עדכון משחק בעברית (מקווה שזה יראה נורמלי)
אחרי שהחזיר את הציוד, עשה נתנאל את דרכו חזרה לחדר הפנאי המרווח של שיווה. לא עברה שעה מאז שהחיידק הקטן הצטרף אליהם מחדש והוא כבר הספיק לעצבן אותו עוד פעם. שאלוהים יעזור לי, הוא חשב לעצמו.
“נתנאל, אתה בסדר?”
הישראלי הרים את ראשו וראה את אחת המחוננות הולכת לכיוון חדר האוכל. “כן, תמי. למה את שואלת?”
“יורד לך דם מהאף.”
הוא הרים אצבע לאפו והחזיר אותה כשטיפת דם זורמת במורדה. “זה קורה לפעמים,” הוא אמר לה, תוהה למי הוא משקר.
“זה בסדר, הנה קח,” היא אמרה והוציאה מכיס מכנסיה חבילה קטנה של מטפחות נייר.
הוא לקח אחת ומחה את הדם מאפו. הוא חייך אליה חיוך מאשר והודה לה.
“אתה בטוח שאתה בסדר?” היא שאלה שוב.
“כד, כד,” הוא הבטיח לה. “שברתי את האף כשהייתי צעיר. עדייד קורה לי שמדבד לפעביב.”
לאחר ארוחת הערב, מטפחת הנייר כבר הייתה באחד מפחי האשפה בחדר האוכל ונתנאל היה ישוב מול אחד המחשבים בחדר הפנאי. הוא קילל במהירות בראשו אבל זה היה בינו לאלוהים ובין אמא של לינג סאו למשפחת שדים טזמאניים. הוא פתח דפדפן וניגש לחשבון הדואר שלו ב-Google. הוא פתח את הקובץ שדנה שלחה לו והריץ ישר ממנו את התוכנה. הוא התחיל לכתוב אל תוך תיבת הטקסט שנפתחה בפניו. את הטקסט, שעבר הצפנה כבדה, הוא העתיק לדפדפן ושלח לכתובת דואל שנתנו לו מראש. אם הם לא מצטטים להקלדות מקלדת, הם לא צריכים להיות מסוגלים לקרוא את זה. הוא לא חשב שהם עד כדי כך פרנואידיים.
—–
הדפיקה על הדלת העירה את תשומת ליבו של הקצין בראש השולחן. הגבר המבוגר במדים הנקיים, ששלושה עלים ירוקים התנוססו על כותפותיו הבהירות, הרים את ראשו מהמחשב הנייד והסתכל על החפ”ש שהציץ דרך המשקוף. רק פרצוף מזוקן מעט וחובש כיפה לבנה הופיע בפתח.
“כן, יהודה,” אמר הקצין כאילו זה היה הדבר הכי טבעי בעולם.
“ליאור, הגיע הדו”ח השני של נתנאל. מבצעים כבר תרגמו אותו ושלחו לך אותו. הוא צריך להיות במסמכים שלך עכשיו.”
“תודה, יהודה,” אמר הקצין ונפנה אל מחשבו. יהודה הנהן וסגר את הדלת מאחוריו.
— פלט R1-4096 —
ב”ה
לכבוד אל”מ ליאור גמליאל
עותק: מבצעים צמר”ת
מודיעין צמר”ת
כבר על הבוקר היו לי חילוקי דעות עם ג’ארוד, השותף שלי, על מה שקרה אתמול בערב. הוא לא חשב שזה היה נכון לוודא הריגה על הגורילה שהתפרעה בקניון. הייתי צריך להסביר לו שחיה כל כך אלימה היו מרדימים בכל מקרה וגם אם הייתי יודע מראש שמדובר בבן-אדם, הייתי עושה את אותו הדבר. אם הוא התחיל לפגוע בחפים מפשע אז הרשות נתונה ורק אלוהים, אם ירצה בכך, ימנע זאת.
לא היה לי חשק יותר לדבר איתו אחרי הויכוח אז פשוט לקחתי מכונית ונסעתי לעיר לבדוק מחדש את זירת האירוע. הקניון נוקה כמעט למשעי ושום שריד לא נשאר. החיים חזרו שם למסלולם וכשתישאלתי את השיפוצניקים שם הם אמרו שהייתה רעידת אדמה. כל זה נראה לי מאוד משונה אז נסעתי לתחנת המשטרה בניסיון לדבר עם השוטר הראשי באירוע. מצאתי אותו בפטרול בפינת רחוב והוא אמר ששיווה אחראים על זה.
הבנתי את הצורך בסודיות בכל העניין אבל לא אהבתי שמשאירים אותי מחוץ לזה, כשאני הייתי שם. כשחזרתי לשיווה, עליתי למעלה למשרדים שם ראיתי את ג’רוד מנסה לכתוב משהו לפקידה. היא גילתה לי שהגופה שהבאנו אתמול מאוחסנת במעבדה מאובטחת מתחת לבניין הראשי. הייתי צריך כרטיס מדריך, מה שכמובן אין לי. לא הצלחתי להשיג את מורין, אחראית הקבוצה שלנו. אמרו לי שהיא יצאה בבוקר. והיא גם לא ענתה לי בקשר אז חיפשתי פתרונות אחרים.
מצאתי את אחד המדריכים בחדרי האימונים וביקשתי שיפתח לי את הדרך בטענה שמורין שלחה אותי. הטריק הזה לא עבד אבל כן גיליתי כמה דברים חשובים כשהוא שלח אותי לדבר עם מי שעבדה על הגופה. בנקודה הזאת, ג’רוד כבר הצטרף אליי מחדש. מסתבר שכל הטיוח של אתמול היה בביצוע של שיווה ושהם שומרים על סודיות בכל מה שקשור בנושא. היא אמרה לי שהגורילה באמת הייתה סוג של מחונן שיצא משליטה ושאסור לדבר על זה. מה שמוזר, כי מחוננים הם עובדה מוכרת.
כמו שביקשת, אני כותב על כל מה שקורה לי בשיווה, כולל העניין הזה. כי אם פרוטוקול ההצפנה הזה לא מאובטח.. אני יודע שלא רק דני ורחל יהיו בצרות.
מורין הגיעה אחרי כמה דקות, לבושה לקרב. היא אמרה לנו שכל היום היא ניסתה לאתר את הסיני המעצבן שברח לנו ושלפי המידע שלה, האנשים ששלחו את הבריונים שתקפו אותנו חטפו אותו ועכשיו אנחנו צריכים ללכת לחלץ אותו. כששאלתי אותה מה קרה לאותם בריונים, היא אמרה לי שהם מתו בכלא מסיבה לא ידועה.
< << אריאל, אני יודע שאתה יושב שם בחמ"ל הנוח שלך ומאוד נהנה לקרוא את התשדירים שלי. אז תעשה לי טובה ותעשה משהו מועיל. תראה אם אתה יכול לברר משהו על הבריונים האלה. איך הם מתו, מי שלח אותם וכל דבר אחר. >>>
אחרי שאספתי ציוד נסענו לקצה העיר לאיזה מפעל ישן. אני, ג’רוד, מורין ולין, מחוננת נוספת שמהר מאוד הבנתי שהיכולת שלה היא בראייה על-טבעית. שתי הבנות הלכו לכיוון הכניסה הראשית, במחשבה לאחור הייתי צריך להעיר משהו על כזאת טעות טקטית, בזמן שאני וג’רוד טיפסנו על הגג. הוא טיפס על הגג עם ציוד הסנפלינג הבלתי נראה שלו ואחרי זה זרקתי אליו חבל שהגשמתי וטיפסתי עליו.
הפתח היחיד אל הקומה השנייה היה נעול. מספרי מתכת הם לא דבר שקשה לי להגשים אז היינו במדרגות למטה אחרי זמן קצר. סוף המדרגות שם אותנו בפינת מסדרונות. ג’רוד רצה להתפצל. אני חשבתי שזה רעיון רע. הוא ניסה לסמן לי משהו שלא הבנתי ואז כתב לי שאני לא מקשיב בכל מקרה והלך לכיוון אחד. אז צעדתי בשקט במורד המסדרון, בודק בעדינות כל דלת. עשיתי סיבוב שלם סביב הקומה עד שהגעתי חזרה אל ג’רוד שפתח את אחת הדלתות. לא היה שם שום דבר מעניין אז המשכנו לבדוק דלתות דיי באקראיות. כשהוא לא הצליח לפתוח מנעול אז עזרתי לו עם לום שימושי ביותר.
לא מצאנו כלום אז ניסיתי לדווח למורין בקשר שהקומה השנייה נקייה. המכשיר נשמע מת והיא לא ענתה. כשמצאנו את חדר המעליות מיהרנו במדרגות למטה. הייתה לי הרגשה מאוד רעה בקשר להכל. מחוץ לחדר המעליות בקומה הראשונה, רצפת המפעל הייתה מכוסה באבק, כולה חוץ מטביעות שהגיעו מהכניסה הראשית והובילו אל מערך קטן של חדרים בפינת המפעל. ידעתי שמשהו לא בסדר אז שלפתי את האקדח שלי. הלכנו אחרי העקבות שהובילו אל חדר אחד שהיה נקי לחלוטין אך נטול… כל דבר. לא היה שם כלום, אפילו לא דלת נוספת. עברנו דרך מספר חדרים בלי למצוא שום דבר מעניין.
כשיצאנו מאחד מהם אז דברים התחילו להיות מעניינים. ראיתי את ג’רוד נופל על משהו אז עצרתי. מישהו ניסה להרביץ לו עם אלה אז הרמתי את האקדח אליו ואמרתי לו להניח את האלה. הוא עשה את זה אבל החבר שלו ניצל את ההזדמנות לירות בי באקדח הלם. זה היה הלם רציני אבל לא כמו אימונים עם ברק. יריתי בו פעם אחת והוא נפל. שלפתי את החוטים מהסרבל שלי בזמן שראיתי את ג’רוד מרביץ לשני ברגל. מכל המקומות? למה ברגל? מאיפה שהוא נמצא, אגרוף אחד לביצים היה מקפל אותו. הבנתי שצריך שמישהו יישאר בחיים להגיד לנו מה קורה אז ניסיתי לירות לו בכתף אבל רק סרטתי אותו. ג’רוד ניסה לירות בו עם הרובה שלו אבל גם זה לא הצליח. סגרתי עליו את המרחק וניסיתי להיכנס למצב לתת לו ברך בבטן אבל הוא הסיט אותי. ג’רוד ירה בו עם הרובה, הפעם באמת (כמה שאפשר לקרוא למה שהוא עושה ‘באמת’), והוא עף אחורה מהומם.
ניסיתי לעודד אותו להתעורר אבל הוא לא הגיב. חיכיתי אולי הוא יתעורר מעצמו, בזמן שג’רוד בדק את שאר החדרים אבל, הוא נראה פצוע קשה מדי, לא ישרוד. בעטתי בדלת הקרובה מרוב תסכול. היא נפתחה אבל לא היה מאחוריה שום דבר מעניין.
פתאום הרגשתי רעד ברצפה. הלכתי במהירות לחדר הנקי ושני אנשים קפצו עליי משום מקום. את האחד הצלחתי להדוף אבל השני הפיל אותי לרצפה. הוא ניסה ללפות אותי בכוח ואני נאבקתי בו. התגלגלתי ממנו ויריתי לו ברגל. ג’רוד השתמש עליו באלה שהרים, אחרי שטיפל בשני, והפעם הכל עבד כמו שצריך.
קמתי, החזרתי את האקדח לנרתיק והלכתי לרתק את השני ששכב על הרצפה. מדהים כמה ‘כוח’ שכנוע יש מאחורי ריתוק קמ”ג בסיסי. הוא לא אמר הרבה אבל ציין שהם הגיעו מהבסיס, מהמעבדה. הוא לא הסכים להגיד יותר. ג’רוד בדיוק הושיט לי כרטיסים מגנטיים ומכשיר קשר שהוא מצא על התוקף הראשון. נתתי את מכשיר הקשר לאיש ואמרתי לו שיפתח לנו את הדרך למעבדה. הוא אמר להם שיפתחו את הדלת למעבדה ומיד הייתה לי ההרגשה שדפקו אותנו.
העמדתי אותו מול הדלת במחשבה שכל מי שהולך לצאת מאותו חדר יצטרך לעבור דרכו. הוא הצליח להשתחרר לי אז בעטתי אותו ממני והוא נפל לתוך החדר, מקופל. שלפתי את האקדח והחזקתי אותו מולו. הוא אמר שבעוד 10 דקות יהיה פה מספיק צבא כדי להפחיד את גינגס חאן והציע לנו עסקה: שנשחרר אותו תמורת הכניסה למעבדה. לא הסכמתי לזה אז יצאתי החוצה, מגשים את התבור ומשגר רימונים, להתכונן למי שהולך להגיע.
ג’רוד הוציא אותו החוצה עד שהספקתי להרכיב את המשגר. לא האמנתי שהוא באמת הולך לעשות עסקה עם המנוול הזה. בסוף הסכמתי בתנאי שהוא הולך ברגל ואומר לנו את הקוד כל עוד אני עדיין יכול להוריד אותו עם הרובה. הוא נתן לנו את השלט והקוד וברח. החלטתי שאין לנו זמן לרדוף אחריו וחזרנו לחדר הנקי.
השלט שקיבלנו פתח דלת ברצפת החדר שהובילה לתוך מסדרון תת-קרקעי.
אז ירדתי ראשון, מחפה לקרוב, כשפתאום יצא מישהו בחלוק מעבדה מהדלת מולנו. לפני שבכלל הספקתי להגיד משהו, ג’רוד ירה בו והפיל אותו לרצפה. והוא עוד מטיף לי שאני אלים יתר על המידה. הצצתי לתוך החדר הקדמי, בו היו המון מסכי אבטחה, וראיתי מישהו יוצא דרך פתח מילוט בצד החדר.
לא חשבתי על זה יותר מדי כי על אחד המסכים היו מורין, לין ובלינג בלינג, הסיני המעצבן. הלכתי לשחרר אותם. לא רציתי לשחרר את בלינג אבל מורין התעקשה. לין אמרה שיש הרבה אנשים שמתאספים בחוץ אז מורין שאלה אותנו אם יש משהו לחסום את הדרך. אז סגרתי את הדלת הסודית עם השלט. בחדר האחרון הייתה נשקייה אז נפטרתי מהתבור, שהתחיל לעייף אותי, לטובת נשק יותר מוצק.
כשחזרתי אל מורין בחדר עם המסכים, היא גילתה מסדרון שמוביל החוצה מעבר לפתח המילוט. כולנו יצאנו משם ועלינו על הרכב לשיווה לפני שיגלו אותנו.
מורין אמרה לי שהיא סומכת על הפיראט המעצבן אז ניצלתי את ההזדמנות לסגור עניינים אחרונים עם אגרוף לבטן שלו. הוא דחף לי איזה מכשיר מוזר לפרצוף. לא הרגשתי שנשבר משהו אז רק הלכתי להחזיר ציוד, להתרחץ ולאכול.
ויש לי עוד בקשה, המפקד. אם אתם יכולים לברר מי זה הלינג סאו הזה, מה הוא עשה, למה אני חייב לשמור עליו ואיזה תאונת ילדות מצערת הפכה אותו לכזה מעצבן, אשמח מאוד.
זהו להפעם, אני הולך לפרוק קצת עצבים.
— סוף פלט R1-4096 —
ליאור צחק קלות בסיום קריאתו והטה את המסך של המחשב. “יהודה,” הוא קרא.
הדלת נפתחה לאחר שנייה והפרצוף המזוקן הופיע בפתח. “כן?”
“שלח את המכתב הזה גם למודיעין, שיבררו מה שהם יכולים.”
“כבר אצלם.”
—–
נתנאל קם מהמחשב וניגש לבמה בצד האחורי והלך אל אחוריה. הוא חיפש בין הכלים גיטרת בס וחיבר אותה אל המגברים. הוא התיישב על אחד הכיסאות והחל לפרוט בקצב קבוע.
“The more of you that I inspect
The more of me I see reflect
The more I try to read your lips
The more the mask you wear rips
And when I seek out your voice
My ear are overcome with noise
You show and tell with greatest ease
Raving impossibilities
Engaged in crime I grasp my throat
Enraged my mind starts to smoke
Enforce a mental overlord
Angry Again, Angry Again, Angry Ow…”
Posted in Role-Playing by Eran with comments disabled.