו במהירויות שלא היו נחשבות הגיוניות גם בכביש שש. נתנאל התמודד עם המשימה במיומנות, מתמרן את ההאמר המוקטן בין האבנים הגדולות ושומר עליו במסלול יציב באותו הזמן. במבט אחורה, אנה ראתה שהמכוניות האחרות לא זכו לנהגים מוכשרים כמו שותפה והצליחו להישאר בעקבותיהם בכוח הרצון וההתמדה בלבד. “ומה אתה מתכוון להשיג בכל זה?” אנה הפנתה את השאלה לכיוון צד הנהג אבל המשיכה לאחוז בעוצמה בצידה של הרכב. “יש גבול ליכולות שלי גם אם הייתי יכולה להשתמש בהן עכשיו.” “אני מקווה למשוך קצת זמן ואז נחשוב על–וואה!” הסחת הדעת הקלה גרמה לרכב להחליק לכיוון צד הדרך ונתנאל נאלץ לבצע תמרון מהיר בשביל להימנע מהסלע שהופיע משום מקום בתוך חרוט האור שלפני המכונית. משהו צפצף ביניהם ונתנאל הגניב מבט לפני שהחזיר את עיניו לפניו. “הגענו,” אמר.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 16 comments.
Weaponless: The Troubled Pilot
The doors to the kitchen burst open and spewed the man in the brown flight suit onto the unsanitary floor among the aisles of rusting pans and pots. He felt for his elbow, the one that struck the floor, when he noticed the unusual order of cleanliness present and picked himself up off the floor as fast as he could. “Lance, Lance…” Said the burly man in the dark suit. His entourage, gorillas with a similar function to his, waited outside for the time being. “Why do you have to make trouble?” The man continued. Lance put his hands on the metal cooking workspace and pushed himself up. Then he thought about what he just did and brushed his palms against each other. “Bobby, I swear I have the money. I just need one more trip to get all of it.” “You missed your deadline, Lance.” Bobby was turning a small device over in his hands, looking at it. “I sent you a–“ Lance started again but Bobby continued over, ignoring him completely. “What is this thing?” He said, propping up the thing he held with two fingers. It was a device about the size and shape of an ancient flint-lock pistol. It was, however, slightly thicker than the age of sail weapon you would need to break into a private collection to see and its two major parts, handle and barrel if you wish, were jointed with a circular cylinder the size of a fist.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 3 comments.
Weaponless: The Modern Ronin
The hallways were dark. This was intentional. It was the middle of the night but guards still prowled the corridors. Lahav blended with the walls. That was also intentional for he did not want to turn his camouflage suit on. In this light, or lack there of, it was completely unnecessary. He listened. The hallways were also silent. He moved out.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 3 comments.
The Modern Ronin – An Unwanted Finding
The door to the warehouse was kicked open and two weapons were drawn. Lahav moved first and Iris behind him. Both of them covered a wide arc waiting for a target but there was nothing left to shoot. On the floor in front of them, almost at the door, one man was lying, holding a bag in one hand and a gun in the other. His back was red and full of holes and he was face down in a pool of his own blood. Further into the center of the structure were four street-racing tuners, slick and shining. Between and behind them, littered around them were at least a dozen bodies if not more. It was hard to tell for the only illumination came from the cars’ headlights and the floor was sticky with blood. Brown wrapped bricks of a kind were visible out of the open trunks of two of the cars. Death has already done his work but his smell lingered with intensity.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.