יום הזיכרון שלי 2023
הקשר שלי ליום הזיכרון תמיד היה נורא אישי ולא ארצי. מעולם לא חוויתי את זה מבחוץ כי הייתי בפנים עוד לפני שאמא שלי נולדה.
אתמול הייתה הפעם הראשונה שבאמת צפיתי בטקס הממלכתי והוא החריד אותי, באמת העביר לי צמרמורת בגוף בגלל שהוא היה כל כך קליני וסטרילי ומנותק. בקיבוץ הייתי רגיל לראות את התמונות ולשמוע את השמות והסיפורים של 25 הנופלים שהגיעו מהקיבוץ ונתנו את חייהם בשביל שלנו תהיה מדינה. אתמול, ראיתי טקס כל כך טבול בדת ופוליטיקה שבקושי השאיר זמן לכבד את האנושי שבשבילו הוא נוצר.
חגגתי 39 לפני שבוע ועדיין, אם תעשו לי בוחן פתע, כנראה שאוכל להגיד את השמות של רוב מה-25, אולי אפילו לפי הסדר המדויק. אני יודע שהיו עוד אבל הם לא היו משפחה וחברים או חברים של משפחה. אני עצמי איבדתי שני חברים, אחד מהם לצבא, וזה הרבה יותר ממה שאדם בן 39 צריך להיות מסוגל להגיד. היום הרבה פחות אבל אני עדיין יכול, בקיבוץ, אחרי הטקס, בקלות לספור חופן לא מבוטל של משפחות שלאדם שנהרג עדיין יש השפעה מוחשית על החיים שלהם. את כל האחרים אני לא מכיר. אני יודע שהייתה להם תרומה אדירה אבל הקשר הזה לא אישי. ובגלל שהקשר שלי כל כך אישי, אני לא יכול להרגיש את שלהם. אני לא מסוגל להביא את עצמי להתמודד עם הסיפורים האלו. אני מתנצל.
הייתה רק פעם אחת שלא הייתי שם לכבד את סבא שלי בגופי וזאת הייתה הפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה בגלל שזה היה הזמן שלי ושל מעין לעשות טיול ארוך והפעם בגלל שאני עדיין חולה ומשתעל ולא רוצה לעשות את זה להורים המבוגרים שלי. ועכשיו, אחרי הצפירה של 11 בצהריים, אני קצת מתחרט על זה.
אני מודה לאורי שנתן לי קצת להרגיש איך זה להסתכל על זה מנקודה חיצונית יותר, וגם מנקודה של אחריות לדור הבא. אני חושב שאני הייתי מסיים את השיחה עם, “אני מייחל שעד שתהיה לך את ההחלטה, לא נצטרך יותר צבא. אבל בין אם אני צודק או לא, תזכור שאין לנו ארץ אחרת, זה הבית שלך, זה המקום שלך, ואל תיתן לאף אחד להגיד לך אחרת.”
Posted in No Category and tagged blog, independence day, israel, memorial day by Eran with comments disabled.