חברים קרובים רחוקים ובלוגים
בלוגים זה רעיון טוב. לא רק לגרפומנים אלא לכל אחד. לפי דעתי, כל אחד צריך לכתוב בלוג. בין אם הוא מעדכן אותו פעם ביום או פעם בשנתיים זה לבחירתו שלו אבל אני חושב שבלוג זאת המצאה נהדרת. וכמובן שעדיף שיהיה לו גם רסס. אני התחלתי לכתוב את הבלוג שלי בערך בגיל 14 או 15. אז עוד לא הייתה קיימת המילה בלוג או Weblog. אני קראתי לזה יומן אישי… אבל ברשת. איזה עתידן אני, הא? המטרה שלי הייתה ליצור כר למחשבות ומקום בו אני יכול לעקוב אחרי החיים שלי כי הזיכרון שלי נוראי. אני אפילו לא זוכר איפה שמתי אותו אז והוא גם נראה דיי חובבני. לא כמו דף של MySpace אבל לא בדיוק Facebook. הוא עבר כמה וכמה גלגולים מאז עד שקם מחדש עם וורדפרס טוב ויפה תחת חסות האתר של אח שלי לפני כמה שנים. בערך חצי ממה שכתבתי מאז שהתחלתי הלך קאפוט ולחלק גדול מזה גם באמת מגיע אבל עכשיו אני יציב והבלוג כבר התפתח קצת מעבר ליומן אישי. אבל זאת המטרה העיקרית שלו וזה למה אני חושב שהוא טוב. במיוחד לאנשים ששומרים על קשר מרוחק. לדוגמה, אני ורוב החברים שלי שאני באמת אוהב. אני גר במקום דיי נידח בצפון ומעביר את רוב הזמן בחיפה. בערך 70% מהחברים שלי נמצאים במרכז או דרומה יותר. חלק מה-30% הנותרים נמצאים במקום בו התחלתי ומי שנשאר נמצא פה באזור אבל עסוק מאוד בענייניו גם כן. העניין הוא שהאנשים האלו מעניינים אותי. אני רוצה לדעת מה קורה איתם, אני רוצה לדעת מה הם עושים, האם הם מרגישים טוב, מתקדמים בחיים שלהם או Continue Reading →
Posted in No Category by Eran with 6 comments.
Weaponless: The Beast
Dorus climbed up the rock face to where Torin was crouching. His upper left hand was carrying the bag over his back, the bag containing the wretched armor which was getting heavier and heavier, and all of the rest were sinking claws into the stone in order to climb. He placed one hand on the end of the boulder and pulled himself up so he could see what Torin was watching. “Over by the second cliff,” The illusionist whispered. “Behind the boulder. See?” In this state of the world, with the clouds constantly covering the skies, with ash and rubble omnipresent in the air, Dorus’ eyes were better than Torin and he spotted the creatures easily. They looked like a pack of mongrel, mangled dogs with some important parts subtracted and some strange parts added. They hovered over something, presumably the carcass of the last unfortunate being to travel through these passes.
Posted in From the Writing Desk by Eran with comments disabled.
עולמות 2008 – גוף ראשון עבר
תקציר הפרקים… (כי אין לי כוח לכתוב שלושה ימים בפירוט) ויהי יום ויהי לילה – יום שני נתקעתי קצת בפקקים אז הגעתי לסדנת הנחיית מועדוני קריאה באיחור. חיכו לי! כמה נחמד. טוב, ציפיתי לקצת יותר. זה היה תרגול כמו הסדנה של גיא חסון על סיפורים נושכים באייקון. לא יודע כמה אבל אני מקווה שזה עזר. הסדנה שהייתה אמורה להיות ארבע שעות התקצרה לפחות משעתיים אז ניצלתי את ההזדמנות לקפוץ להרצאה של קרן לנדסמן. היה מרתק ומשעשע ובאמת הייתה צריכה להרחיב יותר על מחלות כי זה באמת מה שמעניין. :) קשת שולתת!!!1 אחרי ההרצאה לא היו לי הרבה תוכניות אז, אחרי שליוויתי את לילי ואלישבע לקנות אוכל, תפסתי את לירן, ידיד מהטכניון וישבנו לשחק משחקים. החרמנו את השולחן של האגודה לחקר העב”מים בטענה שאנחנו עב”מים אז מותר לנו. משכנו עוד כמה אנשים ושיחקנו עד אחת בלילה בערך כשהייתי צריך ללכת לישון. שרדתי את הדרך לדירה של עודד וקרן בהרצליה שם ציפיתי שאנשים יהיו ישנים או בדרך אבל מצאתי את אחי משלים קומיקסים. העברתי בלבדוק אינטרנט ובלי לשים לב היה ארבע בבוקר ו”מי הפליל את רוג’ר ראביט” נגמר. החלטנו שנגמרה לנו הסבלנות לחכות לקרן והגיע הזמן לישון. לא הספקתי יותר מלהתמקם והיא הגיע והסבירה שהיא הייתה עסוקה בלהכין דמויות למשחק שאמור להתרחש מחר.
Posted in No Category by Eran with 11 comments.
ביקורות בשורות
Awake: אי אפשר לצפות הרבה מסרט של היידן כריסטנסן במיוחד אם מופיעה בו גם ג’סיקה אלבה (לא שיש לי משהו נגדה אבל היא בוחרת גרוע בזמן האחרון). הרעיון של הסרט הוא טוב ומעניין אבל כל הסרט מרגיש כמו הכנה להנחתה והנחתה מפוספסת. ממש לא חובה.The Mist: רוב הסרטים שנעשו לפי סטיבן קינג יצאו גרועים. זה למה חששתי מהסרט הזה, במיוחד בתור הסרט המרכזי של הערב. אבל דיי התבדיתי. הערפל והיצורים עשויים יפה מאוד והכתיבה המצויינת בנוסף למשחק המתאים מוציאים את הסיפור האנושי המרתק הזה כמו שצריך. ואחרי הכל, למרות שזה היה דיי צפוי, כזה סנסאבעסה לא הייתה לי כבר הרבה זמן.30 Days of Night: הרעיון עצמו חביב אבל הביצוע ממש גרוע. הסיפורים האנושיים כמעט לא יוצאים החוצה. הסרט ממהר. קטעי הפעולה לא מצדיקים את עצמם. והערפדים הם פשוט חיות ולא מעניינים בכלל. הסיום היה לא רע אם רק היה אכפת לי מהדמויות.Frostbiten: כאן, לפי מה שאמרו לי, לוקחים את הרעיון של ערפדים בחוג הארקטי ועושים אותו כמו שצריך. כן, הם מתייחסים לעובדה שיש להם לילה באורך חודש אבל זה לא החלק החשוב של הסרט. יש שם סיפור, לא סיפור חדש ומקורי אבל סיפור קיים ומבוצע בצורה סבירה ביותר. הציק לי שחלק גדול מהדמויות פשוט מטומטמות אבל אני מניח שאפשר לתרץ את זה בכך שרובם ילדים. סך הכל סרט חביב ואם הרעיון הזה מעניין אז הוא בהחלט עדיף על 30 Days of Night.ודרך אגב, שם הסרט לא מתרגם ל”נכווה מקור”. הוא בגרמנית או שוודית או משהו כזה ומתרגם פשוט ל”כוויית קור”.
Posted in Reviews by Eran with 4 comments.
Weaponless: The Alien
ואחזור שוב פעם על הרעיון למען אצה מסוימת שכנראה לא עקבה מההתחלה. :) הקטעים האלו הם כמו קטעים לסדנאות כתיבה, הם רעיונות שמתרוצצים לי בראש ושאני רוצה לשמור ולבחון איפה שהוא. הם מדברים על דמויות שיצרתי ושעדיין לא שווים סיפור מלא או לא יחזיקו אותו. אבל הם כנראה יופיעו בצורה כזאת או אחרת בהמשך אם וכאשר אחליט באמת לכתוב אותם כמו שצריך. בינתיים הם ברמה אחת יותר מלוטשים ממחשבות קלות. אני לא מצפה שישרדו מפגש של סדנת כתיבה בלי נזק נרחב אז כמובן שהם דורשים עריכה נרחבת. “Please, man. I need the stuff.” “What you need is to get me my money.” The two men, one in a much better shape than the other, were whispering their arguments away near a green dumpster and a pile of black nylon trash bags. What none of them considered, when this fight began, was that they would soon have a third party. “I don’t have it right now. I need the stuff, man. Or I’ll die.” “I don’t care if you died right here. All I care about is my money.” “What’s going on here?” Asked the tall guy with the flaming red hair. The man who was standing and whose clothes had been washed more than once in the past year turned a grumpy face towards the newcomer and uttered the most probable response. “What the fuck do you care?” Velorum, who was already ticked off as it is, stuck on this planet with its dominant inhabitants being the poor excuse for Continue Reading →
Posted in From the Writing Desk by Eran with 2 comments.
היום שאחרי
אז הייתה לי אתמול יום הולדת. כמה אנשים נחמדים זכרו לשלוח הודעה או לדרוש לשלומי. תודה לכולם. אני עדיין בסדר. היה לי חלום שאיך שהוא המשיך מחלומות קודמים שהיו לי. הייתי בטירה עתיקה אבל עדיין בשימוש. בחלומות הקודמים הייתי רק סוג של גופר של הבעלים אבל הפעם אני הייתי מסמר המסיבה. קיבלתי המון דברים ביניהם את האינציקלופדיה בריטניקה החדשה בכריכה אדומה מרהיבה (זה היה מגניב מאוד בחלום) ו-B2 על שלט רחוק. במציאות לא קיבלתי כלום.
Posted in No Category by Eran with 5 comments.
משעזעי ומענייני השבוע – 17/04/2k8
1) לבן אדם אחד נפלו על הבית חמישה מטאורים מאז נובמבר האחרון. הסיבה הסבירה? “חייזרים מטווחים אותי. כנראה עצבנתי אותם אבל אני לא יודע איך.” 2) מחקר חדש ממערב וירג’יניה: ילדים ששיחקו Dance Dance Revolution השמינו פחות מילדים שלא שחקו. טוב שהוכיחו שהתעמלות זה טוב אחרת לא הייתי בטוח. 3) הדמייה של הסופה הגדולה של צדק על בועת סבון. כמובן. איך אפשר לחשוב אחרת. 4) גם מדענים משתמשים בסמים. 70% מקוראי המגזין המדעי הבין-לאומי “טבע” הודו בשימוש בסמים להגברת היכולת המנטלית. 80% אמרו שצריך להרשות את השימוש בסמים האלו. 5) IBM חוזרים לעשות דברים טובים: עוד לפני מחשוב קוונטי, ייצא לנו מ-IBM סוג חדש של זיכרון שצריך לשלב את המהירות של RAM והמחיר של צלחות HDD. בתקווה רבה.
Posted in No Category by Eran with 3 comments.
?Obsessive Compulsive Much
כבר היו כמה אנשים שאמרו לי שיש לי OCD. לא נכון, אני אומר. אה… לא כל כך. אז כן, כשאני הולך אני משתדל לא לדרוך על הקווים. וכשיש בכביש אבנים אז אני דורך רק עליהן. אני מוצא את עצמי כל הזמן מסדר דברים. גם אם הם לא שלי, ללא ידיעת בעליהם. החדר שלי מסודר אם כי לא כל כך נקי. ואני לא סובל שמבלגנים את התוכניות שלי. לכל דבר קטן וגדול יש מיקום. ולכל מה שאני עושה יש מקום בסדר יום. אז יש כאלו שיגידו שאני לא ספונטאני. אבל תאמינו לי שלא כל כך רע לי. אני דווקא מסוגל להחליט בהנף מחשבתי. אבל ככה אני מוצא את כל מה שנאבד לי. אין לי שום בעיה להיות אובססיבי. אם זה מה שצריך, אולי דווקא עדיף לי.
Posted in No Category by Eran with 2 comments.
Weaponless: The Damned Soldier
“אתה מטורף, אתה יודע?” “תרגישי חופשי לרדת מתי שאת רוצה.” אנה הסתכלה מחוץ לחלונות הגבוהים של ה-H3 הממהר בדרכים הלא סלולות בשומרון. עפר וכורכר שלא ראו יותר מסנדלים ונעלי צבא מאז קום המדינה היו צריכים להתמודד עכשיו עם רכב שטח מיופייף בצבע כסוף שכבר איבד את ברק סוכנות המכירות ועם שלושת הטנדרים שמאחור כשכולם נסעו במהירויות שלא היו נחשבות הגיוניות גם בכביש שש. נתנאל התמודד עם המשימה במיומנות, מתמרן את ההאמר המוקטן בין האבנים הגדולות ושומר עליו במסלול יציב באותו הזמן. במבט אחורה, אנה ראתה שהמכוניות האחרות לא זכו לנהגים מוכשרים כמו שותפה והצליחו להישאר בעקבותיהם בכוח הרצון וההתמדה בלבד. “ומה אתה מתכוון להשיג בכל זה?” אנה הפנתה את השאלה לכיוון צד הנהג אבל המשיכה לאחוז בעוצמה בצידה של הרכב. “יש גבול ליכולות שלי גם אם הייתי יכולה להשתמש בהן עכשיו.” “אני מקווה למשוך קצת זמן ואז נחשוב על–וואה!” הסחת הדעת הקלה גרמה לרכב להחליק לכיוון צד הדרך ונתנאל נאלץ לבצע תמרון מהיר בשביל להימנע מהסלע שהופיע משום מקום בתוך חרוט האור שלפני המכונית. משהו צפצף ביניהם ונתנאל הגניב מבט לפני שהחזיר את עיניו לפניו. “הגענו,” אמר.
Posted in From the Writing Desk by Eran with 16 comments.