אייקון – סיכום יום ראשון
יצאתי, בלי יותר מדי לחץ, בסביבות עשר. עצרתי בסופר וקניתי לעצמי אוכל חרום למקרה ואצטרך. ואז ישירות לכנס.
זה סידור מעניין שעכשיו הכנס כולו מתחיל רק ב-12:00. נתן לי קצת זמן להתארגן, למצוא את בית התה בו אמורים להיות המשחקים, לוודא שהכל מסודר ואני יודע מה קורה ומי נגד מי. אחרי שהתרוצצתי קצת ואחרי שאני ויעל פחות או יותר סדרנו את המשחקים של פריק מההתחלה, החלטתי שאני רוצה להיכנס לאירוע.
הצלחתי, לא יותר מדי בקושי להיכנס להרצאה של יעל, על ביקורת ואיך להתמודד עם החלק של אחרי הכתיבה של הסיפור, לחלק האחרון שלה כי התורות היו עמוסים לעייפה וקשה היה להשיג כרטיסים. בהחלט משהו שמעניין אותי רק חבל שלא הספקתי להגיע יותר מוקדם.
אחרי עוד קצת התרוצצויות והתחלת משחק מגה-פיצוץ בשביל לבדר את הילדים של דורית, נכנסתי קצת באיחור לפאנל של מתרגמים נגד סופרים. חשבתי אולי זה יעניין אותי אבל מתברר שלא יותר מדי. אני לא מתרגם ברמה גבוהה כמו שלהם וכנראה שלעולם לא אהיה. אני בדרך כלל מגביל את המחקר שלי לחפש באינטרנט ולשאול חברים. הדבר הכי מורכב שתרגמתי עד עכשיו היה כנראה Sukyaki Western Django עם המוטיבים השיקספיריים שלו והמון התייחסויות להנרי השמיני. אבל בשביל זה יש חברים. :)
יצאתי באמצע והסתובבתי עוד קצת לבדוק מה קורה ושכל מה שאני צריך להיות אחראי עליו מתפקד ולקראת 15:00 ניסיתי לתפוס את ניהאו שראיתי שאמורה לצאת מסדנה. כנראה שפספסתי אז ירדתי לקופות שוב בתקווה לקבל עוד מידע מפליל. שם הזכירו לי שיש הרצאה שלא הייתה בתוכניה באולם 2. אז נכנסתי אליה להקשיב מה יש להגיד על משחקים כאמצעי להעביר רעיונות ומסרים. לי יש גישה אחרת לנושא אבל הרצאות של ניהאו תמיד משעשעות ומעניינות.
אחרי זה היו לי כמה שעות מתות אז בעיקר נחתי, הלכתי להביא משהו לאכול וניסיתי קצת לדבר עם אנשים עד שהייתי צריך ללכת. כי הייתי צריך ללכת בערך ב-18:15 כדי לאסוף את מעין מהעבודה. כשחזרנו בחזרה כבר היה יותר קרוב ל-19:45 אז פספסנו את אירוע הפתיחה ורק אמרנו שלום לכולם לפני שהתמקמנו אסטרטגית בתור לזומבי.קון 2010.
הצלחנו להיכנס מספיק ראשונים כדי לתפוס את אמצע השורה השנייה, פחות או יותר המקום הכי טוב באולם, והתיישבנו לצפות במחזמר המשודרג. נוספו כמה קטעים נוספים ואכן ניכר החוסר בתסריטים בידיים של אנשים. בעיקר אהבתי את תוספת ה-WWJCVDD. כן צריך לציין שניר קיטארו היה יותר טוב אבל מסתדרים. עדיין היה מגניב ביותר ושוב ציינתי שהמחזמר הזה עושה שימוש נהדר בדברים שאפשר לעשות רק בתיאטרון.
אחרי זומבי.קון היינו בעיקר עייפים ורוצים הביתה אז אמרנו שלום מהר לכולם, עצרנו לשיחה קצרה על למה אנחנו לא אוהבים את אורי ואת הסינמטק ואז מיד עלינו על הדרך הביתה.
ועכשיו? עכשיו הגיע הזמן ליום חדש.
Posted in No Category by Eran with comments disabled.