חבר, אני זוכר, ומתגעגע

קשה להאמין שכבר הגיע יום השנה. שנה עברה. שנה.

זה לא נעים להגיד אבל התגברנו. אני בטוח שאף אחד לא שכח את אסף אבל גם לא ממש טרחו להזכיר אותו. התמודדנו עם הכאב והמשכנו הלאה. זה טוב. זה בריא. נכון?

‘חבר, אני זוכר’ וכל שאר המדבקות באותו סגנון היו מאוד נחמדות אבל אני בטוח שכמות האנשים שהייתה יכולה לכנות את רבין חבר ולא רק ראש ממשלה ומנהיג הייתה מאוד קטנה. I wouldn’t presume on our friendship.
אסף, מבחינתי, הוא היחידי שאני יכול להגיד עליו ‘חבר, אני זוכר’, ‘חבר, אתה חסר’. כי אסף היה חבר שלי, חבר טוב, שהלך ולא יחזור. איבדתי אנשים בעבר אבל מעולם לא ‘חבר’, לא באמת.

פחות אבל עוד כואב. כבר הצלחתי לשים את זה מאחוריי אבל אני לא רוצה לשכוח. וכשאני זוכר אני נזכר בפרט אחד שכנראה עכשיו הכי כואב. אני חוגג ראש שנה עם חברה שאני מאוד אוהב ועושה לי רק טוב אבל ההורים של אסף יצטרכו להתחיל כל שנה ושנה עם הזיכרון שהבן שלהם כבר איננו.

דברים כאלו לא צריכים לקרות.


Posted in Humanity, No Category, Thinking Out Loud by with 2 comments.

Comments

  • מאץ' says:

    :(

    אבל… זה טוב שזה כואב פחות. איך שנראה שזה כאב אז – השתגעתי מדאגה. אז כן. להתגבר זה טוב.

  • Yvaine says:

    כבר סיפרתי לך כמה שנים עברו מאז ששרון נלקחה. כבר סיפרתי לך כמה זה ממשיך לרדוף אותי עד היום.
    וככל הנראה, בעוד כמה שבועות, תוכל לראות בעצמך כמה ילדה אחת קטנה השפיעה על החיים של כולנו.