נרדמים בשמירה
האח שי זקין צודק! ואנחנו חייבים להחזיר מלחמה! (רק שתבינו מאיפה הקריאות)
היום חזרתי מהטכניון בגשם. הוא התחזק כשהגעתי לשער הראשי ולכן עצרתי בתקווה שהוא יפסק. הוא לא. במקרה היו לי עליי מדבקות של חופש וניסיתי להציע כמה מהן לשומרים לפני שאני ממשיך הלאה. השומרת חייכה עליי במבט של “איזה ילד תמים וחמוד” ולא לקחה אף אחד מהן. אז היא אמרה לי שהיא לא רוצה להרוס לי אבל היא מאמינה. אבל היא גם מאמינה בגיוס אחד לכולם.
איך קרה שכל כך הרבה אנשים היום לא משרתים בצבא? איך קרה שחוק כמו חוק טל עדיין תקף? איך קרה שהשר הדתי עצמו אמר שלא יכולה להתקיים עיר חרדית כי לא יהיו לה הכנסות והדבר הזה עובר לסדר היום? אני לא מבין, האנשים בכנסת מנותקים לחלוטין מהמציאות היום-יומית? אולי זה החסרון הגדול בכך שרובם רמטכ”לים לשעבר.
למיטב ידיעתי הנוכחית, יש לנו אחוז חרדים באוכלוסיה שמתקרב ל-25%. וכמות הילדים במערכת החינוך מתקרבת ל-50%. למען האמת, קשה לי להאמין לנתונים האלו גם כשמדובר במגזר עם ריבוי מטורף כמו המגזר החרדי אבל הטרנד עדיין קיים וקשה להתעלם ממנו. זוג חילונים ממוצע, במידה והוא רוצה משפחה גדולה, יגדל 4-5 ילדים. לעומת זאת, זוג חרדים ממוצע, במידה והם לא משתדלים, יגדלו 7-8. אי אפשר להתחרות עם זה. ואי אפשר גם לדבר על עירוב כאשר אותם ילדים מחונכים מגיל צעיר לשנוא את כל מה שלא בקבוצה הפרטית שלהם.
אני גם חושב שההפגנה בקיץ האחרון החלה לעלות על הבעיה הגדולה לקראת הסוף אבל זה היה מעט מדי מאוחר מדי. ההפגנה הייתה על שוויון בדיור, שוויון בתעסוקה, הורדת הנטל והתייחסות לאנשים כמו לבני אדם. אבל רק לקראת הסוף התחילו להצביע על אחת הבעיות היותר גדולות במדינתנו הקטנה: שיש קבוצה שמקבלת הנחות בדיור, הנחות בקיום, סבסוד מדיני, שרובה אינו תורם דבר למדינה או לכלכלה ואחוזה מהאוכלוסיה של קבוצה זאת, שמהווה, מחוסר מילה אחרת, נטל על המדינה, רק הולך וגדל.
ואני חושב שאפשר גם לראות את ההשפעה של הכוח הגדל הזה גם בממשלה; אם לפני מספר שנים משרד הדתות לא היה קיים, אם קיום מפלגות קטנות וחילוניות היה אפשרות ממשית, היום המפלגות שמהותן דתית קיצוניות יותר וגדולות יותר. הכוח האינטרסנטי הזה רק גדל. והיום הוא חזק מספיק בשביל להקים את משרד הדתות מחדש, בשביל באמת לנסות להעביר חוק המחייב את חברת החשמל להיות ‘כשרה’.
אישית, אני מפחד מהבחירות הבאות. כי הבעיה העיקרית עם החילונים היא שאנחנו לא מאורגנים. לכל אחד יש אינטרסים אחרים כי להיות חילוני זה לא משהו שמשקיעים בו הרבה. זה לא עניין כזה גדול. אז אני חילוני, אז מה? יותר מעניין אותי גבולות חזקים וכלכלה יציבה ואיכות הסביבה ושהמחיר של הקוטג’ לא יהיה גבוה מדי. ובזמן שאנחנו חושבים על זה, הקבוצות שלהיות דתי זה אינטרס גדול שלהם, מקדמות את המטרות הדתיות שלהן כמעט בלי שום הפרעה. ומה יהיה בבחירות הבאות? איזו מפלגה תהיה לנו? אור? התנועה הירוקה? אני בספק אם יהיה אפשר לסמוך בנושא על המפלגות הגדולות. ומי יצביע להן? מי יבין שזה חשוב? ואם תהיה יותר ממפלגה אחת, כמה גרוע יהיה פיצול הקולות? האם מספיק בשביל ששתיהן לא יעברו את אחוז החסימה.
מה שמפחיד אותי הכי הרבה זה שיגיע יום הבחירות ואפילו lesser evil כבר לא יהיה.
Posted in Practice, Religion, Thinking Out Loud by Eran with comments disabled.